מקדש מלך על ספר הזהר א:רפט

פיה פתחה בחכמה דא כנסת ישראל פי' המ' אינה פותחת פיה לדבר רק ע"י החכמה שהוא אבא המיסד אותה ובזה יש לה כח לפתוח פיה ולדבר:

דא ב' דבראשית פי' מ' וכדמפרש לקמן ב' סתים מהאי גיסא ופתיחא מהאי גיסא בגין לאנהרא אנפהא לגבי עילא ר"ל שמעלה מ"ן לזעיר וכאלו אמר דבר אחר דא ב' דבראשית. וכן דרך הזוהר לומר הרבה פירושים ואין אומר דבר אחר בכל אחד:

לקבלא מלעילא פי' מ"ד ולכך כפל לשון פתיחא חד על העלאת מ"ן וחד לקבל המ"ד

פיה פתחה בחכמה בחכמה ודאי פי' התורה פתחה תחילה בתיבת בראשית שהוא חכמה ומ"ש דכתיב בראשית ברא אלהים ר"ל בכח ראשית שהוא אבא ברא אלהים שהיא בינה שמים וארץ שהם זו"ן וזה פי' ג' בפסוק פיה פתחה בחכמה:

דא ה' דשמא קדישא זה פי' ד' ור"ל הבינה שהיא ה' ראשונה עיקרה מאבא שהוא חכמה:

ואיהי סתים וגלייא פי' כשמתחברת עם אבא היא סתומה וכשמתפשטת בזעיר היא נגלית: כללא דעילא ותתא פי' שכוללת הארת אריך ואבא בתוכה שנקראים עילא וכוללת ז"ון בתוכה שעולים בה בסוד מ"ן שנקרא תתא:

רזא דעילא ותתא נודע מדברי האר"י ז"ל שתיבת רזא בכל מקום שנזכרת מורה על היסוד וכאן אמר רזא דלעילא הוא יסוד דאבא שבתוך יסוד דאימא. ותתא הוא יסוד דזעיר שהוא עולה בסוד הדעת בתוך יסוד דאימא שדעת דזעיר הוא בתוך יסוד דאימא:

פיה פתחה בחכמה בגין דאיהי סתימא וכו' זה תשלום פי' ד' ומפרש למה הבינה צריכה להארת אבא בשביל שהוא סתום דלא אתיידע כלל יותר מהבינה: אפיקת קלא פי' זעיר שיצא מן הבינה:

דא ה' בתראה זה פי' חמישי ומפרש המ' עיקרה מאבא כמ"ש בפי' ראשון אלא שהחילוק ביניהם בסיפא דקרא ותורת חסד על לשונה שלפי פי' ראשון אלין אינון ישראל וכו' ולפי פי' זה ותורת חסד הוא זעיר שהוא מנהיג למ' הנקראת דיבור