מקדש מלך על ספר הזהר א:תלא

בפ' זו יש בה הרבה טעיות שלא הגיהם דרך אמת והועתקו מזוהר מוגה ולכן נאריך בהגהת הלשון ואח"כ נפרשהו בע"ה:

ירותת עלמין פי' הם י"ש עולמות שבבינה שהיא עלמא דאתי

יירשו ארץ היא הבינה שנק' ארץ אז תתענג על ה' פי' בינה:

בגופא דמלכא ת"ת דזעיר וכתב הרב שיסוד דאימא מתגלה תוך ת"ת דזעיר ובו הם הי"ש עולמות ומתחלקים אחר שנתגלו מהיסוד דאימא ר"ז כמנין אור לחסד וק"ג לגבורה ועיין בפ' תרומה במ"ש י"ש עולמות אינון תחות עלמא דאתי. וז"ש הזוהר בגין וכו' ר"ל למה זוכים לירש י"ש עולמות שביסוד דאימא ונתן טעם בגין דמתדבקין בגופא דמלכא שהוא ת"ת דזעיר ושם הוא יסוד דאימא שממנו יוצאים י"ש עולמות.

לית מאן דירית לה בר ההוא דאיקרי צדוק פי' כי כל השפע של מ' יורש אותו יסוד דזעיר תחל' ועל ידו נשפע למ':

ענפא מאינון ענפין גרסינן ופי' מ' היא ספירה מכלל הספירות דזעיר שנטע אבא באימא וז"ש דנטע קב"ה שהוא אבא.

ויטע ה' וכו' גן הוא זעיר בעדן היא אימא שתחלה היו ו"ק באבא כקרני חגבים וע"י העיבור בתוך אימא נגדלו. והרמ"ז כתב וז"ל ירותת עלמין הם ב' יסודו' בינ' ותבונה כי מ"ש בעלמא דאתי הוא יסוד דתבונה ומ"ש לאתענגא בההוא עלמא הוא יסוד עילאה:

כמה דכתיב אז תתענג על ה' פי' תתענג בסוד א"ז שה"ס אחד רוכב על שבע והוא ממש על ה' ודאי. ואין ספק שאז יעלו זו"ן אל הבינה ויתקבצו בחי' עדן נהר גן ענ"ג למעלה על מקום זעיר דהשתא. וידוע שבהתעלות תבונה אל בינה ונכללות כא' אז בינה ותבונה סוד ס"מ דאפרסמון פי' ס' בינה מ' תבונה ושניהם גי' ק' והיינו ע"ל ה'. דמתדבקן בגופא דמלכא הוא קו האמצעי שבו שייך דיבוק ויחוד משא"כ ב' הארות ב' הקוים של ימין ושמאל. והוא מש"ה חיים כולכם היום פי' שכל אחד מכם הוא אחוז ביסודות שהם החיים. ופ' זה נאמר אחרי אומרו כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור וידוע מדרוש ג' ניקודין כי פעור היא נקודת האחור ולהיותו מאחורי קו האמצעי היה כחו רב בקליפות וגם מישראל טעו בו לכן נשמדו ואח"כ אמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם שה"ס ב' נקודות הפנים שבזעיר. כי ה' הוא כנגד נקודות הטיבור שהוא בת"ת דזעיר שסתמו הוא הוי"ה. ושם יסוד אימא הנק' ג"ע הנז' באוצ"ח. אלהיכם ה"ס יסוד שמשם בנין הנוקבא כמ"ש הרב בפ' מציון מכלל יופי וגו' והרי שהתדבקותם באימא וזו"ן בחי' היסודות ולכן חיים כולכם היום והרי שישראל מצד שרשם נק' צדיקים:

אמנם רבי יצחק מפרש על זכות בפועל שיש לישראל להקראות צדיקים והיינו מצות המילה ולכן אמר האי קרא רזא עילאה איה. יובן בהקדים סוד המילה שכללותו הוא להפריד החיצונים מן הקדושה בכריתת הערלה ואחר כך בפריעה מגלים אור החסדים. והנה זאת פעולת הצדיקי' במע"ט ותפילותיהם לעשות ב' הבחינות הנזכרי' ולכן נקראים מחצדי חקלא שבמעשיהם רוממו' אל בגרונם קוצרים השדה העליון ויורדים פירותיו לעולמות שהוא מה שנזרע בתורה מיסוד פרי צדיק. שכל סוד הגדה הוא המשכה ואין המשכת הזרע אלא בסוד הגיד שהוא גי' הגד"ה ובשם אהו"ה להיות שממנו היא המשכת השפע ואין זולתו:

דאחסנת ירותת וכו' נודע כי בזכות המילה יורד ע' אורות דחסדים בת"נה דזעיר ובפריעה מתגלה השליש העליון דת"ת ששם יש בחי' יסוד שהיא המזדווג עם לאה כנזכר בדברי הרב ז"ל. נמצא כי נמתקות ע"ח אורות דג' גבורות בע"ח דג' חסדים וה"ס יוסף העולה ו' הוי"ות ונודע שיציאת רחל בסתמות הוא מהחזה ולמטה:

אך בכח גילוי השליש העליון דת"ת אז מתעלה כתר שלה כנגד יסוד העליון וזהו ענין ירותת עילאה דההיא ארץ כי אחיזת הסתמית היא למטה באחור החזה כאמו'. אבל זו שעכשיו נדבר בה שהוא בשליש העליון זו היא ירותת עילאה וה"ס ראש הלולב כי לולב סודו היסוד והנה כשנפרע גם השליש העליון נמצא כל קו אמצעי גלוי ומאיר בחסד. וגם כי יקרינן ליה ת"ת הוא בודאי יסוד כנודע מסוד הגדלות דח"גת עולה לחב"ד ונה"י לחג"ת ואז מתחדש כח מופלא באותו החסד למתק הגבורות. ובכח זה המיתוק הוא נק' ירותת דההיא ארץ שהוא מאי דשייך לה ולכן אין מי שיזכה לזה אלא ההוא דאיקרי צדיק פי' כל בחי' יסוד שבת"ת. כי התחתון הוא בסוד מילה והעליון בסוד הפריעה. דהא מטרוניתא ביה אתדבקת וכו'. שבסוד המילה ופריעה מתגדל אז כתר דמ' בסוד כד"כד ואז נק' בשם מטרוניתא שאז כתרה גדול מאד בג"פ אור דג' שלישים וג"פ אור גי' כת"ר וז"ס כח"ם היום הנאמר באברהם אחרי המולו. ועוד נלע"ד במ"ש בס' א"י בדרוש אחור ופנים שיש ד' פרצופים לכל פרצוף זה בתוך זה והעליון היותר פנימי הוא פרצוף הכתר והוא נק' מטרוניתא בעצם. והנה דבוקה של מטרונית' ה"ס זווגה דהיינו דבוק עטרא דחסדי' בעטרא דגבורות שה"ס הזיוג וכמ"ש בס' זוהר הרקיע פ' זו:

מ"ט איקרון צדיקים למה זוכים למעלת צדיק ולירש המטרוניתא וזה כולל לכל ישראל והשיב מפני המצוה הכולל' שבהם דאיתגזר היא המילה ועייל בהאי אחסנ' הי' הפריעה. ונטיר להאי ברית זה ענין גדו' שהרי כל מצוה ומצוה כשנעשי' בשעת עשייתה גורם ייחוד וזווג למעלה ואחר עבור יומה בטלה אותה הארה. אבל גדולה מילה שהיא פועל עשוי וחתם בבשר וכל עוד שיהיה נשמר בטהרה ימשיך תמיד אותה הבחי' הפרטיות שנעשית בשעת המילה ולכן עאל בהסרת מסך הערלה ונכנס בתוך המלכות שהיא בסוד השער לה' כי שומר הפתח לא יעמוד בפניו. ואתדבק בגופא דמלכא ה"ס הת"ת מן החזה ולמטה וזה בכח המילה. ועאל האי צדיק הוא צדיק העליון וה"ס רזא עילאה שאמר בתחלת דבריו וגם ירותת עילאה:

ובג"כ איקרון צדיקים פי' שכל אחד נקרא בשם צדיקים שנים לכן לא נאמר ועמך צדיק אלא צדיקים שנים בסוד ב' צדיקים דמילה ופריעה. ואז שם שדי הוא במילואו ותוקפו גי' תתי"ד נגד ב"פ אות של מילה ופריעה: מאי ארץ דא אמר כן מפני ששם ארץ מיוחס גם ללאה וזו עתידה להכלל ברחל לעוה"ב כי דוקא היא נצר מטעי. פי' היא לבדה נקודה עצמית מי' נקודות השרשיות. ולהיות שכל ספי' היו מבחי' ב"ן לכן רמז הפ' גן בעדן מקדם. עדן סוד האצילות דתמן מקנן אבא דאיהו עדן וזה מקדם כמשמעו. גם ירמוז לריבוע שם ב"ן העולה קד"ם ואח"כ וישם שם את האדם הוא הדר. והאי ארץ חד וכו' אלא שבתיקון נעשתה בחי' ארץ נקבה לבית קיבול חסדי אדם הנוצר. ואז יש כח להתפשט ולהבנות בסוד פרצוף וזהו מעשה ידי הם חו"ג: להתפאר שאז מסתעפת לכמה פארות ומתפארת בקבלה חסדי ת"ת ובפרשת בראשית קורא אל הברית מעשה ידיו ובזה אתי שפיר לענייננו:

יעקב ובנוי דנחתי למצרים וכו' יובן במ"ש הרב שאד"הר לא המתין עד שבת שיבואו זו"ן פב"פ שאז יאיר שם מ"ה וישתלם אדם וכל התלויים בו אבל בהזדווגו בחול הגביר כח האחיר שהוא ק"ל ולכן עמד ק"ל שנים וכו'. ואח"כ בא יעקב שופריה דאדם לתקנו בק"ל שנים שקראם רעים. ונל"עד שביעקב ניתקן אדם בבחי' עצמו. דהיינו השורש של כל אותן הנשמות שנפגמו בעון אד"הר אבל הנשמות שיצאו מזווג אחב"א שלטה בהן הקליפה ובאו בכמה דורות ליתקן ולא נתקנו עד שנגזרה גזרה בין הבתרים בגלות מצרים שהיא נגדיית לארץ ישראל כי א"י היא סוד יסוד ומ' דמ' דעשי' כנז' בדרוש ציור העולמות. ומצרים עם קש. קדל שכמו שישראל הקדושים שורשם הוא בדעת זעיר מצד הפנים שהם פני אדם הלא לנגדם מצרים מצד האחור דהיינו הערף הוא פרע"ה ושם אחיזת לילית שהיא אשת סמ"אל שעולה קל"א דהיינו ק"ל הנודע אחוריים דאד"ם והוא כוללם הרי קל"א והנה מצרים היא ערות הארץ יסוד דנוקבא דקליפה כנז' בדרוש ציור העולמות וגהינם הוא יסוד של מ' דקליפה ולכן שר של מצרים ירד ונעשה שר של גיהנם שהיא מדרגה התחתונה והנה מצרים מצ"ר י"ם שהם שני אותיות של אלהים כמ"ש הרב שמצרים היתה מושפעת משני אותיות אלו שיש בהם מ"ח צירופים דאלקים וזהו אדמת בני חם וי"פ ח"ם היא לילית נוק' דס"א וי"ס היא עטרת יסוד מ' כנודע מסוד חלוק שם אלהים במ' והיינו מצרים ב' מצרים של יסוד ומ' ולכך שם גלו הנשמות שנפלו מאד"הר בזווג האחוריים שהוא ק"ל כאמור ולכן יעקב ובניו ירדו שם לתקנם להיותם מסוד היסודות דהיינו יעקב יוצא מיסוד אימא בסוד ויצא יעקב מבאר שבע. וזרעו הם ע' אורות דת"נה והיינו ע' נפש עד שבא הגואל הטוב כי עד אותו זמן היה הרע מעורב בטוב כמ"ש הרב וז"ש ראה ראיתי את ענ"י גי' ק"ל וז"ש ועמ"ך גי' ק"ל שירדו שם לתקן פגם הק"ל האמור. כולם צדיקים אחוזים במדת צדיק ולכן היו מסוגלים לתקן הניצוצות שיצאו מאדה"ר כל אותם ק"ל שנים שפירש מאשתו. ואז חזר להזדווג עמה והוליד שת שהוא מצד הטוב וכן בא משה שהוא מסוד שת ובהיותו בן פ' שנה גי' יסו"ד הוציא את ישראל ממצרים ערות הארץ ומתמן סליקו לירית ארעא קדישא הוא יסוד מ' הקדושה: