מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:עא

הרי היא פתיחא לקבלא ליה ידוע שפתיחת הצנורות הוא בכח החסד והתורה היא מצד החסד ששרשה באבא ולכן אות ב' שרומזת לאבא שהוא הפרצוף שני שבאצילות פתוחה לצד ימין דידה וחתומה לשמאל כי אין אחיזה לחיצונים בו ולכן הבא להתעורר ולהטהר ולבוא דרך ימין ימצא פתח פתוח ובכח תורתו מתקבל ונכנס בחדרי תורה. והיא משתתפת לו ר"ל שמגברת בחינת זכיותיו בסוד זכ"ור ע"ב קס"א. ולא תעזבנו. אם האדם פונה לחיי שעה ומתרפה ממנה. הולך לו לצד צפון ונכנס בקליפה ששם השכחה מצויה. וצריך לו טורח כפול לשוב לקדושה. ור' יהודה מיירי בצורת ב' ואמר שצורתה ב' גגין ועמוד א' אוחזם ירמוז שבכח התורה אדם מייחד אימא עילאה הפרוסה ביסודה על ראש זעיר דאיהו ו' ואז ו' זה משפיע במלכות שה"ס גג עולמות התחתונים וה"ס ב' רקיעים הנז' בפ' ויקהל אית רקיע ואית רקיע ע"ש. ור"א אומר ג' נהרין הם ג' המוחין חב"ד בסוד ג' ווי"ן והיינו חכמה למעלה בינה למטה ודעת המחבר' וקרא אותם נהרין בסוד ג' רהיטי מוחא וע"ז נאמר בחכמה יבנה בית וכו' ובדעת וכו':

מ"ט מציון פי' יותר היה נראה שיאמר יברכך ה' מקדש כמ"ש ישלח עזרך מקדש שהוא בחכמה ראשית הכל. וגם יוסב אל מקום היכל ק"ק שבבית המקדש ששם עיקר שכינה בתחתונים והשיב בגין דתמן שראן וכו' ירצה שהוא יסוד דאימא ששם מאירים ומתקבצים יחד כל המוחין. ומשתתפים שם להמתיק את הגבורות ונמצאו יחדיו ביחוד גדול וז"ש לאשתתפא ולכן צי"ון גי' ו' הוי"ות שה"ס ו"ק שביסוד אימא המשתרשי' בו"ק שרשיים שבדעת. ולפי ששם ביסוד אימא מקום מושבם לכן אמר דתמן שראן וגם ידוע מס' א"י סוד ברכות לראש צדיק שהם סוד ב' עטרין שהן במלכות היסוד דהיינו בחינת העטרה שלכן נקראים עטרין ולפי שמקורם בין תרין ירכין דהיינו נ"ה לכן נקרא ברכות. ואיתא בר"מ דף רכ"ג ע"א על שם ר' אלעזר אל מימינא עזר משמאלא. שנמצא שהיה כלול ר"א מחסד וגבורה ובזה מובן יושר ברכה זו וא"ל שיתייחדו ב' מקוריו וישתתפו זה בזה הה"ד כי שם וכו' דקרא משתעי בציון ואמר ששם צוה ה' את הברכה. ואמר בלשון יחיד לרמוז לייחודם עד שנחשבים לאחד וגם צוה הוא לשון חבור וכמר"זל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. וגם הבר"כה גי' רל"ב שהוא שורש ועיקר כל האורות דחו"ב חו"ג ושם הוא עץ החיים תרי משמע שהם יסודות דא"וא וכל יסוד נק' חי ואלו נמשכים עד העולם שהוא מלכות:

ובג"כ יברכך וכו' ירצה בשביל זה ששם אורות הברכות בייחוד יצדק מאד להמשיך אותן משם ויכון אמרו יברכך ה' מציון. והענין הוא כי ציון הוא גי' ו' הוי"ות כאמור וידוע כי עיקר האור שבא לזעיר הם ו' יה"ו ששם סוד צלם שלו וחב"ד דידיה וגם הם ו' שורשי הקצוות שבדעת כמ"ש בדרוש הלולב וה' אחרונה היא שרש המ' וידוע שכל אורותיה הם בחי' מילואים: וה' זו היא דס"ג הי' ועוברת דרך זעיר והיא ה"א ובין שניהם הי' ה"א הוא שם אהי"ה. ואמנם ו"פ אהי"ה גי' קכ"ו שהוא ג"כ גי' ו"פ יה"ו. וב"פ קכ"ו גי' רנ"ב כמנין יבר"כך. צי"ון מלא צד"י יו"ד וי"ו נו"ן עולה ג"כ רנ"ב וזהו יברכך ה' מציון. הרי שמשם נפקי ברכאן לכולא לז"ון ולכן וראה בטוב ירושלים. פי' הזוהר כשתמשיך הברכות מציון תשכיל ותשקיף להטיב לירושלים להמשיך אליה הברכות שלה:

דבג"כ אתברכא ציון פי' שידוע דאית תרי מוחין ותרין עטרין. ותרין מוחין שייכי לא"וא ואין לז"ון מהם אלא הארה לבד כי לכן נקראים אחסנתא דא"וא אבל תרין עטרין הן דו"ק וניתנות לז"ון ובפרט לנוקבא דשייכא טפי לאורות אימא כנודע כי זעיר עיקרו מאבא דכיון דציון אתמלי וכו' שהרי משם יורדות הגבורות למ' להיבנות: ואשתכחו בה רחמים הם החסדים הממתקים את הגבורות וה"ס ירושלים מלא ביו"ד בסוד החו"ג כי בעו"הר עתה היא חסרת המיתוק ועולה תק"פו שהם דינים של שו"פר בג' מוחין דידה אבל כשיש בה יו"ד עולה תקצ"ו שאז היא מקבלת מכל קצוות הזעיר שבהם הנקודות הידועות סגו"ל שב"א וכו' והנה ו' הוי"ות שמאירות בה מכח ציון אם תנקדם בנקודותיה' לחסד קמ"ו לגבורה ק"ו וכו' יעלו גי' תק"צו שהוא מספר ירוש"לים מלא. כי הן הן הרחמים הנמשכים אליה:

וכד ירושלים אתברכא וכו' כלומר הטעם שאני מזהירך שתראה בטוב ירושלים ולא אומר לך להמשיך הברכות משם הוא מפני שאינך צריך לזה שהרי ממילא יהיה כן שהרי בשלום ירושלים בברכותיה יתברך כל העולם:

כל ימי חייך דלא וכו' תמצית הענין שסוד ג' חסדים דתנ"ה ממתקים ג' גבורות חג"ת וזה ברדת החסדים ליסוד שה"ס הקשת וג' גווני שהם ירוק סומק וחוור הם ג' גבורות חג"ת הנמתקות בג' חסדים המגולים דתנ"ה. ודע שגם סוד זה נרמז בציון שהוא ג' הוי"ות דחסדים וג' הוי"ות דגבורות. האמנם ענין זה כאשר יסוד אימא נשפל עד החזה שאז לא יש מיתוק כי אם לג' גבורות בג' חסדים המגולים והיא מדרגה שפלה אבל כשיש זכות צדיק גדול ורשום כרש"בי ע"ה אז לא נראתה הקשת שעניינו למתק ג' גבורות שלא להביא מבול שהוא גי' ג' הוי"ות. ובמיתוקם לא יבוא מבול. אך בזמן הרצון שאז מתעלה יסוד אימא אל הדעת ואז כל החסדים מגולים אז לא יש מציאות לענין הקשת. וז"ש יברכך ה' מציון שהוא סוד ו' הוי"ות וראה בטוב ירושלים מלאה העולה ז' הוי"ות בנקודת' דזהו כל ימי חייך שהם ו' הימים דבראשית וימי חייך הימים שהם החסדים כל ימי חייך הלילות שהם הגבורות. וגם אז הוא סוד ציון מלא הנז"ל ו' יה"ו וו' אהי"ה: וראה בנים לבניך יכוין לגדלות הזעיר כשעולים החסדים למעלה שאז כל פרצופו מלא חסדים ויש בו בחינת אבות חב"ד. בנים חג"ת. ואז יש לו נה"י שהם בני בנים ואז יש שלום על ישראל הוא זעיר דהיינו הכתר שנעשה לו וחופף עליו והוא מת"ת בינה שגם ת"ת נקרא שלום. ובינה נקרא המלך שלמה כמ"ש בפ' בראשית דף כ"ט ע"א: