מקדש מלך על ספר הזהר א:רב
Mikdash Melekh on Zohar 1:202 · מקדש מלך על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →בקדמיתא לא הוה ידע וכו' הרי זו סברא ג' מדברי הזוהר דר' אבא סבר כחיזו בני נשא חמא לון מתחלה ועד סוף ורש"בי סבר כמלאכים מתחלה וע"ס וזו סברא ג'. שקודם הבשורה כבני אדם ואחר הבשורה ידע שהם מלאכים דאם נאמר שהם סיום דברי רש"בי קשיא רישיה אסיפיה שכבר אמר כחיזו מלאכין וכו' האמנם אפשר לפ' שהוא סיום דברי ר' אבא דלא שבקיה רש"בי לסיומי למלתיה וחלק עליו מיד ועתה חזר ר' אבא לסיומי מלתיה וכפי זה אין כאן אלא ב' סברות דר' אבא ודרש"בי וסבר ר' אבא שאחר הבשורה דוקא ידע דמלאכין אינון:
והרמ"ז כתב וז"ל בקדמיתא לא הוה ידע וכו' קשה דלעיל אמר כחיזו דמלאכין חמא לון ומשמע דמיד חמא לון כמלאכין מדמייתי לה מקרא אדני אם נא מצאתי חן וכו'. ואיך אומר בקדמיתא וכו' ויובן בהקדי' דברי הרב שפי' על תוספתא דנח בענין תרין רוחין דאית לצדיקים ואמר שמה שיורד למטה כירידת מלאך לעו"הז הוא בחי' נפש שלו או ניצוץ ממנו. ולמעלה לא חסר עיקר עצמותו בגילוי מדרגתו וכ"ש אר"גמ רגלי המרכבה והנה הג' אנשים שראה אברהם היו ג' ניצוצי אר"ג שנתגלמו ביסוד ההיולי אבל עיקרם היה במקומם תחת השכינה ומשם מתחת השכינה היו מתנונצים בג' המגולמים. ואברהם תחלה החשיבם לג' אנשים ממש. אבל חזר וירא ראיה אחרת והיא התנוצצם באור הג' מלאכים שתחת השכינה ודייקא לישנא כחיזו דמלאכין ר"ל כמראה פני מלאכים. ואחר כך ידע דאינון מלאכין קדישין. והכוונה כי בראיה ראשונה לא ידע אלא שהם בני אדם ובשניה כמראה מלאכים. ולבתר וכו' אחר שגדל אור השפע עליהם ידע שהם מלאכים קדושים ושבאו בשליחות ה' אליו:
בשעתא דאמרו ליה וכו' שזאת הידיעה השלימה ידע כש"אל איה שרה אשתך שרמזו לו רמז מופלא בייחוד ז"ון והודיעוהו שאותו יום נזדזוגו זו"ן כמ"של כחום היום בשעתא דאתקרב דרגא לדרגא בתיאובתא. דדא לקביל דא ושאז הוכנה נשמת יצחק לבוא לעולם. בגין חבורא דדכר ונוקבא שהודיעוהו שבו ביום היה זווג זו"ן:
רזא דמהימנותא פי' זווג שלם של ז"ון ולא של יעקב ורחל וכיוצא אלא ז"ון בבחי' גדלותם בשני יסודותיהם העיקריים שהם סוד רזא כנודע ודע שיש ב' מיני זווג בז"ון בכל קומתם הא' במקומם האמיתי למטה כמו שהוא בליל שבת: הב' כשמתעלים למקום א"וא כמו שהוא במוסף שבת וז"ש ויאמר הנה באהל שזו היא אמירה שנית:
תמן הוא קשורא דכולא ה"ס אימא המאירה על בניה ששם נקשרים או"א וז"ון ותמן אישתכח ר"ל שם נמצא אז הזווג המופלא להוציא משם יצחק. וכי לא הוו ידעי וכו' קושיא זו פשט הפסוק: