מקדש מלך על ספר הזהר א:קיט

משיעורא דתיבותא וכו' פירוש שד"י ואדני גי' ש"ף כחשבון שיעור התיבה לפי ששד"י היא יסוד ואדנ"י היא מ' והוא חיבור נח עם התיבה אי נמי יהו"ה אדנ"י בהכאה י' עם א' הם עשר. ה' עם ד' עשרים ועם עשרה הראשונים הם שלשים אמה קומתה. ו' עם ן' הם שלש מאות אמה אורך התיבה. ה' עם י' הם חמשים אמה רחבה:

אלא לאמר דא אתתא זה דא צדיק פירוש שיסוד ומ' שניהם קראו לו שם נח וז"ש בגין דלא מתפרשן דא מן דא. ואע"ג דלקמן אמר ויקרא את שמו נח דא דרגא תתאה שהיא מ'. היא העיקר לקרות לו שם והיסוד כלול עמה. (והרמ"ז כתב) וז"ל תנינן וכו' הוא לעיל דף כ"ד שאמר אלה פסל תולדין דתהו מפני שלא היה בהם יסוד הוא המלך הדר. אבל בתיקון כתיב ונהר יוצא מעדן שה"ס התלבשות יסודות דאו"א וכן בכאן אלה תולדות פסל תולדות הנזכר בפ' בראשית:

טוב איש דא קב"ה פי' זעיר. ההוא דבר לא אתזן אלא ממשפט. משפט הוא ת"ת דזעיר. וכתר המ' הוא משני שלישי ת"ת דזעיר והיסוד דאימא כלה בחזה דזעיר נגד כתרה. ולוקחת המ' הארה מהחו"ג המגולים שביסוד דאימא. וזהו יכלכל דבריו במשפט:

דקב"ה מתעטר בעטרוי פי' המ'. מתעטר מלעילא פי' מבינה כמ"ש מעמיקא דכולא. ומתתא פי' ע"י נשמות הצדיקים שעולים בה בסוד מ"ן ומקשטים אותה. כמ"ש מנשמתהון דצדיקייא:

אתר מקדשא פירוש מלכו'. ובירא אתמלייא. פירוש יסוד דידה הנקרא ציון כנודע. וימא אשתלים פי' מלכות דידה שנקראתי ירושלים:

אי נמי דקב"ה מתעטר הוא זעיר ופירוש מתעטר מעילא היא הבינה. שנ"הי דידה בתוכו. ומתתא הנשמות של הצדיקים שעולים במ' בסוד מ"ן ומקשטים אותה וכשרואה אותה מקושטת אזי מתעורר לקבל מזולתו שפע לצורך המ' ולפי' אחר דקב"ה היא מ' ניחא טפי מתעטר מנשמתין דצדיקייא שעולים בתוכה ממש ומתעטרת בהם ומתקשטת. וכן מוכח לקמן שאמר ונביע לתתא מנשמתהון דצדיקייא וקאי על המלכו':

והרמ"ז כתב וז"ל בשעתא דקב"ה מתעטר וכו' ידוע שיש ב' מיני שפע א' לקיום העולמות וזה תדירי והשני הוא של הפנימיות והוא אינו אלא לפרקים לפי זכות ישראל ותפילותיהם. ועתה מדבר על זה של הפנימיות. ולפי שאינו תדירי אמר בשעתא דקב"ה הוא זעיר:

מתעטר בעטרוי הם ב' עטרין חו"ג הפנימיים שבפנימיות יסוד אימא שמהם באות נשמות ישראל אז מתעטר מלעילא וכו'

עמיקא דכולא ה"ס יסוד אימא שהוא עמוק בית קיבול דכולא שה"ס כל השפע של העולמות בבחינת הפנימיות:

מתעטר מתתא שהרי בשעת הזווג אז הצדיקים מעלים נשמותם בסוד מ"ן כנודע מכוונת נפילת אפים ואז מעלים ג"כ ניצוצי קדושה שהכל הוא בחינת חו"ג ולכן נקרא גם כן מתעטר. ועי"ל שנקרא כן מפני שהנשמות עולות ליסוד ועטרה דמ' וכמו כן השפע דלעילא הוא בעטרת אימא:

כדין אתוסף חיין הם המוחין הנקרא חיים נוספים כי בזכות הצדיקים מתרבה השפע ומאיר בנשמותם וגם בניצוצין שהעלו ויש אור גדול ברחל. וידוע שסתם זווגים דחול היותר מעולה הוא יעקב ורחל שהוא אחר חזרת עמידה שאז עולים עד חג"ת ולזה צריך מוחין יותר גדולים ממה שהוא בעמידה דלחש שאז הם כנגד נה"י ועתה מתגלים כל החסדים שה"ס החיים האמיתיים:

אתר מקדשא היא רחל שעלתה עד חג"ת ואז נכללת מחסדי כל הקצוות דזעיר דהיינו כל סטרין: כי בלחש לא היה בה רק חסדי תנה"י:

ובירא אתמלייא ה"ס יסודה הנקרא ציון גי' ו' הויות דו"ק ועוד ניתוסף בה גם חו"ב דזעיר שהרי כל הד' מוחין נכללים בטיפת זעיר והנה ציון שהיא ו' הויו"ת דו"ק דזעיר תצרף לו הוי"ה אהי"ה דחו"ב יעלה באר ומלא ברכת ה':

וימא אשתלים כתוב בס"ה שהים העליון העומד על י"ב בקר הוא היכל ק"ק ונודע אצלנו שהיכל זה העליון ק"ק נכלל בסוד אצילות גמור. ונודע שהיכל זה נקרא אדנ"י גי' היכל כמ"ש על פ' אדנ"י שפת"י והנה שם אדנ"י פשוט ומלא ומלא דמלא כזה אל"ף למ"ד פ"א. דל"ת למ"ד ת"ו. נו"ן וא"ו נו"ן. יו"ד וא"ו דל"ת. הכל ן' אותיות גי' י"ם. ואמר אשתלים שנכלל באצילות שהוא שלימותו:

וכדין יהיב לכולא יובן במ"ש בובא לציון גואל שאחר נפילת אפיים שאז היה הזווג וכשנגמר ובא לציון שאז הוא לידת נוקבא דזעיר וניתן השפע שלה בבריאה שנכללת באצילות. ונמצא שהים הנזכר מקבל השפע תחלה ואח"כ נותן לכל העולמות: שתה מים וכו' סומך הסוד על פ' זה ומדייק מה שקשה בו. א' הכפל ב' שינוי מים לנוזלים. ג' שינוי בורך לבארך ועוד הוסיף מלת מתוך. ולא חש לפרש רק א' שאינה מורגשת והיא אמאי בורך וכו' שאם יש מי באר נובע למה ישתה מבור מים מכונסים. ותירץ אלא כולא אתר חד הוא ואינם ב' מקומות וה"ס נוקבא דזעיר. ותחלה צריך לשתות משך השפע ממש כשהיא מבחי' בור. ואח"כ מבחינת באר. וצריך להקדים מ"ש בספר הליקוטים שבאר נק' רחובות כשנעשה הזווג לצורך הנשמות כי אז גם נשמות הצדיקים מעלים מ"ן ואז יסוד הנוק' נקרא באר מים נובע:

בור הוא עשק וה"ס יצחק גי' בו"ר שהן הגבורות לבדן עכ"ל עוד שם כתוב שבחי' בור הוא כשהיא אחור באחור עכ"ל: ונודע מכוונת שמע ישראל שהוא להמשיך שפע מהזווג דלא פסיק שהוא לחיות העולמות לתת כח בזו"ן שיעלו מ"ן לזווג הפנימיות. אבל יש חילוק גדול בזה בין זעיר לנוקבא שהזעיר כבר יש לו ו"ק שלכן די לו שיקבל מחו"ג די"שס כמ"ש במלת ישראל שיר אל אבל הנוקבא אז היא חסרת כל הנזכר והיא בור דלית ליה מדיליה אלא:

מה דיהבין בגויה שישראל ממשיכים לה השפע והוא ממש מ"ן דבינה: והיינו שתה מים מבורך כלומר שים כוונתך להמשיך מים לבחי' בור שהוא גי' יצחק בסוד ה' גבורות. ונ"ה דזעיר הם כאחד מבחי' אחורים ולכן הם ד' פעמים ב"ן גי' בור. אבל בנוקבא מתפשטות לחמש בחגת"נה שלה ה' פעמים אלהים גי' ת"ל והוא ה' פעמים אהי"ה אדנ"י דהיינו שמקבלת מים משם אהי"ה שהיא אימא בסודע רבתי של שמע שהם ז"ק דאימא והמ"ן שממשיכים לה הם סוד בנימין בן ימין שה"ס ההוא רוחא דיהב בה בעלה והוא בחי' מים ממש. ואז היא רחמי"ם גי' בור מי"ם. ר"ח גי' יצחק. מים מן החסד וז"ש שתה מים מבורך:

לבתר אתעביד באר פי' אחר שכבר היה בו כח להעלות מ"ן ולהוריד השפע והמוחין אז באה לצד פנים ומקבלת אור הזווג ואז מה שהית' ד נעשי' ה שמקבל' אור בעלה דאיהו ו והמשך הפ' כך בתחלה שתה מים מבורך כאמור: ואח"כ תשתה נוזלים שנוזלים מלמעלה ממזל העליון וגם התחתונים נובעים מלמטה: ונודע שמה שיורד ממזל העליון נוצר ונקה הם חו"ג והיינו ב' נוזלים וזהו מתוך בארך שהוא הוא"ו שבתוך הה"א ובכלל הנוזלים הם גם הנשמות שכל עצמם מחו"ג עכ"ל הרמ"ז:

חד דכלילא בתרי פי' הנשמה שמתלבשת בתוך הרוח והנפש ובמעשים הרעים דוחים אותה אומנא דאומנא היא ג"כ הנשמה:

תוספתא למה נח נח תרי זמנא אלא כל צדיק וכו' ז"ל הרב בס' הדרושים הגה אמר בריש פ' נח דכל צדיק אית ליה תרין רוחין והענין נודע כי הרוח אין לה רק בחי' אחת כי היא מיסוד הת"ת שהוא זעיר: ואמנם הנשמה הבאה מבינה יש לה ב' בחינות א' בהיותה למעלה במקום הסיתום וא' למטה אחר החזה דזעיר שאז הוא מקום מגולה ואז משתנית הנשמה ברדתה לזעיר וז"ש הפ' כי רוח מלפני יעטוף פי' כי אינו רק רוח אחד והיא עוטף ומלביש הנשמה כי בינה מתלבשת בזעיר ולזה לא אמר יתעטף אלא יעטוף לאחרים. והטעם הוא כי ונשמות אני עשיתי פי' כי ב' מיני נשמות עשיתי. א' הוא מה שנמשכת הבינה נגד הסיתום וא' מה שנמשכ' נגד הגילוי ושם במקום הגילוי צריך הזעיר שיעטוף ויכסה אותה כדי שלא תגלה אורה וזהו ונשמות אני עשיתי: ומ"ש בזוהר תרין רוחין לא דק ופירושו תרין נשמתין עכ"ל:

שתה מים מבורך דא דוד מלכא וכו' פי' מצוה לאדם שיתקן מעשיו עד שיזכה לשתות מים מבורך שהוא שפע של המ' וכן יקבל ג"כ מחג"ת שהם ונוזלים מתוך בארך והכוונה שישתדל האדם לקבל שפע מחגת"ם שהם ד' רגלי המרכבה. בארך דא יצחק דאיקרי באר מים חיים פי' שהמ' בניינה מהגבורות: