מקדש מלך על ספר הזהר א:שעב

לבתר לא אתבסם אתרא עד דאתא שלה פי' את דכתיב באונן נמי הוא ס"א לפי שלא נתקנה המ' עד דאתא שלה וטעם דכתיב ביה ותקרא לפי שאונן לא השחית זרעו אלא מפני שוידע אונן כי וכו' ואין עונו גדול כ"כ לכן כתב ביה ותקרא שרומז אל המ' אבל ער שהשחית זרעו בלי טעם כתיב ביה ויקרא שהוא ס"א.

דהוה עיקרא מכולהו ול"פז ותקרא את שמו שלה את דכתיב ביה היא השכינה ודבר הלמד מעניינו

ממזרח שמש דא אתר וכו' פי' יסוד דזעיר שמשם זורחים ויוצאים הארות זעיר שנקרא שמש ולכך יסוד נקרא מזרח שמש ששם זריחת השמש שהוא זעיר.

ויבוא סגנים אלין אינון חילין דעלמ' דאתיין בגין ההוא אתערותא דנשמתין כמו חומר כגוונא דאתער בר נש בגופא גרסינן וכן נמצא בזוהר מוגה ופי' אלין אינון חיילין דעלמא הם המלאכים שיוצאים עם כל נשמה ונשמה וכמ"ש בזוהר בראשית בד' י"ג וז"ש חילין דעלמ' דאתיין בגין ההוא אתערותא דנשמתין.

כמו חומר כגוונא וכו' שיעור הכתוב ויבוא סגנים שהם המלאכים שבאים עם הנשמות כפי התעוררות החומר שהם הגופות שנק' חומר: ההוא דימיש מלמעבד פירין גרסינן.