מקדש מלך על ספר הזהר א:לג

חילא דתלת ניקודין הם חב"ד דאבא כי חול"ם היא חכמה מלשון והחלימני שורק הוא דעת שמקשר הו"ק חיר"ק היא בינה מלשון חרק שיניו ומוחין אלו הם מוחין דגדלות דאבא שמקבל זעיר ולכך אמר עאל ימינא וכו' שח"ג כלולים בת"ת וכאלו חג"ת כולם עלו לקבל מוחין דאבא חכמה דאבא בקו החסד ובינה בקו הגבורה ויסוד דאבא בת"ת דזעיר ומוחין אלו הם חיי זעיר כמ"ש החכמה תחיה בעליה ובסוד ימותו ולא בחכמה:

כשנכנסים מוחין אלו בזעיר הנה יסוד אבא מהחזה ולמטה הוא מגולה מבלי מסך יסוד אימא ונ"ה דאבא ג"כ מאירים בקו אמצעי ומהארתם יוצא היסוד דזעיר עם הארת החו"ג דאימא שמגולים לגמרי וז"ש ואתחבר כולא בעמודא דאמצעיתא. פי' שנתחברו כל ההארות בין דאבא בין דאימא ואפיק יסודא דעלמא שהוא יסוד דזעיר ופירשנו תלת ניקודין דהכא הם חב"ד דאבא לפי שמדבר אחר לידת זעיר דהיינו בעיבור שני דמוחין. אבל לעיל דף ט"ו ע"ב שאמר רזא דתלת ניקודין חול"ם שור"ק חיר"ק וכו' שמדבר בעיבור ראשון כמ"ש שם בשעתא דנפק וכו' פשט הלשון מורה דג' נקודין הם ו"ק דזעיר וחולם הוא בת"ת וכולל עמו ח"ג וחיר"ק בנצח וכולל עמו הוד ושור"ק ביסוד הם ו"ק דזעיר ששרשם מאריך וקבל הטיפה אבא ונתנה לאימא ואז נתקשרו ג' כלילן בג' בתוך אימא וז"ש שם ואיכללו דא בדא ואח"כ נולד זעיר ומ' כלולה עמו:

שמאלא להיט בתוקפא וכו' פי' הגבורות שבזעיר הם דינים תקיפים וקודם שינתנו לנוקבא מתמתקים וז"ש להיט בתוקפא שהם דינים אבל וארח כמו שמריח ריח טוב ושמח כך הגבורות הריחו ריח טוב ונמתקו. ומפרש מהיכן הריחו ריח טוב זה יאמר בכולהו דרגין ארח ריחא. פירוש מהפרצופים העליונים דהיינו מגבורו' דאימא ודאבא ואריך ועתיק: מכח גבורות הממותקים הללו נמתקו גבורות אלו שבזעיר. להיטו דאשא פי' מהארת הגבורות. אפיק האי נוקבא פי' מ' דאצילית שבנינה מהגבורות כנז':

יסודא אחיד בעמודא דאמצעיתא וכו' פי' כנז"ל שיסוד זעיר נעשה מהארת חו"ג דאימא המגולים לגמרי ומהארת מוחין דאבא המגולים מהחזה ולמטה וז"ש מההוא תוספת נהורא דהוה ביה:

דאמצעיתא אשתלים פי' שנשלם באורות דאו"א ועביד שלם לכל סטרין: שמכריע ומקבל מקו ימיני ושמאלי (ובספר ח"י כתב בדף קי"ח וז"ל כיון דההוא עמודא דאמצעיתא אשתלים וכו' ואקרי מוסף' וכו' התבונן בסוד מוסף אשר ביסוד יוסף הצדיק נאדר כמ"ש בזוהר כיון דההוא עמודא וכו' וכן בתיקונים אמר ואיהו תוספתא מסטרא דחי עלמין דאיהו מוסף שבת. ותשכיל באשר עתה סוד מלכות גדילים תעשה לה בעלייתו של בעל ורוזנים נוסדו יחד ישראל ורחל יחדיו שוו בשיעוריהן וישתוו היסודות מוסדות תבל ואומרים במוסף תקנת שבת כמ"ש בזוהר ת רשים רשימו דעתיק יומין דלית דכוותיה כי בסדר תשר"ק כ"ב אותיות אשר היו למאורות במוחא עילאה מתתא לעילא תהיה אות ת בעתיק. ובמוסף צ"ל זכר למעשה בראשית כי עתה ב' היסודות דזו"ן שוין במעשה בראשית. (וע"ש חיוב חזרת מוסף) וכן בערבית יש לאומרו משא"כ בשחרית שאין לאומרו והטעם ע"ש):

אתוסף ביה נהירו מלעילא פי' מאו"א ומכל סטרין מכל הו"ק קבל הארה בחדוה דכולא ביה פי' היסודות דאו"א נקראים חדוה והם מגולים מן החזה ולמטה ומהארתם יוצא היסוד. כל חיילין לתתא וכו' פי' כל הנשמות והרוחות יוצאות מיסוד ואין לך נשמה שאין יוצאים עמה כמה מלאכים כ מ"ש בזוהר די"ב ע"ב וז"ש חיילין שהם המלאכים שיוצאים עם רוחין ונשמתין. ברזא ה' צבאות. ר"ל הרוחין ונשמתין וחיילין שיוצאים הם ע"י צבאות שהם נה"י. אל אלהי הרוחין היא המ' והכוונה כי ע"י נה"י ומ' יוצאים הנשמות כי נה"י מבשלים הזרע ונותנים ליסוד והיסוד למ':

תיאובתיה לאתכללא בימינא פי' כי הגבורות אחר שנכללו עם החסדים ונחלש תוקפם ונמתקו אזי הולכים לתקן הנוקבא כדמפרש ואזיל כד שרי לאתפשטא האי לילה עד לא אסתיים פי' כשהתחילה המ' להתקן בסוד ה תתאה ובסוד קטנה ועדיין לא נגמר תיקונה אזי הגבורות נכללו עם החסדים שביסוד זעיר שירדו הגבורות שם כדי להתמתק עם החסדים כמ"ש הרב בדרוש הנקבה שתחילה נקראת ה תתאה ואח"כ נקראת קטנה והקטנה היא בת י"ב שנים ויום א' ובשתי שנים הראשונים נכנסו בה פרקין תתאין דנ"ה דזעיר ובשתי שנים השניים פרקין אמצעיים ובשתי שנים השלישיים נכנסו בה פרקין עילאין דנ"ה דזעיר ובשנה הז' חצי שליש חסד וכו' ובשנה ח' יצאו הגבורות מיסוד זעיר אחר שנמתקו שם עם החסדים וירדו אל דעת המ' וע"ש באריכו': נמצא אחר שהתחילה המ' להתתקן מנה"י דזעיר ועדין לא נגמר תיקונה אזי ירדו הגבורו' מיסוד דאימא ליסוד דזעיר להתמתק בחסדים אשר שם. ואח"כ הלכו לדעת המ' להגדילה ולגמו' פרצופה וז"ש כד שרי לאתפשטא וכו'. פי' כשהתחילה המ' להתתקן מנה"י דזעיר ועדיין לא נגמר פרצופ':

ההוא חושך עאל וכו' פי' הגבורות ירדו מיסוד דאימא ליסוד דזעיר להתמתק בחסדים אשר שם:

ואשתאר בגריעו האי לילה פי' ביני ביני קודם ירידתם לדעת דמ' נשארה המ' בגריעו שאין מגדיל פרצופה אלא הגבורות ובהיותם עדין ביסוד דזעיר ולא ירדו לדעת דמ' המ' היא גרועה מבלי הגדלה:

חשך גרע נהוריה פי' אור הגבורות גרוע מאור החסדים אפיק דרגא בגריעו היא המ' דלית לה מגרמה כלום רזא דנקודה עילאה פי' אבא הרמוז ביו"ד דויקרא:

עמודא דאמצעיתא הוא הת"ת הרמוז בוא"ו דויקרא בכל סטרין. פי' הת"ת כולל כל הו"ק: דע"ב אתוון כתוב בגליון מחכמים קדמונים יום עם ו"י דויקרא גי' ע"ב עכ"ל. ועוד נראה דקאי על כל הנז"ל יהי אור הוא חסד ויהי גבורה וירא אלהים את האור זה ת"ת והם ג' ע"ב ע"ב דחסד ע"ב דגבורה ע"ב דת"ת והם ג' ע"ב דויסע ויבא ויט ושרשם ממזל הח' דאריך וז"ש הכא רזא דשמא דע"ב אתוון: ומ"ש גליפא דכתרא עילאה כי חקיקתם מאריך ממזל הח':

יהי רקיע הכא בפרט פי' לפי שאמר לעיל בדף י"ו יהי אור מהכא איהו שירותא לאשכח' גניזין היך אתברי עלמא בפרט שר"ל יהי אור הוא חסד דזעיר שהוא ראשון שבו"ק. אמר ג"כ על יהי רקיע הכא בפרט. שר"ל יום שני הוא גבורה והוא שני שבו"ק ונתעוררה מחלוקת בין חסד וגבורה לפי שהם הפכיים זה מזה והוצרך הרקיע שהוא הת"ת לעשות שלום ביניהם וז"ש הכא בפרט שהוא על גבורה דזעיר יום שני:

רזא לאפרשא וכו' הוא רקיע שמפריש בין מיין עילאין חסד דזעיר ובין מיין תתאין גבורה דזעיר: ומ"ש ברזא דשמאלא קאי על מיין תתאין שהם ברזא דשמאלא שהוא גבורה: בין דא לימינ' בין הגבורות לימין שהוא חסד שלימא דכול' פי' דק"ל הרי כבר נזכרו יהי אור חסד ויהי אור גבורה את האור ת"ת ותירץ ימינא וכו' פי' שחסד יומא דכליל כולהו ולכך בחסד שהוא יום ראשון נזכרו חג"ת דזעיר ואח"כ נזכרו כל אחד ביומו אתער מחלוקת בינו ובין הימין:

אתתקף אשא וכו': פירוש כאשר נתעורר השמאל במחלוקת עם הימין דהנה השמאל הוא דינים תקיפים ומחמת המחלוקת אתתקף אשא דרוגזא כאדם גבור שגבורתו אינה נגלית כי אם בשעת מלחמה ומחלוק' עם היות אש גבורתו תמיד כמוסה בתוכו כן למעלה עם היות שהגבורה היא דינים עכ"ז אין אש הרוגז ניכר ונגלה רק בשעת המחלוקת. כי אשא דרוגזא היה בה מתחלה ובשעת המחלוקת אתתקף:

מההוא מחלוקת גיהינם פי' הגבורה עם שהיא דינים תקיפים אין כח בס"א להתעורר לקבל דיני הגבורות עד דאשא דרוגזא אתתקף ואז מחמת הדינים התחתונים של הגבורה עם שהם דינים קדושים בהשתלשלותם למטה מחמת תוקף המחלוקת הם הולכים ומתמלאים ממילוי למילוי עד אין קץ ומילוי הוא דין ומריבוי מלויים והשתלשלותם יוצאים מהם דינים דלא קדישין קליפה סוד סיגי הזהב והענין כי החסד אעפ"י שמשתלשל למטה אורו זך כבראשונה וז"ס אור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית היה אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו כי מן החסד דזעיר עד המ' מתפשטים החסדים ואין בהם עיבוי רק אורם זך ובהיר כבראשונה כמ"ש בזוהר על פ' ויקרא אלהים לאור יום ולכן לא תמצא שמצריך תנופה בכסף כי הכסף אעפ"י שמתפשט למטה אורו זך ואין בו סיגים כלל:

אמנם גבורה שהיא הזהב נאמר בה תנופת זהב כי צריך להניפו ולהרימו למעלה כדי שלא ישתלשלו ממנו הסיגים כי אם ישתלשלו למטה נפקין מניה דינים דלא קדישין סיגי הזהב בסוד ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות כי קודם השתלשלותו אין בו כיהוי עינים אמנם כי זקן שה"ס השתלשלו' אז נתעבה האור והוכהה ויצאו ממנו דינים עבים ותקיפין ומהם יוצאים. דינים דלא קדישין וכל זה ע"י תוק' המחלוקת ויצא גיהנם שהיא הקליפה המתעורר' משמאלא שהוא שרשה ונדבקת בו לינק ממנו:

חכמתא דמשה וכו' פי' מרע"ה כשראה מחלוקת קרח שהוא לוי מהשמאל עם אהרן שהוא הימין: ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר כך היה במעשה בראשית וז"ש בעובדא דבראשית וכו':

יום תליתאי עאל בינייהו וכו' הגם שאמר הכתוב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל עכ"ז לא אבדיל עד דאתא יום תליתאי כמ"ש לקמן ואע"ג דאפריש בין מיין עלאין לתתאין מחלוק' לא אתבטל עד יום ג' וז"ש כאן עמודא דאמצעיתא הת"ת שהוא יום ג' עאל בינייהו בין מים למים בין חסד דזעיר הנזכר ביום א' ובין הגבורה הנזכר ביום ב'. וברמז בעלמא נרמז הרקיע ביום ב' שכיון שבא יום ב' שהוא גבורה ממילא תתעורר המחלוקת בין יום א' ובינו מיין עילאין ותתאין ובא הרקיע שהוא ת"ת לעשות שלום אמנם עיקר השנום לא נעשה עד יום ג' ומחלוקת לא אתבטל עד יום ג':

ואסכים מחלוקת וכו' כי הרקיע הועיל דווקא להפרידם שלא ילחמו זה בזה אבל ביום ג' אסכימו ואתיישבו כל אחד על מקומו בשלום. ומה שנראה מלשון זה האחרון דמיין עלאין הם מיין דוכרין ומיין תתאין מיין נוקבין היינו הך דעיטרא דחסד הם מיין דוכרין ועיטר' דגבורה הם מיין נוקבין וגיהנם נחית לתתא מאחר שנעשה שלום בין ח"ג לא נשאר מקום אל הקליפה לינק מן הגבורה הרבה כבראשונה אלא כדי חיותה: ושמאלא נכנס ונכנל בימין והוה שלמא בכולא. קרח באהרן פי' כי מצד קרח באה המחלוקת ולא מצד אהרן כלל כי כן במ"ב השמאלא בא לעשות המחלוקת עם ימינא. אמר לי אתחזי גרסי' כי משה הוא בת"ת:

ולא בעי שמאלא כי קרח לא רצה להשלים ודאי גיהנם כמו במ"ב דאתתקף שמאלא ונברא גיהנם כן במעשה קרח נתעוררה גיהנם לקראת קרח:

ולאתכללא בימינא מן הראוי היה שהשמאל קרח יהיה נכנע ונכלל בימין הוא לא בעא להיות נכנע לאהרן לכן ייחות לגיהנם:

ואכחיש עובדא דבראשית שאז מיד כשבא יום ג' הסכים ועשה שלום ביניהם אבל קרח גם אחר שבא מרע"ה שהוא כנגד הת"ת לא נתרצה אליו להשלים. ואתדחי איהו לבר פי' מרע"ה נדחה לחוץ כי לא רצה קרח בו ובשלומו לכן ויחר למשה בשביל הפגם המגיע לו מקרח כי הוא שכנגד הת"ת ראוי לו שיעשה שלום על ידו:

מאד על דאכחישו וכו' ששם נכנע השמאל וקרח לא רצה להיכנע לפני אהרן וחטאו לבריות וחטאו לשמים בהצותם על ה':