מקדש מלך על ספר הזהר א:שלד

דהא כתיב אנכי עשו בכורך פי' מביא ראיה מדפסקא טעמא באנכי ש"מ שאין מכנין על הצדיק שום דבר של טומאה ח"ו.

בגין דאיהו יתיב בתרין משכנין עילאין שזעיר שהוא יעקב הוא בין ב' הה"ין מקבל מן ה' ראשונה ונותן לה' אחרונה. ואסתים להאי גיסא ולהאי גיסא שמכריע בין חסד וגבורה. ואיהו לא אמר וכו'. פי' שאין כוונת יעקב שנטמא ח"ו באותם הכשפים אלא למד אותה כדי להכניע זדים כמו שמצוה על הסנהדרין ללמוד הכשפים להבין ולהורות ולהכניע זדים. אבל מה דקאמר רבי יהודה וכו'. פי' ר' אבא קאמר לר' יצחק ולר' יוסי הקושיא שהקשיתים יאות הוא ליעקב וכו' כבר היא מתורצת דאיהו לא אמר דאסתאב בחרשוי. אבל תימה עליכם למה הזכרתם ר' יהודה בקושיתכם שר' יהודה לא הזכיר לימוד הכשפים כלל רק שהצילו הקב"ה מלבן המפורסם ברעות ולא שייכא קושיתכם כי אם עלי שאמרתי שיעקב למד כשפים:

וכולא הוה פי' אלו ואלו דברי אמת בין מה שפירשתי אני בפ' ויהי לו שור וחמור בין מ"ש ר' יוסי דה"ק א"ל לא תשוי לבך לההיא ברכתא דאבא וכו' שלא נתקיים בי רוב דגן ותירוש אלא שור וחמור רעי עאנא:

ועביד מנייהו עטרה לחי העולמים פירוש שהתפלה עולה בסוד מ"ן למ' ואז מזדווגים זו"ן ומושכין המוחין מא"וא ונמשכת הטיפה עד יסוד דזעיר וז"ש עטרה לחי העולמים שהוא היסוד וז"ש לקמן אתעבידת עטרה ומוחא על רישא דצדיק חי העולמים שהטיפה של המוחין היא בעטרת יסוד דזעיר בסוד ברכות לראש צדיק כמ"ש בזוהר פרשת ויצא: