מקדש מלך על ספר הזהר א:שמ

לא כתיב כי בא אלא וכו' פירוש דריש השחר לשון שחרות ולכך לא כתיב כי בא דאז כשבא השחרות אדרבה מתחזיק ס"מלכך כתוב כי עלה השחר ר"ל כשנסתלק השחרות והאיר היום אזי נחלש ס"מ ונתגבר יעקב. דאיהו חד מאינון שס"ה מלאכים גרסינן. לאסגאה ט"ב גם תיבת א"ת נוטריקין תשעה אב. והרמ"ז כתב וז"ל דאפי' בהנאה בהנאה. זוהי דעת רשב"י בפ"ק דפסחי' והרבה פסיק כמותו כמ"ש בטור וב"י י"ד סי' ס"ה.

דאיהו מנשא לבני נשא נודע שגיד זה משקץ הנפש לכן אין בו לחלוחית

יצה"ר רביע אולי הוא מפני שהוא סמוך לברית וכמ"ש הציוני ע"ש שכתב כל הנזכר כאן בלשון קצר והוסיף שעונש אוכל גיד הנשה להתגלגל בקדשה הנקרא זונה נשכחה:

וכיון דאתדבק וכו' שחשב שאחר שיש לו רשות להתקרב ולהדבק בו יוכל להתגבר עשו שהרי מלאכי שמירתו באותה שעה נתרחקו ממנו והכל בחפץ ה' להודיע גבורת צדקתו ובפרט שהיה ליל יום ד' שבו חסרה הלבנה ועיין בילקוט חדש ערך יעקב ואפ"ה לא אשכח אתר וכל שייפי איברי הגוף עליון כולם היו לעזר יעקב אפילו השמאלים כולהו הוו תק פין שכבר היה קרוב לגדלות והראיה שקראו ישראל. דאיהי זיניה ואתריה לפי הנזכר לקמן בו יש אחיזה לס"מ וידוע שדווקא הוד של רחל נפגם כמ"ש בגליון וכל בחי' השוקים היא לבר מגופא ובפרט השמאלית ושל הנקבה:

ודע כי גיד הנשה יש לו עשרה ענפים ואמר הציוני שהם עשר כחות הטומאה ויש להוסיף כי עם הגיד עצמו הם י"א קליפות גי' יו"ד אל"ף סמא"ל:

ולפי יונתן ב"ע המלאך הוכיחו על ששכח לתת המעשר ובזה יצדק דינו שנצטער בגיד הנשה המשכיח מן המצות וז"ש שהוא מינו כי הוא כח יצה"ר המשכיח האדם מעשות טוב גם אין בו לחלוחית דומה ממש לקליפה ובו יש אחיזה לחיצונים והיינו זיניה ואתריה שהוא קרוב לברית כד"א לפתח חטאת רובץ ולכן הסוטה שפגמה ביסוד עונשה ונפלה ירכה כמ"ש בסבא דמשפטים ולכן חשק החיצוני' בירך וכמ"ש הני ברכי דרבנן דשלהי וכו': ומתמן אתי יצה"ר כי הוא מקור השכחה שממנה יתהוו העוונת בשוכחו יום הדין וכו':

שס"ה ימים לעומת שס"ה גידים וכל גיד ויומו יש לו מלאך כי קשה לשמוע טעמא דכי נגע בכף ירך יעקב. אטו אילו לא נגע לא היתה המצוה הזאת. והלא מצוות התורה שורש הם למעלה באיברים דלעילא אלא הטעם כי ס"מ שורשו בגיד הנשה וביום ט"ב ולכן בו ביום גברה ידו על יעקב וכו': ועל כן לא מצא מקום לשלוט ביעקב אפס בגיד הנשה כי הוא שורשו. והנה נודע כי כל אכילה סודה להכניס רוחניות הניצוצות אשר בתוכם ע"י חי מדבר לשורשם ולזה אמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מצד שורש הנחש ס"מ ותדע איך הוא משורש הנחש. שהרי לא מצא ס"מ להתאחז אלא בגיד הנשה כי הוא שורשו. ובגמ' ויאבק איש עמו אריב"ל מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד. כתיב הכא בהאבקו. וכתיב התם וענן אבק רגלו ואריב"ל למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו ועלה וכן הוא אומר נשתה גבורתם היו לנשים. הכוונה דאיתא בזיהר פנחס ויאבק איש עמו ירא מלכות אבק דיעקב וכו' והנה היא נקראת הדום כגליו כי עיקר טומאתה מתחיל מנה"י שלו וזהו וענן אבק רגליו מלכות שנקרא אבק רגליו ואמר העלו אבק מרגלותם כלומר הקליפות הנאחזות ברגליה ירדות מות:

עד כסא הכבוד עד הבינה עלמא דכרסייא והוקשה לו לריב"ל וכי יש בכחו כל כך לס"מ עד כסא הכבוד. לזה אמר ואמר ר"י בן לוי למה נק' שמו גיד הנשה שנשה ממקומו. והוא שאמרו בפרקי ר"א ס"מ היה מן כת השרפים בבריאה והפילו הקב"ה מקדושתו וכו' וידוע דשרפים בבריאה וז"ש למה נק' שמו גיד הנשה שנשה ממקומו שנעתק ונקפץ ממקומו. והוא הנחש שנאמר בו ואתה תשופנו עקב. ונדחה מן הראש עד העקב והיינו דקא מייתי מקרא דנשתה גבורתם לרמז שהיה בסוד הבינה הנקרא בעל גבורות. ונקפץ משם מעלמא עילאה. והיו לנשים למטה עלמא דנוקבא. ונמצא מכח שורשו שנשאר רשימו בבריאה סוד ראש פתנים אכזר כמוס שם. ברזא דראש עשו בעטפיה דיצחק סוד בינה כנודע:

אמרה אוריתא ירצה מאי דשנינו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו שהתורה היא מסוד הזכירה וגיד הנשה מבחי' האחוריים שבהם השכחה ואיתא בפ' גיד הנשה רבנן אמרי מאחוריה אתא ונשייה בתרוייהו ופרש"י הכהו בשתיהן ונשו ממקומ' ולכן אסור בשניהם. וכתוב בל"ת שסודו בנ"ה ע"ש וז"ש כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי ר"ל שכל עוד שהיה ס"מ מתאבק עמו מצד הפנים לא יכול לו עכ"ל הרמ"ז: