מקדש מלך על ספר הזהר א:שמא

דלית מאן דאסמיך לאורייתא כדקא יאותאינון סמכין חלשין פי' העוסק בתורה הוא אחוז בת"ת דזעיר והמחזיק ידי לומדי התורה הוא אחוז בנה"י דזעיר ולכך כשהיו בני אדם מחזיקים בידי לומדי התורה היו מוסיפים הארה וכח מהארת המוחין דאימא בנה"י דזעיר בסוד ומבינה נביאים. ונה"י דס"א נקצצים ונופלים אבל על עוזבם את תורתי שלא החזיקו ביד לומדיה גרמו ח"ו שנ"הי דקדושה נחלשים וגורמים לעשות סמכין לס"מ ומחריבים העולם וז"ש על מה אבדה הארץ וכו':

והרמ"ז כתב וז"ל דאיתברו סמכין נראה שכל הקליפות ניזונים מק"ב חרובין וה"ס אחוריים דנה"י דזעיר: והנחש הורד עד תחתיות של החיצוניו' שהוא העפר שתחת הרגלי' ולכן נקצצו רגליו שהרי אין לו אחיזה ברגלים העליונים.

ואית ליה וכו' שהוא תחתון מכולם ואין אחר למטה ממנו ואפ"ה שהוא כל כך נבזה:

כד ישראל וכו' מפני שתומכו התורה הם בנה"י של הקדושה ונ"ה הם תרי פלגי גופא לכך נאמר ותומכיה מאושר לשון יחיד וכשישראל אינם רוצים לסמוך תופשי התורה יהבין ליה סמכין וכו'.

דרכיב נחש הוא שט"ן שעולה א' יותר על נחש והוא ס"מ בעלה דנחש ולפי שאין עושה פרי בהתחברו לנחש אמר רכיב כי אין שם פרי אלא הרכבה בלבד.

איהו הוה ידע שהוא דיבר לו אימתי ישפל ואימתי ישלוט וע"ז אר"י הקול קול יעקב והידים וכו' וסוד הענין ידוע שהקול הוא הפנימיות שמתפשט בתוכיות זעיר שבעה קולות שהם כחב"ד חג"ת דידה שה"ס עצמו של זעיר וכשהם מאירים אז מתעלים ומתיחדים הידים עם הראש כמ"ש כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל כי אז הקול והידים הם של ישראל ואין הנאה לחיצונים משום אור אפילו מבחי' הצפרנים. אבל אם יפסוק קול יעקב. מתרשלות הידים ויהנו החיצונים כנז' בס' אוצ"ח. ואי פסיק קלא דיעקב שבר מינן נפסק השפע הפנימי בדין והידים ידי עשו:

ובג"כ איסתכל וכו' פי' בעבור זה כדי שיוכל להפסיק קול. ואסתם לכל סטרין דהיינו בז"ק שהם עצמו של זעיר כחב"ד חג"ת. לאבאשא ליה בחג"ת שלו ולאפסקא קליה בחב"ד שלו. ובודאי שיעקב לא פסיק פומיה מגירסא ולכן היה מכוין לאפסיקו כדי שיוכל לשלוט עליו וכמו שעשה לכמה צדיקים שהפסיקם מתורתם כדי לשלוט עליהם. אבל יעקב נתאמץ ביחודיו ותורתו וחמא ליה תקיפא בכולא שכל גופו היה מרכבה לקדושה. דרועא מסטרא דא ירמוז לזכות שני אבותיו המושרשים בזרועות ובזה לא הועיל לס"מ מה שאבקו בשני זרועותיו עכ"ל הרמ"ז: