מקדש מלך על ספר הזהר א:קנג

רחימותא דקב"ה פי' שאז היתה מ' בתכלית החסרון כמרז"ל שאברהם הורידה רקיע א' וה"ס התפשטות החסדים בנוקבא כי היו חסרים ממנה ו"ק ואברהם תקן מדת חסדה והיינו רחימותא דקב"ה עכ"ל הרמ"ז זלה"ה:

דכד ברא קב"ה עלמא א"ס כשברא עולם האצילות עבד שמייא מאש ומים וכו' פירוש א"ס ב"ה תקון זעיר שנקרא שמים מחו"ג כנודע שהמ' אין לה רק הגבורות אבל זעיר יש לו חו"ג:

ולא הוו גלדי פי' אעפ"י שקיבל זעיר תחלה חו"ג לצורך תיקון פרצופי עכ"ז לא נשלם פרצופו אלא בכח המוחין דנה"י דאימא שנעשו עצם מעצמיו ובשר מבשרו כמ"ש הרב ששני פרקים עליונים דחסד דזעיר ופרק עליון דנצח דאימא מהם נעשה חכמה דזעיר וכו'. וז"ש ולבתר אגלידו וקיימא ברוחא עילאה שהיא אימא שנקרא רוחא עילאה:

ומתמן שתיל עלמא פי' מזעיר הנז' שתיל עלמא שהיא מ' לקיימא על סמכין הם נה"י דז"א שמהם נבנה פרצוף הנוקבא כנודע:

ואינון סמכין לא קיימין אלא בההוא רוחא פירוש שנה"י דזעיר קיומם והעמדתם מאימא כמ"ש הרב שנה"י דזעיר באים בסוד תוספת ועיקרם מהארת החו"ג דיסוד דאימא המגולים בסוד ומבינה נביאים ולזה הביא ראיה מפ' המרגיז ארץ ממקומה וכו' דהיינו כשמסתלקין המוחין דזעיר. אז נה"י דזעיר אין להם על מה שיסמוכו וממילא מ' שנבנית מהם אין לה תיקון וז"ש ובשעתא דההוא רוחא אסתלק כולהו מרפפין וזעין ועלמא שהיא מלכות אירתת הה"ד המרגיז ארץ שהיא מלכות ממקומה ועמודיה שהם נה"י יתפלצון:

וכולא קאים על אורייתא נודע כי יסוד אבא נקרא תורה וכתב הרב כי כשבאים המוחין דאימא לבדם לזעיר נקרא מיתה ח"ו והקליפות יונקים מזעיר אבל כשבאים מוחין דאבא דוחים את החיצונים ומה שאומרים שאימא דוחה את החיצונים היינו אחר שבאים מוחין דאבא וז"ס ימותו ולא בחכמה וז"ס החכמה תחיה בעליה כמ"ש באוצ"ח בדרוש הנגעים: וז"ש וכולא קאים על אורייתא הם מוחין דאבא הנקרא תורה. דכד ישראל משתדלי באורייתא אזי מושכין מוחין דאבא לזעיר ואז מתקיים עלמא שהיא מ'. ואינון קיימין וסמכין קיימין באתרייהו שאין לקליפו' אחיזה בהם כיון שבאו מוחין דאבא:

בשעתא דאתער פלגו' ליליא וקב"ה עאל' וכו' וז"ל הרב בספר הכוונו' דע כי ג"ע העליון נגד הבריאה שהיא בינה גן עליון כנגד נקודת היסוד שבה וגן תחתון בעשייה יסוד דמ' וז"ש רז"ל הקב"ה נכנס לג"ע להשתעשע עם הצדיקים אחר חצות לילה והענין כי לאה בעת ההיא מזדווג' ביעקב אך רחל אין לה שעשוע בעת ההיא אלא בנשמות הצדיקים אחר חצות וז"ס ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת וכו' כי קודם חצות אינה תחת מרגלותיו כי היא עומד' בצדו אך אחר חצות היא שוכב' מרגלותיו למטה ממש. גם פירוש אחר בסוד שעשוע הקב"ה בנשמו' הצדיקים שהוא העלא' נשמותיהם בסוד מ"ן ללאה להזדווג עם יעקב עכ"ל:

נמצא לפי' הראשון קב"ה היא רחל עאל לגנתא דעדן היא בריאה לאשתעשעא בתור' הצדיקים ויש לה נחת רוח בתורת': ולפירוש השני קב"ה הוא יעקב עאל לגנתא דעדן היא לאה לאשתעשעא עם צדיקייא הם נשמות הצדיקים שעולים בסוד מ"ן ביסוד לאה וזה כלל גדול בכל מקום שתמצא בזוהר קב"ה עאל לגנתא דעדן וכו'. יש בו השני פירושים האלו שפירוש הרב זלה"ה:

כולהו אילנין דבג"ע וכו' לפי' א' שג"ע היא בריאה לפרש כולהו אילנין וכו' הם הספירו' דבריאה אומרים שירה ושבח לפני המ' שבאה וירדה לעולם הבריאה. ולפירוש ב' דקב"ה הוא יעקב וג"ע היא לאה נפרש כולהו אילנין וכו' הם הספי' דלאה אומרים שבח לפני פרצוף יעקב שבא להזדווג עם לאה לפי שיש להם הנאה גדולה מזה הזווג:

דעייל רוחא באודנוי וכו' כתב הרב שיכוין האדם לעשות אזניו מרכבה לשם ס"ג אולי בלילה שיונאה נשמתו יזכה לשמוע שמיעה רוחנית ורזין עילאין ע"כ וז"ש באודנוי למשמע:

ועינוי פקיחן למחמי כתב הרב יכוין אדם להיות עיניו מרכבה לחמש הויו"ת שהם גי' עין עכ"ל ועי"ז יזכה לראייה רוחנית.

ולביה פתיח למנדע פי' יעשה לבו מרכבה לל"ב נתיבו' חכמה כדי שיהיה לבו פתוח למנדע רזי תורה:

דרוחא דכל רוחין פירוש בינה שכל הנשמות נמשכות ממנה ורוחין דקאמר הכא הם הנשמות כמו שכתב הרב ריש פרשת נח על תרין רוחין אית להו לצדיקייא ע"ש ומ"ש ארים בסימו דנשמתא פירוש התורה והמצות שעושים הנשמות ביום עולים בסוד מ"ן לאימא כי הנשמות הם מבינה ואומרו ארים בסימו דנשמתא ר"ל בינה הנז' מעלה הבשמים של הנשמה שהם מעשיה הטובים ואומרת לאבא חזי בהאי ברא קדישא אתינא לקמן כדי להזדווג עמו. והגם שכתב הרב כי זו"ן הם מ"ן דא"וא י"ל שגם הנשמה שהיא מאימא וחיה שהיא מאבא עולים עמהם כמו שכתב הרב בכוונת ק"ש:

מתמן נפיק קלא דקלייא פי' מבינה הנז' יוצאים המוחין לזעיר שנקראים קול הקולות שהספירות דזעיר נקראים קולות והמוחין שבתוכם נקראים קול הקולות:

חיילין אתבדרו לד' סטרי עלמא פי' המוחין הנז' נתפשטו לד' רוחות זעיר בפנים שלו ובצד אחור ובצד ימין ושמאל:

חד סליק לסטר חד פי' נצח דאימא שמתפשט בח"חן דזעיר חד נחית לההוא סטר פי' הוד דאימא שמתפשט בקו שמאל דזע יר ואמר בנצח סליק ובהוד נחית כמ"ש הרב כי הנצח גבוה מהוד בסוד והקרנים גבוהות וכו' ובסוד אימא עד הוד אתפשטת שמובן שהוד דאימא מתפשט למטה יותר מנצח ועיין בכוונת הלולב סוד דרום צפון מעלה מטה וכו' שכתב כנז'. ואמר לההוא סטר כיון שנ"ה דאימא כולם תוך זעיר לכך אמר לההוא סטר שפרצוף זעיר כולא חד הוא:

חד עייל בין תרין פי' יסוד דאימ' מתפשט בקו אמצעי דזעיר והוא בין נ"ה דאימא:

תרין מתערין בתלת: פירוש ז"ון מתעוררים ונתקנים בכח ג' הנזכרים שהם נה"י דאימא ולפי' גירסת תרין מתעטרין בתלת ניחא טפי. תלת עיילי בחד פי' נה"י דזעיר נכנסים בג' קוים של המלכות ובונים אותה נצח דזעיר בקו ימיני דרחל והוד דזעיר בקו שמאלה ויסוד דזעיר בקו אמצעי דרחל:

חד אפיק גוונין פי' המלכות הנז' הוציאה היכלות דבריאה שיש בהם דין וחסד. שית מנהון לסטר חד פירוש הם ששה היכלות דזעיר דבריאה ושית מנהון נחתי לההוא סטר הם שש היכלות דנוקבא דבריאה:

א"נ שית מנהון לסטר חד הם ששה היכלות דאבא דבריאה ושית מנהון נחתי לההוא סטר הם ששה היכלות דאימא דבריאה כנודע מדברי הרב זלה"ה כי בכל פרצוף יש בו ז' היכלות שהם עשרה ספירותיו כי היכל קדש קדשים כולל שלש ראשונות ולפי שהוא נעלם לכן לא הזכיר הזוהר רק ששה וכו' ולא הזכיר היכל ק"ק. שית עיילי בתריסר פי' המ' דבריאה יורדת לי"ב היכלות שביצירה כי ששה היכלין הם עיקרים ונגלים וששה אחרים כלולים בהיכל הרצון ומ' דבריאה מתלבשת בתוכם וז"ש שית עיילי בתריסר כי נודע כי מ' של עולם העליון יורדת לעולם שתחתיה:

ותריסר מתערין בעשרין ותרין פי' י"ב היכלות הנז' תיקונם ועשייתם מכ"ב אותיות התורה שמהם נבנו כל הפרצופים כנודע:

שית כלילן בעשרה פי' שית היכלין הנז' יש בהם עשר ספי' עם היכל ק"ק ר"ל הגם שלא זכרתי לך כי אם ו' דע שהם כלולים בעשרה כי היכל ק"ק כולל ג"ר ולהיותו נעלם לא נזכר:

א"נ נפרש שית הם ו"ק דזעיר יש בהם עשרה אחר שנכנסים נה"י דאימא בזעיר ומתחלקים בו כנודע מסוד קו המדה:

עשרה קיימי בחד פירוש עשר ספירות דאצילות קיימי בחד הוא א"ס ב"ה כן פירש מורינו זה המאמר: