מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:פד

רבי יצחק אמר וכו' הנה הוא מפרש משכבי מלשון זווג ואין ספק שגם הוא מודה מה שנ"זל מחוסר הזווג בזמן הגלות. אבל מפרש על זווג שנעשה בגלות בחסד ה' וכמעט שאינו ע"י בני אדם והוא של יעקב ולאה שגדול כחו כנודע מדרוש קשר האר"י והרח"ו ז"ל עם החברים ועליו פירש אמרה כ"י וכו' זו לאה שעיקרה כנגד ישראל ויש בה בחי' י' בנים כמ"ש על פ' אנכי טוב לך מעשרה בנים: והיא מתרעמת על זווג זה שאז יש לה ג' בחינות זווג א' מן החזה ולמעלה שהוא עד חצות וז"ש למחדי לי הוא בסוד היסוד הנק' חדוה וכנ"ל ר"פ שמיני והוא כנגד היסוד השייך לה שהוא בת"ת זעיר כמבואר אצלנו ב' מחצות ואילך שהוא בכל אורך זעיר והיינו ולברכא לי: בחידו שלים אמרה לשון ברכה משום שאז היא מתברכת ונגדלת וגם שנכנסים בה נה"י דאימא הנקרא ברכה ואז הוא בחידו שלים שהוא בחי' יסוד במקומו וכ"ש זווגא דקדרותא דצפרא שהוא מעולה דהכי תנינא:

דמזיווגא וכו' הענין מובן במ"ש בדרוש קשר החברים הנ"זל ושם נאמר שכמה בחינות צדיקים יוצאים מאותם זיווגם ובפרט צדיקים שהם בחי' יסוד המלמד תורה וסודותיה לישראל. ועליהם אמר שמאותו זיווג משתכחי בעלמא כמה צדיקים צדיקים ממש ירתי ירותת אחסנתא קדישא. שהם מבחי' היסודות שעליהם נאמר לעולם יירשו ארץ. ועל ענין זה נאמר על משכבי בלילות וכו' פי' דיש ליל' קודם חצות ולילה אחר חצות והיינו בלילות. ולפי שפעמים מועטות יוצאים הצדיקי' ההם לעולם וכמעט פעם אחת באיזה זמן רב לכ"א בקשתיו ולא מצאתיו אינו נמצא לי כרצוני:

אשת חיל דא כ"י הנה ר' יוסי מפרש חיל לשון מעלה כמו אנשי חיל וידוע מ"ש באוצ"ח בסוד כד כד דהיינו חיל והוא בסוד כתר שלה ונק' עטרת בעלה מפני שכתר שלה הוא משל בעלה כמ"ש בסוד ברכת הלבנה בסוד עטרת תפארת לעמוסי בטן: וכוונת הכתוב שהיא ממנו ומעצמו ומיוחדת עמו ולפי שמן החזה ולמטה ששם מקום מוצאה שם הוא עה"טור לכן אמר וכרקב בעצמותיו מבישה על הגוים שבזמן העון ב"מ נאחזים ויונקים משם: ור' אבא מפ' דהיא גבירתא מכמה חיילין היא על בחינתה בעטרת זעיר שהוא שרשה התחתון שלה בזעיר ואז היא יורדת לבי"ע ששוררת על הכל והנה בבריאה סוד י"ב צירופי אהי"ה וביצירה י"ב צירופי הוי"ה ובעשייה כ"ד דאד"ני בין כולם מ"ח כמנין חי"ל:

מי ימצא כד"א וכו' רומז לשכינה שעתידה לירד לתוך הקליפות עד בחי' דמטו רגלין ברגלין ואז כבי"כול תהיה כאבודה מבניה המבקשים אותה וסובלים צרות בעבורה. וזהו שרמז מי ימצא כלומר שהיא יפה כחה להעמיק בתוך החיצונים בהסתר גדול עד שיאמר עליה מי ימצא שיורדת למטה לקבץ נדחיה אשר אבדה אותם ביד החיצונים והם רחוקים הרבה מצד פני הפנים שה"ס האצילות שהוא לפני ולפנים. וגם מעולה מפנינים ומי שחוטא נופל ונמסר ביד אויב ורחוק מפנינים. זהו תמצית ענין זה:

בטח בה לב בעלה דא קב"ה יכוין להטעים טעם למה שנז' מירידת השכינה למטה שנראה זר ומבהיל למה תבוא כזאת מאתו ית' לבלי יחוש להגברת החיצונים חלילה. לזה בא ר' חייא אבתריה לתת טענה מספקת למ"ש ר' אבא בפ' ראשון וזה כי בטח בה לב בעלה הוא זעיר שמלבו היא מושפעת ושם מושרשת ולכן עצם כחה להתגבר על החיצונים כי סוף סוף גבורותיה הן נמתקות בכח החסדים ששם הבטחון כמ"שה והבוטח בה' חסד יסובבנו. ולעומת זה אמר כל זיונין דיליה אפקיד בידהא הן הן הגבו' הזכריות שגדול כחן להכניע הקליפות ולהריקן מן הניצוצות הבלועים בהם וז"ש ושלל לא יחסר. כל ניצוצי טהרה שהשכינה שוללת מן החיצונים גמלתהו טוב וכו'. זה ענין נחמד נמשך אחר הנז' לכ"א אבתריה ג"כ. והוא כי אמת הוא שהניצוצות הן בקליפת נוגה מעורבות טו"ר וא"כ יכול האדם לחשוב שכאשר היא מעלה שללה אל בעלה יהיה בו ערבובייא של ט"ור לכ"א שאינו כן אלא גמלתהו תחת הכח שנותן בה טוב ולא רע. שאע"פי שמושבה במקום ע"הד ט"ור. והטעם מפני שיש עליה עץ החיים הידוע ומשם נמשך לה כח לעשות הבירור והזווג בשלימות. הא תנינן דקב"ה גזר. יקשה בכח שאם הדבר על הנוצר מאותה טפה אם יהיה זכר או נקבה. א"כ אין לטבע שום יד בזה ואיך אר"זל בדרך חיוב אשה מזרעת תחלה יולדת זכר דמשמע שזה בדרך טבע איברא דבש"ס לא אשכחנא שהק"בה גוזר אי ליהוי זכר או נקבה דפ"ב דנידה לא הוזכר אלא חכם גבור ועשיר. אבל סמכינן אהימנותא דר' אחא דקאמר הא תנינן וכו'. וכמה ענינים נישנו ולא הוזכרו בש"ס ותירץ ר' יוסי ודאי קב"ה אבחין וכו' ויובן במ"ש בפ' תרומה דף קס"א ע"ב שכן נמצא רשום בהגהות הרב ז"ל ששם מדבר שהנשמות עומדות בדיוקנייהו בחד אוצר וכאשר מזומנות לבוא לעו"הז הקב"ה מצוה אל הממונה על הנשמות זיל אייתי לי רוח פ' וכו' ולפ"ז נזכה שטרא לבי תרי שהנה זרע הזכר והנקבה מתערב יחד באותה טפה ואין כח במלאך לדעת ולהבחין בין זה לזה ולדעת איזה נזרע תחלה והוא ית' דוקא מבחין ולכך גוזר ואומר לך והבא רוח פ' זכר או נקבה. והכל לפי הכנת התחתונים בהתגברות זרע א' על האחר. וז"ש שם ובשעתא דזמינין לנחתא. ובזה מדוייקת לשון הברייתא דמייתי ר' אחא אי איהו דכר אי איהו נוקבא דלא תני אי ליהוי אלא אי איהו ור"ל שאותה טפה הנז' אם היא כבר זכר או נקבה. ועי"ל במה שידוע שיש ד' בחינות הנשמות יש זכר מצד הזכר דהיינו נשמה מבחי' זעיר עצמו. ויש נקבה מצד הזכר דהיינו נשמה מבחי' שורש הנקבה שבתוך זעיר ובבחי' זו מצאנו נקבות מתגלגלות בזכר כגון רחב בחבר הקני:

יעל בעלי ויש נקבה מצד הנקבה וזו סתם נשים ויש זכר מצד הנקבה כיצחק וחבקוק דהייינו מבחי' הזכר שבתוך הנקבה. וז"ש קב"ה אבחין בין טפה דדכורא ובין וכו'. פי' שהוא ית' מבחין בבחינת טפה דדכורא עצמה אם היא ראויה להיות זכר גמור או זכר מצד הנקבה. וכיוצא מבחין בשל הנקבה באופן שאע"פי שהאמת הוא שהאשה מזרעת תחילה יולדת זכר אבל מ"מ צריכה הגזרה לשתבחן איזו מדריגת זכר היא. וכן באיש מזריע תחלה להבדיל בשני בחינות הנקבה: ונל"עד שבסוד זה נדרש יפה מ"ש רז"ל איש ואשה י"ה ביניהם שהנה בפ"ג משער התפלין פירש על שם י"ה ענין אשה מזרעת תחלה. ואיש מזריע בסוד יו"ד שהוא אבא שיש בו שרשי ז"ון דהיינו ו"ד והוא הנז' בא"ז בדף ר"ץ ע"ב והרי שיש בו שני בחי' דהיינו זכר ונקב'. וגם ה' סודו ד"ו שגם הוא נקבה וזכר באופן שו"ד הם זכר ונקבה מצד הזכר. ד"ו והם נקבה וזכר מצד הנקבה. והזכר האמיתי הוא מו' של יו"ד ונקבה מצד הזכר היא ד' של יו"ד. וד' של ד"ו היא נקבה מצד הנקבה. ו' של ד"ו הוא זכר מצד הנקבה:

וכי כיון דמזרעת יולדת וכו' כי הרי זמן העיבור מפסיק ואינו כאדם וחוה שעלו למטה ב' וירדו וכו': הכי אבעי ליה וכו' לדבריך שהזרעה לא תספיק להכריח לידת הזכר כי עוד צריך אל הגזרה א"כ לא יכון להסמיך הלידה אל ההזרעה והו"לל אשה כי תהר וכו' שמלת הריון כוללת ההזרעה והעיבור דהיינו יצירת הזכר בכח הגזרה שהוא דכר. ולפי ס"א תזריע ויהיה זכר. סוברים דלעולם צריכה מלת תזריע ללמד שהזרעתה היא הגורמת אבל במקום וילדה הו"לל ויהיה זכר שבזה יכון בין לפי הקושיא ראשונה שאינם תכופים כפי הטבע וגם לפי קושיא ב' מלת ויהיה תרמוז שאחר ההזרעה תבא ההוי"ה מכח הגזרה והשיב ר' יוסי אתתא מן יומא דאתעברא וכו' וקשה מה נועיל בענין זה. וי"ל בהקדים הקדמ' כוללת וידועה שכל ענין הזווג של מעלה הוא שהחסדים מבסמים את הגבורות שאז נעשה עיבור ע"ב רי"ו גי' חס"ד גבו"רה. וזאת היא כל מגמת הגבו' הקדושות כמ"שה ואל אישך תשוקתך. גם ז"ס משר"זל זכה עזר לא זכה כנגדו. כי הנה טבע החסדי' הוא להטיב ולהשפיע ומדת הגבורות להעלות האור למעלה שהוא ממש נגדיי לחסד. ואמנם בהיותו זוכה להגביר כח החסד אז נעשה לו עזר מה שהוא כנגדו. וזה כי כח הגבורות מעלה מ"ן וחושק להתייחס ולהטפל לחסדים ואז עוזר את החסדי' לתת קצבה ומדה נכונה לאותו האור היורד. כי בלתי זה לא יוכל לקבל האור. ואם לא יזכה יהיה מה שראוי לו עזר כנגדו. כי תשש כח החסד ונתבטל בין הדין הקשה ואז נפלט הזרע לחוץ ונופל אל הנפילי' ב"מ ובזה נל"עד ליתן טעם לאשה מזרעת תחילה יולדת זכר כי מאין לאשה לתת כח זכרות. ונשיב לזה ב' תשובות א' שידוע שיש ביסוד הנקבה ההוא רוחא דשדי דוכר' בגווה. וגם יש ה' גבורות מנצ"פך. והנה כאשר האשה מזרעת תחיל'. ודאי שזה מורה התגברו' אותו הרוח ששרשו מן החסדים ולכן יולדת זכר. ואם האיש מזריע תחלה זה מורה שאין חפץ הגבורות כ"כ להשפיע. אלא שמוכרחות להכנע לחסדי' והוה ליה דין נכנע ולכן יולדת נקב': ועי"ל קרוב לדרך זה שכאש' האשה מזרעת תחלה ואח"כ בא על זרעה זרע הזכר. מתגבר עליו בכחו עד שמהפך הגבורו' לחסדים. ולהפך בנקבה. (וקרוב לזהמ"ש הפשטנים כי הזרע שנזרע תחלה הוא כמו השדה המוכן לקבל הזרעים. והזרע השני שבא עליו הוא כמו גרעיני הזרע הנזרעים בשדה שגדלים כמו מין הגרעין. ולכן אשה מזרעת תחלה הוא כמו קרקע השדה. והזכר אח"כ כמו גרעין הזרע. ולכן יולדת זכר. ולהפך ג"כ ולפי דרך זה הזכר יוצא מזרע הזכר שהוא כמו הגרעין של הזרע. והנקבה מן הנקבה כשמזרעת באחרונה שזרעה אז הוא גרעין הזרע הנופל בתוך זרע האיש שקדם לו ונעשה לו כקרקע הזרע. אבל ע"ד הסוד הוא כמ"ש) כלל העולה שתשוקת הגבורות הקדושים להתבסם ולכן תשוקת האשה לילד זכר והיא יושבת ומצפה ומייתלת עד שכמעט היא בדעתה מדמה שכבר ילדתו וע"ד:

אשה כי תזריע וילדה זכר כלומר ובזה מדוייק אומרו תזריע שהוא עתיד וסמיך ליה וילדה שהוא עבר ועתיד כי תשוקתה להיות בן זכר:

כמה סגיאין עובדוי יובן בהקדים שכל הריבוי נמשך מכח הגבורות וכמ"ש האר"י ז"ל על פ' אר"בה את זרעו גי' יצ"חק כי ממנו ריבוי הזרע ובזה יונעם ואתן לו את יצחק כי לפי הפשט יקשה כי יצחק יחיד היה ואיך אומר עליו וארבה אלא ירצה כי אברהם ה"ס החסד שהוא אור יחיד ומיוחד בלי הגבלה והבדלה אבל ע"י יצחק בא לו הרבוי כי הגבורות מגבילות ונותנות קצבה והבדלה לכל בחינה ובחי' וכן מצינו שביום ב' נאמר ויהי מבדי"ל גי' אלהי"ם. וז"ש ר"ח רבים מעשה מלכא הוא זעיר בכח אבא שבתוכו אבל ריבוי זה הוא בעלמא שהיא מלכות. ולזה הביא משל נאה: