מקדש מלך על ספר הזהר א:קלג

אר"ש אמאי בכולהו וכו' ז"ל הרמ"ז ירצה שביאתו אל התיבה אינה כי אם הרחקת הנזק אבל בצאתו הבטיחו על הקרבת התועל' ויברך אלהים ויאמר אלהים זאת אות הברית וכו' והכל בשם אלהים:

שמא עילאה ה"ס דעת דזעיר ששם יסוד אימא שה"ס אמירם כנזכר בליקוטים פ' יתרו על פסוק כה תאמר רזא איהו פירוש הפ' מדבר בסוד המשכת השפע מן הדעת אל היסוד שהוא רזא משורש נח כידוע:

לקבלא אושפיזא פירוש שיפקח על צרכיה כיוסף בבית המצרי ונודע שבזמן המבול נפגמה המלכות תכלית הפגם עד שלא היה תיקון כי אם לשרש ולהרוס ממנה שרשי נשמות של כל אותו הדור וכל הנמצאים ב"ח וזש"ה והנני משחיתם את הארץ שארז"ל אפילו ג"ט של מחרישה פירוש רמז זה הוא מקום שחורש שם הזווג שלא היה מקום לזווג כלל ולכן נצטווה נח הצדיק לטרוח בכוונה במעשה התיבה לתקן יסוד המ' מחדש להיו' לו לחומה בהסתרו בתוכו. ואח"כ להשפיע בה שפע חדש לקייום העולם וז"ש לאעל' לתיבות' לאיתחברא בהדה שהם ב' עניינים האמורים ולהיות שזה חדוש גמור ולא כיתר ייחודי הצדיקים לכן הי' צריך לרשות בעלה דהיינו שהרשהו וכוננהו לעשות כל היחודים ולהמשיך כל השפע רב על התיבה וזהו בא אל התיבה ביאת ממש ונודע שעיקר בנין המ' הוא בדעתה ודעתה מכוון כנגד עטרת זעיר שהוא חצי יסוד וביסוד יש שד"י שבמילואו עולה תת"יד וחצי תת"ד גי' תב"ה ואמת אמרו בא אתה וכל ביתך לעומת בניו שסודם בנה"י כנודע ואח"כ האירו אורם בקייום העולם בסוד הקשת הנקרא או"ת שהוא חצי שד"י בבחינת עצמו של יסוד ובהם היתה הקמת הברית בסוד ותשב באיתן קשתו:

ולא הוה יאות וכו' הגם שאלהי"ם אמר לו כבר ובאת אל התיבה לא יאות לו אלא בכח שם הוי"ה שה"ס הדעת שבו שרש הו"ק שסודו זעיר בעלה ולכן היה בן ת"ר שנה בבואו לתיבה:

איקרי הכא ה' דייקא מלת איקרי שנודע שהמ' כשמאירה מזעיר נק' הוי"ה ע"ש והנה בכאן כל הפרשה עד ויאמר ה' לנח בא וכו' תמיד כתוב שם אלהים שסודו מדת המ' מצד הדין: ואח"כ ויאמר ה' היא מדת המ' מצד זעיר וז"ש איקרי ירצה מ' נקרא הכא באור הוי"ה הה"ד לבתר ויבוא נח ר"ל שכתב כך אחר אומרו ויעש נח ככל אשר צוהו ה' שה"ס זעיר: מאריה דביתא ולימוד דרך ארץ לב"ה ולאשה ולאורח שלא הכניס בניו אלא ברשות ודרך כללות אומר בסוד זה הדרך ארץ רומז שהצלת נח ובני ביתו היתה בהסכמת כל המדות העליונו' עד כאן לשון הרמ"ז זל"הה:

דא שאר ארעאן פי' חוצה לארץ ולפי דבר אחר שהארץ היא מ' ומלואה הם נשמות הצדיקים פי' תבל ויושבי בה הם בי"ע:

מאן הוא דא קב"ה פי' בינה אלין ז' עמודים פי' ז"ק דזעיר וקאי על ימים דקרא שהם ז' קצוות דזעיר אבל מלת נהרות לא פירשה ובפ' וארא דף כ"ג פירשה שאמר שם כי הוא על ימים יסדה אלין ז' עמודין דארעא סמיכא עלייהו ואינון ז' ימים. ועל נהרות יכוננה מאן אינון נהרות כד"א ונהר יוצא מעדן להשקו' את הגן ובג"כ ועל נהרות יכוננה ופי' שם בהגהות הרח"ו ז"ל הם הגבורות שיוצאים מפי היסוד ע"כ הרי מבואר דהאי דקאמר אנין שבעה עמודין וכו' קאי על ימים דקרא:

ואי תימא הא נח פי' וכיון שהוא צדיק היה לו להגין על כל העולם ותירץ דהו"ל לאגנא על גרמיה דיו להציל עצמו שלא היה צדיק גמור כמרע"ה ולגי' דהו"ל לאגנא על דריה הכי פירושו שהכל בכלל הקושייא שהו"ל להציל כל דורו ותירץ בדור הזה דייקא דמשמע לפי אותו הדור שהיו כולם רשעים נראה שהוא צדיק ולא בדורות אחרים: