מקדש מלך על ספר הזהר א:רסז

א"ל קב"ה תהך לביתא בגין וכו' פי' נותן טעם למה ב"ה יתבני בקדמיתא לפי שאומר לה קב"ה קומי מעפרא והיא אומרת ביתאי חרב וכו' לכך הקב"ה יבנה בית המקדש תחלה:

לעתיד לבוא הקב"ה מחיה את המתים וכו' ז"ל הרמ"ז הנה אברהם נדרש לנשמה בעה"ז ובעולם הנשמות שה"ס עוה"ב הנמשך ובא כמ"ש בס' א"י. אך יצחק נדרש לסוד הנשמה בתחיה הנק' לעתיד לבא שה"ס בינה עליונה וכמ"ש שם בדרוש שלוח הקן מפני שאורות שלה אינם יורדים עתה אלא על תבונה הנק' עלמא דאתי אבל של בינ' עתידים לבא והיינו דקאמר הכא לעתיד לבא וכו' להודיענו שדוקא במדריגת לעתיד לבא תהיה התחיה וידוע שבחינת תבונה היא שם ס"ג ושל הבינה שם אהי"ה ולכן נקראת לע"ל ר"ל אהיה לעתיד כמ"ש אנא זמין:

מחיה את המתים ולא אמר יחיה את המתים כמ"ש וינער אותם לרמוז עיקר יסוד תחית המתים כמ"ש בס' א"י דרוש בינה ותבונה על מתכונתו כי יש ב' בחינות שם ס"ג א' הוא כללות אימא עילאה שהוא נוקבא דאבא שהוא ע"ב והשנית כשנחלק אימא לבינה ותבונה כי אז תבונה היא שם ס"ג. ובינה ד' שמות אהי"ה שיוצאי' מד' אותיות הוי"ה דס"ג הכוללת הראשונה וידוע שכל סוד התיקון הוא שיצורפו סוגי ס"ג כי אז נאמר בלע המות לנצח ואז תתבטל הארת מ"ה וימלוך שם ס"ג ולכן רמז מחיה שהוא גי' ס"ג לרמוז שסוד התחיה יהיה בשם ס"ג:

וינער אותם מעפרם ירצה שיפריד מעליהם כח קליפת כוגה שהיא נקראת אדמת עפר כמ"ש במרכבת יחזקאל וניעור זה הוא דוגמת חבוט הקבר שהוא להפריד הקליפה כנודע ועפר הוא בחינת הסיגים דז' מלכין ע' פ"ר עוד נודע שעפר הוא כנגד המלכות שהוא היסוד תחתון שבאר"מע ועולם התהו היה מבחינת המלכיות וממנו יתהוה החומר והעביות עד מדריגת עשיה ששם הוא העפר הוא קלופת נוגה ששרשה מבחינות ז' מלכין ואז יתעוררו ש"ך דינים קדושים לנער בכחם ש"ך ניצוצי הקליפה הנרמזים בעפרם עפר של כל א' וא' שנדבק בו לפי מעשיו ובירוריו שבירר ונשאר מה שלא בירר:

שלא יהיו בנין עפר וכו' ודאי שהיה ביכולת הבורא לברוא עולמו באותו השלימות שיהיה אחר התחיה אלא שרצה שישתלשל שפע אורו בקצבה וגבול ומזה תמשך הויית הקליפה שהיא נק' תכלית ויתהוה מציאות יצ"הר ויצ"הט והגם שכל הבירורין נבררו קודם בריאת אד"הר הנה נשארו מ"ן דמ' דבחינת פנים בפנים בלבד שאם היה ממתין אדם מלהזדווג עם אשתו עד השבת היה הכל מתוקן והוא יהיה לעולם וכשפגם במ"ן דרחל הנז' שנשארו לחלקו לבררם הוא שלכן הוכרח שיברא מבחינת שלה שהוא יתקן אותה ויתקן עצמו והוא ביקר בל ילין גרם המיתה אבל בזמן התחיה יהיה סיום ותכלית הבירור ולא יהיה עוד מציאות לבחינת עפר ויחזור שם ב"ן לבחינות שם ס"ג שממנו יצא כמ"ש הרב כי ס"ג נתמעט ונעשה ב"ן שהוא מדרגה תחתונה ולכן נברא האדם מעפר ממש להיות שגופו היה מבחינת המ' שהיו ניצוצי מ"ן שלה בתוך קליפת נוגה והוה גיעולו רב כי לא נברא להתקיים אלא אם יזכך חומרו כשל חנוך ואליהו שזכו לבחי' זיהרא עילאה שהיתה באדם קודם שחטא:

הה"ד וייצר ה' אלהים את האדם עפר ולא כתיב מעפר משמע שיצירתו היא עפר ממש מן האדמה ממדרגה התחתונה ובתחיה:

יתנערו מעפר מאותו הבנין ר"ל שאז יתעלו י"א אורות שחסרו משם ס"ג למקומם ומה שהוא עתה ב"ן יחזור ס"ג וכן הגופות ודאי שיעמדו בגופם ובמומם אלא שאחר כך יתרפאו ויזדככו כחנוך ואליהו וז"ש להיות להם קיומא בלי הפסד מיתה: