מקדש מלך על ספר הזהר א:תלה

כורסיא דמאריה פי' רבי יצחק שהוא כסא של הקב"ה שכל צדיק וצדיק נעשה כסא לשכינה קריבו בגדפוי דר"ש: פי' נתקרב ונכנס תחת כנפוו של רשב"י ולכך ניצול וז"ש לו אביו אילנא רבא ותקיף רשב"י הוא דהא הוא אחיד לך בענפוי: א"נ י"ל כרסייא דמאריה פי' השכינה שהיא כסא דזעיר תמיד היא קריבא בגדפוי דר"ש ולכך כל מה שגוזר מתקיים: אמר לית קופטירא דטיפסא גרסינן: אילנא דחיי דגנתא דעדן גרסינן. דהא שבעין דוכתי מתעטרן הכא דיליה: פי' רשב"י ע"י תורתו היה מתקן ה' פרצופין שבכל עולם ועולם וז"ש ע' דוכתי וכו' שהמלכות נקראת מקום בסוד ויפגע במקום ורשב"י היה מתקן ז' קצוות דמלכות ומ"ש פתיחן לע' עלמין הם ז' קצוות דזעיר בסוד אמרתי עולם חסד יבנה:

ומה שכתב אתפתח לע' רהיטין היא הבינה בסוד ברהטים בשקתות המים שהם נ"הי דאימא כמו שכתוב בפרשת ויצא ומה שכתב אתפתח לע' כתרין עילאין הם ז' קצוות דאבא שהם עליונים על כולם: לעתיקא סתימא דכולא: פי' הוא אריך שהוא סתום בתוך או"א וזו"ן:

והרמ"ז כתב וז"ל כל אינון ל' יומין וכו' נודע שכל נשמות ישראל מושרשות במ' שלכן נקראת כנסת ישראל שכולם מכונסי' בתוכה ואיתא בס' הכוונות שסתם חדש הוא במ' שהיא נבנית מנה"י דזעיר שהם ל' מדות:

ולפ"ז כל ל' יום שקודם פטירת הנשמה מתעורר הקטנות בשורשה כי היא מוכנת לגדלות העתיד לה אחר פטירתה וידוע שקודם הגדלות בא הקטנות ולכן כשעולה למעלה בשינה שהיא נפרדת מן הגוף זוכה לראות מקומה העתיד לה:

אבל ההוא בר נש לא ידע כי כוחות דמיונה וזכירתה אינם מיוחדים עוד בה:

ולא שליט בנשמתיה בשובה למטה תוך הגוף כי מתמעט כח עיונה וחכמתה כמרז"ל שנסתמו ממרע"ה מעיינות החכמה:

אין אדם שליט פירוש אין אדם שליט ברוח לכלאו תוך הגוף שלא יצא וכמו כן אין שלטון ביום המות:

צולמא דבר נש איתחשך ידוע שג' צלמים הם מג' מילואי אהי"ה כנזכר בס"ה וגם בנה"י דאימא קס"א מנצח קנ"א מהוד קמ"ג מיסוד וכבר אמרנו של' יום סודם בנה"י ולכן נחשבים בל' יום:

אתינא לגבך וכו' הענין כי רבי יצחק ור"י הם ח"ג כמ"ש אצלנו בענין החכמים תלמידי רשב"י ותאות הגבורות להתקשר בחסדים להתמתק על ידם ולכן בא לרבי יהודה שיתקן על ידו ולא לחבר אחר. גם מה שבקש שיתפלל על קברו כי נודע שע"י יחודים הצדיקי' מתעוררים ומתקשרים נר"ן שלהם בצרור החיים בסוד מ"נ ומגיע תועלת גדול לשניהם ולכן מבקש ממנו על כך. ותדכר מאינון מלין ר"ל אם תחפוץ לעשותי סניף לך באיזה חדוש תורה בודאי אני יודע שתאמרהו משמי אלא מה שאני שואל ממך שאם יזדמן שבדרושתיך תזכור איזה דבר משלי גם שלא יצטרך לך אומרהו משמי כי בזה יושפע עלי אור החסד:

ז' יומין שהם ימי דין הקשה כנודע אצלנו ולא אנהיר לי שזהו סי' קטנות שלי שקודם המיתה כדי שאח"כ אעלה לגדלות וכעין מ"ש במרע"ה שנסתמו ממנו מעיינות החכמה. לשומע תפלה מפני שברכה זו סודה בת"ת דזעיר ששם יסוד אימא ושם כתר רחל והרי שם שורש נר"ן דאימא וז"ון שמהם ג' הצלמים:

כי צל ימינו אע"ג דקרא כתיב ונסו הצללים תרי י"ל דהכא לא רמוז קרא אלא לבבואה דבבואה שישנה רק באדם והוא משם קנ"א כמ"ש בכוונת ר"ה עכ"ל הרמ"ז. א"ל לית לי רשותא ולא מודעי ליה לבר נש הקשה מורינו הה"ר שלמה עמאר ז"ל דהכא לא רצה לגלות לו מה הוסיפו לו וכן בדוד שאמר לו הקב"ה גזרה היא מלפני שאי מודיעים לאדם קצו. ואלו בפ' בלק בעובדא דר' יוסי דפקיעין הוסיפו לו כ"ב שנה והודיעוהו וכן בחזקיה המלך וכן לר' פרידא שא"ל אי בעי למחיי ד' מאה שנין ולבסוף יהבו ליה האי והאי. ותירץ דבתוספת מודיעין אותו דכיון שלא החמיץ בקץ שקצבו לו ודאי לא יחמיץ בתוספות ולכן בהנהו עובדי לא היתה אלא תוספת אבל בדוד שא"ל גזרה היא מלפני היינו הקץ שקצבו לו. ורבי יצחק אע"פי שזה תוספת היא מאחר שבת קול אמרה תחלה ועמך תיתייה בזמנא דתיעול וכו' ואם היה מודיע לו אביו התוספת כאלו היה מודיע לרש"בי כמה שנים קצבו לו והקצבה גזרה היא שאין מודיעין לכך לא הודיעו אביו אעפ"י שהוא תוספת כי בה נודע קצו של רש"בי ז"ל.