מקדש מלך על ספר הזהר א:קכט

אר"ש ארימית ידא בצלותין לעילא וכו' לשון זה הובא בסוף פרשת פקודי ושם בהגהות הרח"ו ז"ל פירש אותו ונעתיק לשונו ומה שלא פירש נרחיב ביאורו בס"ד. דכד רעותא כתב שם א"ס ב"ה ונל"עד שלכן כפל לשונו עילאה לעילא לעילא לרמוז שא"ס ב"ה הוא עילאה ע"ג אדם קדמון לעילא ע"ג עתיק לעילא ע"ג אריך שהם הפרצופים הנעלמים וא"ס ב"ה נעלם ועליון מהכל: קיימא על ההוא רעותא כתב שם האציל את אדם קדמון:

דלא אתיידע נכתב בצדו עתיק ונלע"ד לפי זה מ"ש ולא אתפס הוא אריך ומ"ש רישא דסתים יתיר לעילא הוא א"ק מדקאמר אח"כ וההוא לישא וכו' ונכתב בצדו מהרב הנז' הוא א"ק ש"מ רישא דסתים הוא א"ק ואע"פי שהזכירו תחלה דקאמר קיימא על ההוא רעותא. כיון שהפסיק בתיבת דלא אתיידע שהוא עתיק דלא אתפס שהוא אריך חזר לא"ק הנז' לפרש סדר האצילו':

וההוא רישא אפיק מאי דאפיק ולא ידיע נ"ב וא"ק הוציא את רישא דלא אתיידע ונלע"ד מ"ש ונהיר מה דנהיר הוא אריך שע"י א"ק נתקנו עתיק ואריך. ומ"ש כולא בסתימו ר"ל אע"פי שאדם קדמון התחיל לגלות הפרצופים הנזכרים אפ"ה כולם סתומים: רעו דמחשבה עילאה נ"ב היינו רישא דלא אתיידע הנזכר כאן:

למרדף אבתריה נ"ב דא"ק: חד פריסו אתפרס נ"ב היינו פרסא שבתוך א"ק שמשם התחיל רד"לא: ברדיפו דההוא מחשבה עילאה נ"ב שהשפעת ומרוצה רדל"א: מטי ולא מטי עד ההוא פרסא היינו פרסא דבגו רדל"א גופיה:

וכדין ההוא מחשבה עילאה פי' עתיק נהר בנהירו סתים פירוש בנוקביה דעתיק הנק' ג"כ דלא אתיידע הוא מאיר בנוקביה בהארת יסוד ועטרת היסוד דא"ק שבו וז"ש סתים דלא ידיע:

והאי מחשבה לא ידע פירוש כי עתיק בעצמו אינו משיגו כדין בטש האי נהירו דמחשבה דלא אתיידע היינו אריך היוצא מהארת רדל"א: בנהירו דפרסא היינו חכמה סתימאה מקבלת משלשה אורות דנהיר ממה דלא ידיע נגד א"ק ולא אתיידע נגד רדל"א ולא אתגלייא נגד כתר עליון. וכדין האי נהירו דמחשבה אריך. בטש בנהירו דפרסא היינו מוחא סתימאה. רעותא דכל תשע נהורין היינו התשע מקוריות:

דקיימי כולהו במחשבה פירוש מוחא סתימאה דאיהי חד מינייהו בחושבנא המשלמת לעשרה. כולהו למרדף אבתרייהו של היכלין הפנימיים בשעתא דקיימי ההיכלין הפנימיים:

במחשבה מוחא סתימאה אלין לאו קיימי אחר שאינם מושגים אמר שגם הם אינם מושיגים לדעת. לאו ברעותא ולאו במחשבה עילאה נלע"ד רעותא הוא אריך מחשבה עילאה עתיק וכל אינון נהורין מרזא דמחשבה עילאה רדל"א. ולתתא כולהו איקרון א"ס היינו אריך שגם הוא נקרא א"ס. עד הכא מטון נהורין כי האצילו' התחיל מאבא. כד נהיר מחשבה אבא ונהיר מאן דנהיר זעיר. ואעיל דא בדא אבא באימא. ומחשבה אתעטר בא"ס אבא מקבל מחכמה סתימאה:

ההוא נהירו דנהיר מניה מחשבה עילאה דלא ידע איקרי א"ס נלע"ד ההוא נהירו הוא א"ק שממנו נהיר עתיק שנק' מחשבה עילאה ומ"ש איקרי א"ס כי א"ס בעצם הוא א"ק אבל עתיק ואריך נקראים א"ס בהשאלה.

ונהיר למאן דנהיר לעתיקא קדישא ולחכמה סתימאה ועל דא כולא קאים הכל קיים על מוחא סתימאה כי הוא מחיה את כולם:

כל רעותיה לאו איהו אלא בבשרא תדיר כי בשר סומקא הוא משמות אלהים כנודע ע"כ הגהות הרח"ו בלשון זה מה שחידשנו כתבנו בלשון נלע"ד ומה שהוא סתם הוא מהר"חו זל"הה: