מקדש מלך על ספר הזהר א:שסח

ארחץ בנקיון וכו' האי קרא אוקמוה כפשוטו בנקיון בכל מידי דמנקי:

אבל ת"ח פי' תבין סוד מלה זו

דנשמתא קדישא אסתלקת מיניה הוא בחי' אור מקיף ונפקת מניה אור פנימי. המוחין מתעלי' ביום על הראש כי האור המקיף נתעלה למעלה והפנימי יצא ממנו ונשאר הרשימו מקיף אבל בלילה יוצא הפנימיות דזעיר ומסתלק. ועל דנשמתא קדישא נפקת וכו' כפל הענין לרמוז מאי דקים לן שהמוחין העליונים נכנסים בעת התפלה ואחר ג' שעות מסתלקים ונשאר הרשימו כל היום. ובלילה גם הרשימו דזעיר מסתלק שהוא סוד השינה כמ"ש בענין התפילין בפסוק שימני כחותם וז"ש שבלילה הנשמה הפנימית אסתלקת ואפי' בחי' הרשימו. ואין אז אלא בחי' קסטא דחיי שה"ס הקטנות ולכן שורה רוח רעה על כל הגוף.

וכד נשמתא אתהדרת אז חוזרת בכח חדושה ודוחה את הטומאה ולבד בידים נשארה הטומאה והטעם כי משם ינוקת החיצונים מבחי' הצפרנים שהן עלולות לטומאה וכדר"זל בענין קציצתם וכנרמז בפסוק ויפוזו זרועי ידיו:

לא יעבר ידוי על עינוי ה"ה לחוטם ולאזן כמ"ש בש"ס ולכן יזהר שיעשה ע"י בגד: וכד נטל ידוי כדקא חזי שצריך ליטלם ג"פ בכל א' וא' ואח"כ לשפשפם יחד והכוונה להמשיך שפע מלמעלה להבריח רוח הטומאה ולהעלות הקדושה מתוך הטומאה וזהו הנקיון הגמור שיכרת כח הטמא השור' עליהן וסוד רחיצת ידים כי השפע ה"ס ט' יודי"ן שבעס"מ"ב וג' ידות הן גדולה חזקה רמה ויש מ"ב בכל א' מהם כידוע וג"פ מ"ב הוא קכ"ו וט' יודי"ן צ' הרי רי"ו גי' נקיו"ן גם ט' יודי"ן גי' מי"ם: א"נ ידוע מדרוש רפ"ח ניצוצין שבחג"ת יש ג' ע"ב דע"ב ס"ג מ"ה שעולין נקיו"ן: וכדין אתקדש ואיקרי קדוש פי' בא עליו שפע קדוש מלמעלה ונשאר בו כל היום וז"ש ואיקרי קדוש והיינו כל שלא הסיח דעתו כדפסק הש"ע בסי' קס"ד וז"ל נוטל ידיו שחרי' ומתנה עליהם כל היום: דיתקדש מההוא דלעילא ה"ס המ' שהיא הכלי המקבל כל השפע של מעלה מו"ק העולים ס' גי' כל"י: וכלי התחתון הוא נוקבא דקליפ' שבה נכללת כל הטומאה ואומרו לקבלא מסאבא ירצה שהטומאה מתפרדת כשיתנו לה הזוהמא והטומאה כי הוא חלקה הניתן לה ובזה מתפרדת מן האדם ואז מתקדש בשפע עליון עכ"ל הרמ"ז זל"הה: