מקדש מלך על ספר הזהר א:רז

כיון דאתכשר אברהם ביצחק מה כתיב ויקומו וכו' הרמ"ז כתב וז"ל פי' שכיון שנתבשר אברהם ביצחק מיד מדת הדין העירה כח ב' המלאכים שמקבלים מדין קשה ורפה שהם גבורה ומלכות גבריאל רפאל. ולפ"ז מלת וישקיפו היא כסתם השקפה לרעה כפרש"י וז"ש ויקומו שהיתה להם התקוממות אבל ר' אלזער הרגיש שא"כ לא היה צריך לומר לשון זה של השקפה שאנו רואים המעשה ששולחו לעשות דין. ולכן מפרש בע"א וכדמסיק לרחמי. דיזכי בצדקה שיזכה למקבל הגון וצדקתו בלי שום פנייה אלא כאשר צוהו ה' אלהיו: בשעתא דדינא שהגבורות מתחזקות:

אדכר ליה וכו' שכח החסד שעשה בצדקתו הוא מתעורר וממתק כח הדין בבחינת הצדיק ודייק אדכר ליה שמעורר כח הזכירה שהוא ביסוד ומשפיע בנוקבא אור חסד. ומכאן מוכח שדווקא מצות הצדקה יש לה סגולה זו ולא מצוה אחרת והטעם מובן במ"ש בס' נגיד ומצוה שכל המצות נרשמות במצח האדם באות א' מכ"ב אותיות המיוחדת לאותה מצוה ובשעת עשייתה מאירה ואחר שנעשית מסתלק אותו הרושם והאור נבלע בפנים אבל האות של הצדקה יש בה כח לקיים אורה כל אותו השבוע מפני שגדל כח מיתוקה משל שאר מצות. וכן כאן מייתי פ' וצדקה תציל ולא כתיב מצלת דהוה משמע הווה בזמן עשייתה אלא תציל לעתיד. אקדים ליה קב"ה וכו' קשה וכי לא עשה אברהם צדקה מימיו עד שיצטרך להקדמה זו וי"ל דשאני הכא שהיתה הצלה לזולת ודייק דיזכה וישזיב ללוט ולכן הוצרך לכח צדקה גדולה:

ויקומו משם וכו' מלת משם היתירה מורה שמאותה סעודה נמשך להם ההשקפה שרומזת רחמים שהשפיע על המלאכים אור הקסד שהוא ממש סגולת הצדקה ולכן גבריאל הסכים בהצלת לוט: ועזרו לצאת מן המקום ורפאל נתעסק בהצלתו שמדתו במ' שהיא הנהנית בעצם מהצדקה:

כל חד וחד כליל כמ"ש בס' א"י שהחסד של הרוח הוא בכלי של הגבורה והגבורה של הרוח הוא בכלי של החסד וא"כ גם של החסד והגבורה הם בכלי של הת"ת הכלול משניהם:

כגוונא דא ויחזו וכו' בא ליישב שא"כ שנאכל באש מה הנאה היתה להם ומפרש ויחזו כמו אותה האכילה שהיתת רוחנית שנהנו מן השכינה ה"נ הגם שגוף האכילה היתה חומרית אבל היה כמוס בה רוחנייות עצום כי סתמן של ת"ח להיות מזונם מחכמה כמ"ש בפרשת בשלח:

מההוא סטרא דאברהם איתזן ביה שהרי לא כל המדריגות שוות לכל ת"ח ואברהם היה ניזון מהמובחרת בודאי וא"כ הנאה גדולה היתה למלאכים באכילה זו כמ"ש בגין דיזכון לאתזנא וכו' כי זכו לאותו השפע בבחינת שרשו למעלה. אמשיך עליה חד חוטא דחסד וכו' איתא בשער אג"א ובס"ה בכוונ' יוה"ך שביסוד אימא יש שם ב"ן שהוא מ"ן שלה ששורשו בחסד שלה ומשם מתבררין ביסו' שלה ומילוי המילוי של שם ב"ן שהיא יו"ד וא"ו דל"ת ה"ה ה"ה וא"ו וא"ו ה"ה ה"ה העולה כ"ג והוא סוד חוט של חסד וכן אמר בשער הציצית בסוד חוט של תכלת ולהיות ששם ב"ן בעלמא הוא גבורה לכן אמר שחוט זה הוא נמשך מסטר ימינא שזה הב"ן שורשו בחסד שלה ובא אל יסודה. והנותן צדקה נק' צדיק שה"ס יסוד המשפיע בה ולכן אמשיך עליה חוטא דחסד מב"ן ששורשו בחסד שלה ובא אל יסודה (במדרש הנעלם ה"ג עוד אומרת שמא אמרו שלשים קדושות בכל שבוע וכו':)