מקדש מלך על ספר הזהר א:רמג

א"רי בכולהו וכו' כוונתו שנשתנה זכרון מיתתה מהזכרת שאר צדקניות וזמ"ש דלא כתיב הכי מיתתהון באורייתא אלא באופן אחר כי בשרה הודיע ימיה וקבע לה פרשה אחת לעצמה:

אלא רזא איהו וכו' יובן בהקדים דברי הרב שכתב שבחטא אד"הר נפגמו הנשמות וירדו ניצוצותיהן אל הקליפות וכן ירדו ט' אחרונות דמלכות לעולמות בי"ע ונשארה רק נקודה א' במ' דאצילות דהיינו הכתר שלה כמ"ש באוצ"ח בדרוש רפ"ח ניצוצין ולכן גלתה שכינה לאסוף נדחיה הן הניצוצות ואיתא בס' א"י שכפי מספר הניצוצות שיש לכל א' כך הוא מספר ימיו והיום שעשה בו מצוה הוא ניתקן ומאלו הניצוצו' נעשו מלבושים לנר"נחי שלו ונמצא שכל יום שנתקנו נינוצותיו הלא השכינה מקבצתם ומעלה אותם במ"ן להתקן כנודע. וז"ש כאן שימי האדם תלויים בשכינה. ונלע"ד בשרה כל עוד שנק' שמה שרי היתה בבחינת אותה הנקודה של כתר הנשאר באצילות וזהו סוד יו"ד שבסופה ואז היתה בלתי תיקון. אבל אחר צ' שנותיה זכתה ברוב צדקתה להעלות ניצוצותיה עם ט' ספי' דמ' סוד צ' וכמ"ש מעבר לדף מיתת שרה ונחתת וסליקא וכו' ר"ל שביררה בירוריה בשלימות וזכתה להבנות פ' שלם כי עלתה עד כנגד החזה ונוסף בה ה כנגד תנה"ים דזעיר ששם התפשטות קומת' מאת שנה כתר שלה ועשרים שנה חו"ב ולפי ששם גילוי החסדים שבהם סוד הייחוד לכן נאמר שנה לשון יחיד. וז' שנים הם ז' קצוות שלה סוד הגבורות לכן הם לשון רבים. עכ"ל הרמ"ז:

דדא היא בתראה כתב באוצ"ח כי שרי בלאה ושרה היא ברחל ולכך אתמנון יומהא ושנהא לרמוז לרחל העליונה ואע"פי ששאר האמהות גם הם רומזים למ' מ"מ שרה היא ראשית האמונה כמו אברהם: