מקדש מלך על ספר הזהר א:תלג

תרי גמלי פי' נ"ה שגומלים חסד למ' ולתחתונים דסלקי קטפירא. פי' שעוה המ' שנקרא שעוה ונודע מדברי הרב שנה"י דזעיר הם מוחין דנוקב' ונצח דזעיר עשה ממנו חח"ן דמ' ומהוד דזעיר נעשה בג"ה דמ' ומיסוד דת"י דמ'. שכמו שנה"י דאימא מגדילים זעיר כך נה"י דזעיר מגדילים המ' ומהם נבנה פרצופה וז"ש דסלקי קטפירא: מעלוי דכתפין פי' כי המ' היא בין תרין דרועין שהם הכתפים דזעיר ובימי שלמה היתה לבנה במילואה פרצוף שלם כמוהו פנים בפנים כמ"ש הרב. נמצא שנגדלה המ' למעלה מתרין כתפין דזעיר והיא פב"פ פרצוף שלם כמוהו וז"ש מעלוי דכתפין:

נפל מטולא דקטפירא פי' בימי מנשה ואחז וכיוצא בהם שהריעו מעשיהם ואפי' הכי כד אתו צפרי שהם האומות להציר לישראל מיד יתבקעו: לבתר אתו כמה צפרין פי' בשעת החרבן:

עטרא דעטרין פי' המ' שהיא עטרה של העטרות:

בקדרין שרייא למאריה לבר: פי' בשחרות של ישראל ע"י מעשיהם הרעים השליכו זעיר שהוא אדון על המ' לבר שאינו מזדווג עם המ':

ועד לא גליש למטרוניתא וכו' בסע"ה דף ל"ו עמוד א' וזה לשונו שער באשה ערוה כמ"ש שערך כעדר העזים כי מהשערות של המ' יונקים החיצונים בסוד הצפורים הנז' בפ' ויחי עד דלא גליש וכו' כי שער גי' ב' מנצפ"ך עם י' אותיותיהם:

דינים כפולים ולכן נאמר אצל הלוים והעבירו תער על כל בשרם ומ"כש שערות נשים שהם יותר דינים קשים שער באשה ערוה ר"ע ו"ה כי זו"ן דנוקבא דקליפת נוגה שהם השעיר עזים על ידו יונקים החיצונים מהשערות שלה. ואיתא בלק"ת פ' חיי שרה שבגולגולתא יש שם אדנ"י בריבועו גי' עזי"ם ע"ה ולכן יונקים ממקום השערות שלה שהוא ריבוע והוא דין וזה פי' הפסוק שערך שע"ר ך כי כ' הוא כתר שהוא הגולגולת מקום השערות הוא כעדר העזי' שהוא ריבוע אדנ"י וכמעט שנקרא על שמם מפני שהם יונקים תמיד ממנה. אך בימי שלמה לסבת עליית המלכות במקום הבינה נגלשו ונקרחו ממנה הדיני' ע"י הבינה הנקרא' הר בסוד הר ההר גם חג"ת דבינה נק' הרים. ויש שם קטנות שני שהוא כקרא גלעד כי א"ם מאלהים אינם מתחלפים בשם כד"טם ואותיות אמצעיות מתחלפים והם גי' ג"ל והשם כולו גי' ע"ד וזהו ג"ל ע"ד. ואחר גלישת הדינים אז נעשה בה ז' מיני זהב כשערי דדוד כנז' בזוהר כי כאשר נמתקים בבינה ששם מקום הזהב טוב אז השערות מבהיקים בסוד מיתוק הדין עכ"ל:

אתא לגביה דרבי אבא סח ליה סליק ר' אבא ידוי על רישיה ובכה גרסינן ור"ל סח ליה רבי יהודה החלום הזה ומ"ש לקמן לחיש ליה רבי יהודה בלחישו היינו המראה הראשונה דחמא תרי גמלי וכו': א"ל די למבכי עליה בתמיה וכי בכיה אחת די למבכי על הרש"בי אפי' יבכה האדם תמיד לא יספיק: דכסף ונחשת בחושבנא הוו והכי לא אלא אי לא דגלי בוצינא קדישא וכן' גרסינן. לי הכסף ולי הזהב נאום ה' פי' בינה אומרת שהחסדים והגבורות שלה הם והיא נותנת החסדים לזעיר להגדילו והגבורות למ' וז"ש היינו דכתיב השמים שמים לה' שמים שהוא זעיר לה' הוא שהיא הבינה:

כהן גדול לעילא פי' זעיר: לבושין דיקר לעילא פי' המקיפין דזעיר:

דאינון מאני שמושא לאשתמשא משכנא בהו פי' שהכסף הוא החסדים והם מתפשטים בלי גבול ומשתמשים בהם התחתונים וכן נחושת רומז לקליפת נוגה כמו שכתב בפרשת תרומה ח"ש דנחשת הוא דנורא דנוגה ת' דנחשת היא נוקבא דנוגה והנו"ן היא המלכות שמתלבשת בתוך הנוגה נמצא שהנחשת הוא רומז לקליפת נוגה ולכך בחצר המשכן כתיב מחושקים כסף ואדניהם נחשת לפי שהם מתפשטי' לתחתונים. אבל בבגדי כהן גדול כיון שהם לבושין דיקר לא נעשה בהם כסף ונחשת שמשתמשים בהם התחתונים שאין כבוד למלך שילבש בגדים שההדיוט לובש אותם לכך לא נעשה בהם כסף ונחשת אלא זהב שכתוב בו בפ' ויקהל ויהי זהב התנופה דהב ארמותא דהיינו שאין אנו רוצים שהגבורות יתפשטו למטה וכן התכלת הוא מרחיק ודוחה החיצונים וכן הארגמן הוא ת"ת ואין יניקה לתחתונים כל כך ממנו וכן תולעת שני שהוא בנצח וכן השש שהוא ביסוד כל אלו המינים אינם מתפשטים לתחתונים ולכך עושים מהם בגדי כהן גדול אבל כסף ונחשת שמתפשטים לתחתונים כמ"ש אין ראוין לבגדי כהן גדול וז"ש לבושי דיקר לא בעי לאשתמשא בהו בר נש אחרא בר מכהנא רבא: