מקדש מלך על ספר הזהר א:שלו

אמאי לשני מחנות בגין דאמר אם יבא עשו פירוש שלא נאמר שבשעה שחלק אותם לא נתכוון לזה אלא שהתורה מספרת שאחר שחלק אותם אמר יעקב אפלו יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו. אני אלחם עמו ויהיה המחנה הנשאר לפלטה. וכפי זה טעם למה חלק אותם מעיקרא לא נזכר בכתוב. לכך מפרש שהוא נותן טעם למה חלקם מעיקרא לפי שאמר אם יבוא וכו'. ודומה לזה פי' בזוהר ויצא בדף קנ"ג על פסוק והנה רחל בתו באה וכו' ע"ש:

בגין דשכינתא עמהון וכו' זהו טעם שידע יעקב שיהיה המחנה הנשאר לפליטה שהשכינה עם לאה ורחל ובאהליהם

דא היא צלותא דבעי מסכנא קמי קב"ה גרסי':

כתיב הכי תפלה לעני וכתיב התם תפלה למשה פי' כמו דבר אחר על דרך הסוד שפי' תפלה לעני תפלה נדבקת עם העני לפי שאין לו כלום וז"ש לקמן ות"ח תפלה לעני דא תפלה של יד דעני אתדבק במסכינותיה.

ודא תפלה של ראש ופי' תפלה למשה תפלה שהוא זעיר דבוק עם משה

דתלייא בלבא דלא וכו': פירוש מדקאמר אשר לא יספר מרוב ש"מ שאין לו מספר בפה אלא בלב ורומז לזעיר:

א"נ מ"ש ושמתי את זרעך כחול הים ונודע כי חול הים היא המ' ש"מ שזעיר אומר ושמתי את זרעך והיינו מלה דתלייא בלבא: א"נ דייק ושמתי את זרעך והזרע הוא ביסוד שמע מינה שהוא בדרגא פנימאה:

ה"ג כדאמר ר' יוסי לא תאונה אליך רעה דא לילית שהכל פירוש אחד ומביא ראייה מר' יוסי:

חויא בישא פי' לילית נוקבא דס"א ור"ל לא תאונה אליך אתה שהוא זכר רעה שהיא נוקבא דס"א כדי להתעבר ממך ע"י קרי: ונגע דא וכו' פירוש הוא ס"מ לא יקרב באהלך שהיא אשתך לטמא אותה ח"ו כמ"ש האר"י ז"ל על פסוק זה: דהא לית לך מאן דנאים בליליא בערסיה וכו' כתב הרח"ו ז"ל מלשון זה מדוקדק שאין רוח הטומאה שורה על האדם עד שתהיה שינה ולילה כמ"ש בלילא בערסיה ולפ"ז אם היה ניעור בלילה או ישן ביום אין צריך נטילה היפך הש"ע שכתב דבעי נטילה בלא ברכה מספק: בזמנין ידיען היינו בלילה שאין יוצא ואין בא אפילו בשווקים וברחובות משיך עליה רוח מסאבא וז"ש אפי' במתא. באתרין ידיען פי' או באתרין ידיען דהיינו אפי' ילך ביום במדברות וחרבות שממה משיך עליה רוח מסאבא בכל זמנא אפי' ביום א"נ בגין לאמשכא עליה רוח מסאבא הוא דווקא בזמנין ידיען ובאתרין ידיען בלילה ובמקום שמם אבל באחד מהם הגם שיש לו היזק עכ"ז לא משיך רוח מסאבא: וכדי שלא יוזק ישמר מחורבה אפילו ביום ומרחוב העיר בלילה יחידי.