מקדש מלך על ספר הזהר א:יז

מקצה השמים מוצאו הוא יסוד אימא שמשם יצא זעיר ואיהו תקופת השנה הוא זעיר. והמ' מקפת אותו ומלבשת אותו. וז"ש דאסחרת לכל שייפין שהם ו"ק דזעיר: ואתקשרת מן השמים עד רקיעא דא פי' שבניינה מת"ת דזעיר עד יסודו כמ"ש מגיד הרקיע: דההיא תקופה דא פי' המ' שמקפת על בי"ע והם כלולים בתוכה. ותקופה דשמשא פירוש שגם מקפת על זעיר:

ואין נסתר מחמתו אין שום ספירה מספירות העליונים מסתרת אורה מהמלכות בשעה שמתחממת לצורך הזווג: הא שית תיבין שית קראי בגין שית אתוון דהכא גרסי' ול"ג קראי אחרנין לקבל וכו' ופי' ו' פסוקים שבמזמור עד תורת ה' תמימה הם כנגד ו' אתוון דבראשית והם ו"ק דמלכות כי האותיות במלכות ושית הויו"ת נגד שית תיבין שהם ו"ק דזעיר:

אנפי שכינתא בהגהות הרח"ו ז"ל כתב הטעם שנקראים הצדיקים אנפי שכינתא כי הם עושים קישוטים נאים לשכינה בפניה. ועוד טעם אחד כי השכינה מסתתרת בקרב הצדיקים והם פנים הנגלים. והרא"א כתב הטעם שהם מחזירין זו"ן פנים בפנים כמ"ש בזוהר תרומה:

באתר אחרא בד"ה כתוב שנית הפסוק הזה כבשמואל דעתיקא קדישא כתב הרב ז"ל כי עתיק נקרא בעצם עתיקא קדישא אבל אריך נקרא כן בהשאלה ואמר הזוהר לעיל כל מלין דעתיק יומין רזין עילאין שהוא עתיק הנקרא בעצם קדישא:

במתובתא עילאה כתב הרב היא ישיבה של הקב"ה ומתיבתא דרקיעא היא של מט"ט: שבת ותחומא שבת היא המלכות שהיא סוף הקדושה ואח"כ תחום להבדיל בין המ' ובין הס"א וז"ש ומדותם מחוץ לעיר כי תחום שבת הוא חוץ למ' הנקרא עיר:

במשפט במדה ופי' הפסוק לא תעשו עול ופגם בין במשפט שהוא זעיר: ובין בנוקבא שנק' מדה. ואיהו ממש איש מדה. פי' אע"ג דיעקב הוא ג"כ בעלה דמלכות אינו כמשה דאיהו ממש איש מדה כמש"ל דזכה לאנהגה דרגא דא וכו' מה דלא זכה ב"נ אחרא:

אינון ה' באמה מסייפי עלמא וכו' פירוש החסדים שמתפשטים בזעיר הם מיסוד אימא הנקראת עלמא מסופה עד יסוד המ' הוא סופה דעלמא תתאה. חנית כמנור אורגים גרסי'. כנהירו גרסי' בכף. הא נטיר וכו' ז"ל הרב בסה"כ דע כי מי שלא יישן בליל שבועות ועוסק בתורה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק. והוראת חיי האדם הוא בליל זה עכ"ל:

האי קרא וכו' דק"ל מה ענין תהו ובהו לבראשית ותירץ כדמסיק בקב"ה כתיב בראשית אבל השרים מעשיהם תהו ובהו ומפרש פ' כדנא וכו' מי לא יראך וכו' ומהם יפורש פ' בראשית: