מקדש מלך על ספר הזהר א:שצד

אלין אינון דרכים דאינון פתיחן מאבהן דכראן בימא רבא ז"ל הרב בס' הליקוטים בדרוש הנוקבא:

ואמנם מאין יש כח אל האשה לקבל אותה הטיפה ברחם שלה ותתעכב שם שלא תפיל ותצא לחוץ ואיך תוכל לצייר הוולד אך הענין הוא כי הלא האברים כולם השאור שבעיסתם הם הכ"ב אתוון שהם סוד האבנים שמהם נבנה הבית והנה כבר ידעת שיש בתורה כ"ז אותיות כ"ב אותיות וה' כפולות ואמנם כשנצטיירה המ' וניתן לה הכ"ב אותיות הנה האירו ונחתמו הכ"ב אותיות ביסוד שלה ושם נשאר רישומן וכן עד"ז כ"ב אתוון דדכורא נרשמו ביסוד שלו כמ"ש וישכב במקום ההוא וי"ש כ"ב אתוון כנז' בזוהר ומשם יוצאה הטיפה כלולה מכל הכ"ב אתוון גם ביסוד דנוקבא נרשמים הכ"ב אתוון דידה ועי"כ יש ביסוד שלה כח לקבל הטיפה שם ולציירה שם ואמנם מן הכ"ב אתוון נעשו דלתות שבאשה של בית הרחם והוא כי צורת ד היא צורת י' ושני ווי"ן כזה יד כי י' היא באמצע ב' ווי"ן ומחברם והוא העוקץ שאחורי הדלת ואמנם הדלתות שברחם האשה היא סוד זו הד' שביארנו והנה אותה הי' שבין ב' הוו"ן היא סוד ציר הדלת שכל הדלת סובב עליו כי אין קיום לשני הווי"ן אם לא באותה הי' שהוא הציר שעליו סובבין ב' הווי"ן וזה נמשך אליה מן האבות העליונים שהם חג"ת וזהו באר חפרוה שרים וה"ס היסוד שבה המעלה מ"ן הנק' באר ולא בור והוא עשוי בחפירה ולא בולט כעין יסוד הזכר רק שקוע בחפירה כדי שיקבל שם טיפת הזרע בתוכו ואמנם נעשה ע"י השרים והנדיבים אלין אינון אבהן שחקקו בה חותמן:

והנה ב' צירים וב' דלתות יש באשה וסוד הענין כי הלא הכ"ב אתוון שאמרנו לעיל הם נעשו ציר ודלת אחד כי בתחלה נמשכו לה ע"י זעיר כי היו עוברים מן אחורי חג"ת דזעיר ולחוץ אליה ואז נרשמו ביסוד שלה דלת א' וציר א'. עוד יש לה בחינה אחרת והיא כשננסרה המ' ונסתלקו המוחין מזעיר ונכנסים נה"י דאימא עם המוחין בנוקבא וחוזרת ליקח פעם שנית הכ"ב אתוון ע"י הבינה ויש לה דלת אחר וציר אחר וכשתחבר ב' דלתי"ן יחד יהיה צורת ם סתומה כזה # ד וז"ס ם דלמרבה המשרה ואלו הם סוד מ' יום דיצירת הוולד וכאשר נקודת היסוד שלה היא סתומה והוולד הוא בתוכה אז היא צורת ם סתומה וכשיולדת נפתח רחמה ואותן השני דלתי"ן שהיו דבוקות זו בזו נפתחות ואז הוולד יוצא משם הרי ביארנו סוד הדלתות שברחם שהם סוד הכלי שמקבל בתוכו את הוולד. ואח"כ בציור הוולד מצטייר על ידי כל הכ"ב אתוון ולכן אין ציור אלא עד מ' יום כנגד ם סתומה עד כאן לשון הרב זלה"ה:

ונבוא אל הביאור מ"ש אלין דרכים דאינון פתיחן מאבהן פי' הם כ"ב אתוון שהם ציר אחד ודלת אחד שבאים מאחורי חג"ת דזעיר שנקראים אבהן ליסוד דמ' וז"ש דכראן בימא רבא שסוד הכרייה הוא ביסוד דמ' בסוד מש"ה באר חפרוה שרים כרוה וכו':

ומאינון אורחין מתפתחין לכל עיבר ולכל סטרי עלמא פי' מהארת הכ"ב אתוון הנז' שהם סוד המוחין מאירים לב"יע ולכל המלאכים ולתחתונים

והאי נועם ההוא נעימו דנפק מעלמא דאתי פי' שהמוחין אלו שהם הכ"ב אתוון הם מהמוחין דנ"הי דאימא שנכנסו בזעיר ואחר שנכנסו בזעיר יוצאים מאחורי חג"ת דזעיר ליסוד דמ' וז"ש וההוא נהורא דעלמא דאתי דינקין אבהן איקרי נועם שר"ל המוחין של אימא שבאים לזעיר ומקבלים אותה חג"ת דזעיר אח"כ נותנים אותה ליסוד דמ' ושיעור הכתוב דרכיה שהם הדרכים שביסוד דמ' והם הכלי של מ"ן שבה מהיכן הם. ואמר דרכי נועם שעיקרם הם מאימא הנק' נועם אבל יורדים לזעיר ומחג"ת דידיה נותנם ליסוד דמלכו':

דבר אחר עלמא דאתי איקרי נועם יובן במ"של בשם הרב שיש עוד דלת א' וציר א' אחר שננסרה המ' ונכנסים בה נה"י דאימא ונותנת אימא ביסוד שלה כ"ב אתוון אחרים והם ציר ודלת אחרים ע"י אימא וכשמתחברים השני דלתות והשני צירים נעשים ם סתומה דלמרבה המשרה וז"ש דבר אחר עלמא דאתי איקרי נועם ולפ"ז הכי פירושא דקרא דרכיה שהם הדרכים שביסוד דמ' הם דרכי נועם שבאים מאימא עצמה ליסוד דמ': וב' פירושים אלו אמתיים: כי תחלה מקבלת המ' ע"י חג"ת דזעיר ואח"כ ע"י אימא ורמזם הזוהר מה שמקבלת תחלה ע"י חג"ת בפי' ראשון ומה שמקבלת ע"י אימא בפי' שני.

וכד אתער עלמא דאתי כל חירו פי' הם הגבורות שבדעת זעיר שהם יין המשמח וכל טיבו הם החסדים שבדעת בסוד את האור כי טוב:

וכל נהורין פי' מוח חכמה: וכל חירו פי' מוח בינה ששם מקום החירות וד' אלו הם ד' מוחין דאימא:

מאן כתיבותיה אלין אינון שבילין דנפקין מלעילא פי' הם ל"ב נתיבות חכמה שהם יורדים ליסוד כמ"ש הרב וז"ש וכולהו נקיט לון ברית יחידאי לימא רבא פי' מלכות:

כד איהו בתוקפיה פי' קאי על המ' כשהיא נתקנת והיא בכחה ולא ח"ו כשמחלישים אותה א"נ קאי על היסוד בסוד זקיפת השרביט והבן. ובאה הקדמת הרב על מאמר זה כפתור ופרח:

יעקב הוה ליה תברא פי' תקוה: