מקדש מלך על ספר הזהר א:רעד

ות"ח אברהם לא צלי וכו' בס' יודעי בינה שלי כתבתי מ"ש הרמ"ק והר"חו ז"ל בזה ואוסיף לתת טעם למה לא התפלל א"א ע"ה אם משים שהבטיחו ואעשך לגוי גדול הלא ברכה זו כוללת גם ליצחק בנו כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע ויובן במ"ש הרב שקודם שנותוסף אות ה' באברהם היה בסוד חסדים סתומים כי הוא היה סתום בערלה ולכן לא רצה להמשיך נשמה לבנו באותו מצב. ועוד שלפי סדר המדות היה לו להוליד גבורה שהיא בן החסד ולכן נתיירא להביאו לעולם בכח תפלתו שמא יבוא קודם זמנו עד היותו בן ק' שנה בסוד י"ס כל א' כלולה מעשר בעשר אותיות שם מ"ה ואז ניתוסף לו ה סוד ה' חסדים בגילוי גמור כדי שלא יגבר כח הגבורה שיוליד ועכ"ז הוצרכה העקידה לכבוש את הדין ואחר שהומתק נולדה בת זוגו:

כמאן דמשתעי קמי מאריה פי' לא נתכוון לעשות יחודים בתפלה בכוונה אלא דרך דיבורו הזכיר צרתו והשליך על ה' יהבו וזה היה במעמד בין הבתרי' בהיותו בן ע' שנה שעדיין לא הובטח בואעשך לגוי גדול ואז הובטח אשר יצא ממעיך וכו'. ולכן א"ל שרה חמשי עליך שלא הזכרתני בדבריך והו"לל ואני ואשתי הולכים וכו' הן לנו לא נתת זרע ותהיה התשובה אשר יצא ממעיכם הוא יירשכם ותהיה גם שרה בטוחה:

הוה ידע רזא דחכמתא פי' ידע סוד הדעת שעיקרו יסוד אבא שבתוכו והיינו רזא דחכמה שידוע שמשם שורש יעקב שה"ס יבקע כמ"ש כי יעקב בחר לו יה ויצאו ממנו י"ב שבטים בסוד ו"ו שבשם שהוא בדעת ודעת אחר בינה ולכן נפק מיני' דיצחק שה"ס בינה יעקב שה"ס הדעת. ולכן התפלל יצחק והמשיך אור משני מזלות שהם ממש שורשי הדעת ומזל נוצר חסד האיר לו ומזל ונקה לאשתו:

לא ידע אי בהאי אתתא וכו' הנה על מ"ש שהאבות שמשו בד' נשים פירשנו שם שיצחק כוון לכלול ברבקה כל סוד הד' נשים ועתה שראה שלא ילדה רבקה נסתפק אם בזאת הנכללת בכל הד' או באחרת שתהיה פרטית נפרדת ולא כלולה עם האחרות וע"ד לנוכח אשתו וה' הסכים עם תחילת כוונתו שהכליל כל הד' ברבקה וז"ש ותהר רבקה אשתו עכ"ל הרמ"ז:

איהו הוה ידע דיעקב זמין וכו' אבל אברהם לא ידע מיעקב ולכך לא התפלל על שרה. ואע"פי שאמר הזוהר פי' וירא את המקום מרחוק שראה אברהם ברה"ק שעתיד לצאת ממנו יעקב היינו אחר שנולד יצחק ראה אברהם ברה"ק את יעקב אבל מקודם לא ראה כלום ולכן לא התפלל כן תירץ מורינו:

ולא לנוכח רבקה שאז הוה משמע שהיה מתפלל שלא יהיה לו זרע אלא מרבקה משא"כ השתא דכתיב לנכח אשתו מאן דהיא רבקה או אחרת ופליג אמדרש שהיה מתפלל כל בנים שאתה נותן לי לא יהיו אלא מזו הצדקת:

כי ציד בפיו זה כמו ד"א טעם שני לפי שהיה צד אותו בפיו כמרז"ל היאך מעשרין את התבן סטרא דרוכב נחש פי' עשו הוא ס"מ שרוכב על לילית שנקראת נחש: ודא סטרא דרוכב על כרסייא פי' יעקב רומז לזעיר שרוכב על המ':