מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תקעג

דא יובלא ניחא ליה לר' יוסי לפרש כן משום דאם נפרש תחת חג"ת אינו כן שהרי השורש שלה הוא בת"ת באמצעיתו ולא תחתיו. וגם אינו מכוון תחת ח"ג ממש אבל הוא מפרשו על יסוד אימא שהוא ממש על ראש שרשה. ויובל זה הוא מלשון ועל יובל ישלח שרשיו סוד יסוד אימא שבו מימי השפע קבוצים וצבורים כתפוח שהיה ע"ג המזבח. וגם יסוד הנוקבא נקרא בשם תפוח:

כלא שפיר מזכי לבי תרי שהרי דעת זעיר הוא בתוך יסוד אימא ויש שם חו"ג ובחינה אחת המתווכח ביניהם והם סוד חג"ת כנזכר בכוונת השופר. וז"ש שאלו האבות האמורים אינם חג"ת דפרצוף זעיר זרועיו וגופו אלא הם ג' הגוונים שסודם חסד דין רחמים דהיינו חג"ת שבדעת המחוברים בתפוח שהוא יסוד אימא:

באן אתר אתכלילת כוונתו שלפי מ"ש ר' אבא לעיל ששושנה היא הסוגה וכנז"ל לפי זה נמשך ר' יצחק ואמר שתחת התפוח הוא באבות חג"ת דזעיר. אבל השתא דפירש ר' יוסי שהוא יסוד אימא. וגם ר' אבא פירש כן. אלא שהוסיף סוד ג' גווני שהם חג"ת שבדעת וכאמור. לכן בא ר' יצחק וחידש עליו ענין אחר יותר עמוק בסוד השושנה והוא דקי"ל דעת גניז בפומא דמלכא והוא ידוע ששרשן ונשמתן של ו"ק הוא בדעת כמבואר בדרוש הלולב ולעומת כן אמר ר"י שכ"י נכללה בשושנה דהיינו התכללות בו' עלין באינון נשיקין שה"ס אה"בה כמובא בפ' תרומה דף קמ"ו. והיינו ברחימותא. והוא דבקותא דרוחא ברוחא. ומלכא עילאה ה"ס פנימיות הדעת נשמת זעיר הנקרא מלכא סתם. נטלא תרי שושנים ה"ס ב' הנשיקים שהיא נוטלת מן הזכר כנודע. וזהו מנשיקות פיהו דווקא משלו והם תוכיות מזונה בסוד על כל מצא פי ה' יחיה האדם והוא מלשון ישק כל עמי ששרשו נשק:

קב"ה שמים איקרי ר"י יחזור לפירוש הראשון האזינו השמים ומפרש שמשה קרא לזעיר שיאזין דבריו כעין שנאמר ואתה תשמע השמים וסודו אש ומים כידוע וקדם האש למים כמו שמד"הד קדמה למד"הר בבריאת העולם דהיינו זעיר של עולם התהו אל זעיר של עולם התיקון:

ובגין דאקרי שמים כד וכו' נראה כי שמים לשון רבים מפני שהוא שם כולל לכל ז' הרקיעים עכ"ל הרמ"ז זלה"ה:

תם ונשלם ס' אלה הדברים שבח לאל יוצר הרים