מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תקנג

כי ימצא איש נערה וכו' קרי וכתיב נער וע"ד הסוד ירמוז לישראל ולשכינה ותכלית הכוונה שכאשר ימצא איש שהוא הקב"ה נער שהוא ישראל האובד בעולם. או ימצא נערה היא השכינה שגם היא אובדת כמוהו. ולפי' הא' נער ישראל שהוא של השכינה שהיא בתולה כדבסמוך. ולפי' הב' נערה בתולה כפשטה שהיא השכינה: ואמנם לפי' הא' יאמר נער מסטרא דמט"ט כי בו נאמר נער הייתי גם זקנתי וארז"ל פסוק זה שר העולם אמרו וכפי' הנודע אצלנו שבעלותו לבריאה נק' זקן וידוע הוא שמט"ט הוא שר היצירה שמשם מושגחת ארץ ישראל והוא שר צבא ה' שנראה ליהושע בכניסתו לארץ ומט"ט גי' שד"י ועם ו' צירופיו וגם עם ו' אותיות מט"ט גי' נע"ר:

ואין איש אלא קב"ה הוא בסוד ו"ק דזעיר המקננים ביצירה כי בגדלותו נק' אדם וכמ"ש בפ' תזריע דף מ"ת ע"א:

בתולת ישראל דאתמר וכו' ירצה ז"ש כי ימצא דמשמע שהיתה אבודה הוא מפני שנפלה לבירא עמיקתא עד שלא תוסיף מעצמה לקום. כי אין כח בבניה להעלותה. ולכן האיש הנז' ידרוש אחריה וימצאנה בקדושתה והטעם לפי שהיא בתולה ואגדה פתחה לבל ימשול זר בה. וסיבת נפילתה נרמז בפסוק הנה אנכי מפתיה וכו' שעניינו שדבר לה בפיוסים עד שתחפוץ לצאת המדבר לקבץ משם הניצוצות הנידחות בין אותם הנחשים ותעמיק לרדת עד דמטו רגלין ברגלין וזהו רמז והולכתיה כי ההליכה ברגלים היא למדבר השמם ואח"כ ודברתי על לבה. הוא הנז' בפ' ויקרא דף ו' ע"ב וז"ל קב"ה אחיד בידהא ויוקים לה וכו' ע"ש והוא הרמוז בפסוקנו ותפשה דהיינו אחיד בידהא. ושכב עמה היינו ויתפיס בהדה כי פיוס אותיות יוסף שבו מזדווג ושוכב עמה. ונמצאו פי' צדיק וצדק שנקר' אובדים אז יהיו נמצאים במקומם:

אפתח לון לנער ולנערה כי לא יראה עוד דין ורמז דין ובלע המות לנצח וזהו חירות עולם: תרעין דרחמי הם ה' חסדים של חסד עליון וכמ"ש בסמוך:

ונתן לאבי וכו' משל אבי הנערה כמו שאני נהנה לך שפי' משלך ג"כ משל אבי הכערה הוא אברהם כי בת היתה לו לאברהם ובכל שמה.

מסטרא דדינא דשמאלא ה"ס ה' גבורות דאימא שהיא סטרא דדינא דדינין ומתערין מינה ומשמאל שלה שנא' ביד חזקה ישלחם וכו' וזה היה במפקנו דמצרים. פי' בשעת היציאה. אך אח"כ ראינו גם חסדיה ששרשם מגבורות אבא. א"נ ממדת ינקה שסודו חסד. וג"כ ממדת ואמת וכמ"ש הרח"ו ז"ל בפ' "מה "תצעק "אלי ר"ת אמ"ת. ולכן נאמר וירא "ישראל "את "היד "הגדולה ור"ת יאה"ה שהוא בונקה. ובואמת. ואומרו. דאיהו אד"ני. היא בינה הנק' אד"ני כנז' בדרוש מטי ולא מטי:

וברחמים גדולי' פי' בשעת הקיבוץ כדמסיים קרא אקבצך ולכן טפלה יציאת מצרים לגאולה העתידה וחסדים אלו הם מחסד עליון הנק' יומא דכלהו יומי שהוא בריש כתפין דאריך בסוף גרונו קודם התחלקותו לזרועות. וזהו מסטרא דאברהם. שסתם כל חסד סודו אברהם: וגדולה דרגא דאברהם ולכן נאמר וברחמים גדולים אקבצך:

דבינה תמן איהי וכו' זהו עיקר הסוד ומובן במ"ש בס' א"י שגרון אריך ה"ס בינתו ואור גרון זה מתלבש בחסד עליון שהזכרתי.

וז"ש דבינה תמן איהי פי' בחסד הנז' ברחמים גדולים איהו יד הגדולה מפני שלבושה הוא חסד יד הגדולה גי' בי"נה: ונלע"ד שלזה לא אמר ובחסד גדול אקבצך. משום דסתם בינה דין. וזו מתלבשת בחסד ולכן נק' רחמים שהם יחוד חסד ודין. א"נ להיות בינה זו בקו האמצעי דאריך וכל קו אמצעי הוא רחמים. תמן איהי נ' כסף שם ה"ס ה' חסדים בהתלבשם בחסד הנז'. אבל לא במקומו למעלה הימנו ואז ישמע שופר הגדול שהוא הוא גרונו דאריך. תהיה לאשה הויה חדשה אירוסי' חדשי' שסודם אור מקיף. בעילה חדשה שסודה אור פנימי והיינו שני הפסוקים וארשתיך ובועליך.

לא יאמר לך עוד וכו' פי' שעכשיו אומרים כן החיצונים עליה שה' עזבה ולא תוסיף להצליח אבל בימי המשיח שיראו גדולתה יאמרו ששקר היה דבריהם לקרותה עזובה שאז ישכילו למפרע ששם עזובה לא צדק בה כי אע"פי שהיא בגלות לא זז הקב"ה מלהחזיק בה ומחבבה: ומ"ש לדון במפתה הגם שעיקר הפסוק הוא לאנוסה הנה בפ' אלו נערות ילפי לה מג"ש דאשר לא אורשה ללמד למפתה ומייתי קרא דהנה אנכי מפתיה דדריש ליה בפיתוי דווקא. ואמר כי ימצא איש אלין ישראל. נותן טעם למה יתן הקנס לאביה ולא לה. והוא לפי שהאב הוא הנקלה והענין שידוע דאבא יסד ברתא ושם י"ה הוא בחכמה ויפ"ה עולה נ' כסף ונודע סוד ב"ת שהוא ה"פ י"ה אד"ני עם ב' הכוללים. כי היא מדילה נק' נערה ה"פ אד"ני. ואבא ה"פ י"ה שכן מאיר בה בה' מקומות תנהי"ם דזעיר וה"ס ב"ת כאמור ועניינו שנבחנת כבת שיש לה אב ולכן פיוסו כשמו י"ה יפ"ה נ' כסף. אמנם פיוס שלה ולו תהיה לאשה. האמנם נדקדק במאמר זה כי מסמיך אחר איש ותפשה. ואח"כ מזכיר אשר לא אורשה. ועוד שמפרש ושכב עמה על השכיבנו. ואח"כ מפרש ייחוד ק"ש כ"ה כ"ה. ונלע"ד שעד עתה פי' הפסוק בסוד פשוטו ונתן טעם לקנס נ' כסף מפני שסתם עם ישראל בכללו נק' בת מצד השכינה אבל עכשיו רוצה לפרשו בעומק הסוד שהוא על תיקונו של עולם. כי למעלה במתיבתא דקב"ה שהיא בבריאה ששם ג"ע העליון ושם הנשמות. אין שם לא איסור ולא דבר רע כאונס ופתוי וזולתם. והנה כבר הקדים שישראל נק' בת מצד השכינה. ועתה הוסיף איש אלין ישראל שגם יש להם בחי' איש להשפיע ולתקן השכינה אבל בכאן לא נק' אדם שה"ס הגדלות דזעיר דהשתא לא קיימינן במדרגה זו אלא במדרגת איש שה"ס היניקה דהיינו הו"ק והיא מדרגות עולמות בי"ע שכולם במדרגת ז' היכלות ובהם ג' שמות אל אד"ני אל הוי"ה אל שד"י ר"ת אי"ש ממטה למעלה והנה כל ענין זה מפורש בכללות תיקון השכינה כי ידוע הוא שהיא יורדת לעולמות התחתונים ולהיות לעזר לבניה בענין הבירורים כי שלה הם והיא חוזרת על אבידתה וכבי"כול הוא כאיש אובד חוץ ממקומו ועז"נ כי ימצא איש זה ישראל. נערה בתולה היא השכינה שסוגרת פתחה ברדתה למטה לבל יהנה זר מאור קודשה:

מה יעשה זה האיש ותפשה בקישורא וכו' מתחיל מהתיקונים הנעשים לה בבוקר שהם הראשון ענין התפילין שידוע שבזכות הזריזים לעסוק בתורה אחר חצות נותנים כח לכתר שלה שבעלות השחר תעלה לאצילות ותתקשר בזרוע בעלה בסוד תש"י בסוד כחותם על זרועך ועכשיו אינו מדבר בתש"ר שהיא נמשכת מאליה על זעיר בסוד כי עזה כמות אהבה. אבל עיקר הדבר הוא בקישורא דתפלין שהוא תש"י שנקשרת בזרועו ויש שם ז' כריכות שה"ס אור מקיף ושמשם יורד האור לז' היכלותיה שבבריאה. ומעתה מתחלת היא להתתקן ולהיות דבוקה בבעלה ומוקפת אור מקיף. וגם יש לה בחי' הקידושין שה"ס אותן הכריכות שבאצבע שהן הם אור מקיף לה לעצמה וכנז' בשע' התפילין ובמצת שמורים והרי זה ראשית תיקון השכינה ועוד יש לה תיקון אחר הנעשה כשהאיר השחר דהיינו הטלית שכל עצם מעשינו הוא מפני הציציות שהם אור מקיף שלה על ראשה באותו השרש שלה בלבו דזעיר. ור"ל שהטלית גופו הוא אור מקיף דזעיר. אבל הציצית הוא מקיף על כתרה שכנגד לבו ולכן אנו מכוונים להשים הציצית כנגד הלב:

ואור מקיף זה יוצא מיסוד אימא אשר שם ואיתא בס"הכ שה"ס קנ"א כנ"ף וד"פ כנ"ף כנגד חו"ב וח"וג גי' ציצי"ת. ולכן אמר כאן וכנפי מצוה לרמוז לאור מקיף של המצוה היא מלכות והנה תפילין וכנ"פים גי' תפ"ש שכן אור מקיף הוא התופש ומחזיק ולזה אמר ב"פ ותפשה לרמוז שבמלה זו רמוזים ב' אורות מקיפים הלא הקודם הוא הנעשה למעלה קודם שעת הציצית ולכן מקדים תפלין לציצית ועוד כי אפי' בעוד לילה לוקחת לעצמה תפלין מבחי' הבריאה. ועיין מ"ש סוף פ' במדבר דף ק"ב ע"ב. והרי ב' בחי' שעושה איש ישראל דווקא הזכרים ושניהם ראש התיקון לנערה בתולה שירדה לבריאה ונבדלה מבעלה ואנו מתחילים בתחלת היום ונותנים לה קדושין בתפלין ומכניסין אותה תחת טלית בעלה והרי כבר שלימה בזה שהיה חסר לה דהיינו אשר לא אורשה ותפשה בקישורא וכו'. והוא נתינת טעם לב' תיקונים שנעשה לה בעלותה מבריאה לאצילות ואלו נעשים דווקא ע"י ישראל איש זכר כאמור. האמנם יש ענין אחר שנעשה לה תיקון שתחלתו הוכן על ידינו בק"ש שעל המטה כאן למטה. ועיקרו נגמר ע"י נשמותינו בחצות בהיותן עדיין למעלה שם בג"ע העליון ולכן מציע:

בת יחידה דא נשמה פי' שנקרא כך מסטרא דשכינתא וכנז"ל והשכינה נקרא בת יחידה כנז' ריש פרשת משפטים:

ושכב עמה בצלותא וכו' הוא ק"ש שעל המטה שעניינה הורדת מוחין לזעיר כדי שישפיע במוחי נוקביה הכח להיעשות כלי ולקבל שפעו בזווג הגמור. וק"ש זו היא צלותא דשכיבה וכללותה להוריד לה רי"ו דהיינו ג' ע"ב אליו: אמנם אליה ע"ב קד"ם כמ"ש בס"הכ ודקדק לומר בהשכיבנו משום דבו אנו מכוונים השכיבנו אבינו לשלום שהוא קודם חצות. והעמידנו מלכנו אחר חצות דהיינו אחר שנעשה הזווג בפועל ע"י נשמותינו. ואז נאמר ונתן לאבי הנערה הוא זעיר. שהרי אז היא באצילות מקום אבא המקנן באצילות והיא למטה בבחי' בת וכמ"ש בועז הצדיק ברוכה את לה' בתי.

ואז ונתן האיש השוכב עמה פי' אותו האיש הראוי לכך נ' כסף הם בחי' הרי"ו דהיינו השורש הנק' אוירא דכייא ונחלק לה' חסדים. וכמו כן אשא דכיא לה' גבורות שה"ס המ"נ עצמם. ולפי שהגבורות נמתקו' בהתייחדם בחסדים לפיכך נק' כולם כסף וז"ש כ"ה כ"ה אתוון דיחודא כלו' שבייחודן נעשים כולם כסף:

נשמתא אית דמטרוניתא היא נפש דאצילות בין הנק' זיהרא עילאה שהיא מאצילו' ובין המתפשטת בתוכיות בי"ע והוא מאצילות:

דאיהי אמה ידוע שהיא מן הבריאה בבחי' בריאה כגון וכי ימכור לא אמר דאתמר בה. שאין ענין אותו הפ' אלא להורות שהבריאה נק' אמה. אבל עיקר הפ' נאמר בשל אצילות היורדת למטה לבריאה:

דאיהי שפחה וכו' ירמוז למ"ש מכוונים במש"ק במלת כוננהו שעולת העשייה אל הבריאה כונן ה"ו וידוע מהסבא דמשפטים דתלת אינון אמה עבד ושפחה שה"ס נר"ן דבי"ע ונמצא ששפחה היא עשייה וע"י האדם היא עולה למדרגת נשמה גם שהיא שפחה הדיוטא:

אוף הכי וכו' הן ר"ן דיצירה ועשייה:

ולזמנין נשמתא אזלא וכו' ירצה ידוע שבבריאה כח הרע מועט ולכן אין אחיזה ליצ"הר להתגרות בנשמה. אבל כשהיא יורדת ובאה בגלגול בסוד ולא מצאה היונה מנוח הנדרש על הגלגול בתיקוני' בדף י"ט ע"ב אז היצ"הר רודף אחריה ומתחזק:

לאעלא בגופא וכו' ר"ל שהגוף שהוא חומרי ונעשה לגשמיות הוא כשפחה כלפי היצ"הר לשרתו אבל איהו שד יהודי. הענין ידוע שיש שדים יהודים וגוים. והסוד שיצ"הר כחו מהתפשטות הגבורות של עולמות הקדושה דיש בו הכנה להמתק עם כח התורה והחסדים. משא"כ באו"ה שכולם רע. ועיקר ענין זה מבואר בפ' וארא דף כ"ו ע"ב על פ' וידעת עם לבבך כי ה' וכו' שפי' שמייחוד ב' לבבך לאהוב את ה' מזה תדע כי ה' הוא האלהים כולא חד. וזהו פשט שמע ישראל וכו'. שהכל אחדות שלם. ולכן תוכל לאהבו בכל לבבך:

ונשמתא י' אמה קרא י' לנשמה כי ניצוץ אור ה' דוגמת אות י'. ועי"ל כי כחב"ד דבריאה ה"ס והיה לד' ראשים כי כתר ראש כולל למקיף. וחב"ד ג' ראשי הקוים ימין אמצע ושמאל והיינו ד' ראשים. והנה בהם מאיר אור תנה"י דמלכות דאצילות ד' אותיות אד"ני. נמצא שבדעת מאיר אות י' דאדנ"י וגם הוא ראש יסוד וידוע שהנשמה נמשכת מן הדעת והעיקר הוא מ"ש בסוד עיבור ע"ב רי"ו שהרי"ו הוא סמ"ב והזרע היא מהחיה חכמה שה"ס י' ואמה י' יו' יו"ד גי' אמ"ה ועבריה כי הדעת נק' עבר הנהר ומז"לן הנה י' י"ו י"וד גי' אמ"ה ויצר מלא כזה יו"ד צד"י רי"ש האותיות אמצעיות וד"י הרי יו"ד והאחרונו' שד"י הרי שהיצר הוא ש"ד ועם הנשמה שהיא י' אתהדר שד"י ע"כ:

אתהדר שד"י שנמתק בקדושת הנשמה וכבר כתבנו שביצר רמוז יצר יו"ד שד"י יודוע שדעת סודו שד"י ויסוד דמלכות ג"כ וגם בבריאה מאיר אל שד"י כמ"ש ונשמת שד"י תבינם ועוד הבן שאות יו"ד וש"די שיש במילואי יצ"ר הלא הם בצירוף וד"י די"ש והסוד שבין יו"ד ובין שד"י יש להם ו' צירופים וזה סדרם שד"י שי"ד די"ש דש"י יש"ד יד"ש. ועז"הד יו"ד יד"ו וד"י וי"ד די"ו דו"י. ותמצא שב' הצירופים שבמילוי יצר הם השלישים וכשתשכיל בו"ק שבדעת הם באמצע ו"ק ת"ת שבדעת. דנטיר לה הוא מ"ש הרב שכשנמתק יצ"הר חזר לטוב כי מלאכיו יצוה לך:

ותב בה בתיובתא היינו מרז"ל זדונות נעשות כזכיות:

ומברך בה וכו' ה"ס יחוד היכל הרצון בק"הק וברכה בינה וקדושה חכמה ויחוד בכתר. מלאך דידיה מט"ט הוא הוא היכל הרצון ת"ת של בריאה כנז' באוצ"ח שה"ס גוף זעיר דבריאה ושד"י מבפנים המאיר בו. ולו תהיה לאשה. כי קה"ק סוד מט"תו שלשלמה גי' תנ"ה ת"ת נ"ה דמלכות המאירים שם וזהו ענין הקדושה וברכה הנז"ל כי תהיה הנשמה נשואה לעולמים עם הגוף ההוא בתחיה.

ועי"ל מה שכתב ואיהו לא בעאת וכו' פי' שאינה חפצה להבעל ממנו אם תשאר הדיוטה ושפלה לפניו דהיינו אם תתייחד אליו בלא קידושין שתתבזה בעיניו כאחת המזנות באופן שאם הוא יבעלנה ודאי אנוסה היא ולכן ולו תהיה לאשה בהוי"ה דהיינו קידושין כדי להפיס דעתה שהרי היא חושקת בו לטובתה כי היא הנז' לקמן שהיא המגולגלת שמוכרח לה לחזור לגוף להשתלם. משא"כ הנשמה החדשה שאינה רוצה לירד מעולמה כמ"ש בסבא דמשפטים:

וזוהי האנוסה האחה דלא רחימת ליה אבל זו השניה אוהבת את האדם אך שתזכה להשתלם בו. להמשיל משל ענין ב' מיני אנוסה שאמרתי הוא הקדמה ומשל לב' עניני הנשמה החדשה היא הא' והמגולגלת היא הב': איהו שד יהודי עי"ל בו כי סתם יצה"ר הוא מן הגבורות הקשות שהם פ"ר ושליטתו י"ג שנה כנגד י"ג אותיות דאלהי"ם דההי"ן שעולה צר"ה ועם פ"ר הרי יצ"ר הר"ע:

אבל זה באו"ה שהם בעשייה ששם סמא"ל מלא בכחו העולה עשי"ה אכן של ישראל הוא בסוד י"ג אותיות דמילוי יודי"ן שהוא בבריאה ומן הרע שבה שהוא מעט משם יצה"ר של ישראל שהם מרובים בטוב ונוחים להטיב ולהמתק ויצה"ר שלהם גי' אלהי"ם דיודי"ן העולה יצ"ר ומתוקו מבחי' פנימיות מוחי היניקה דהיינו ה"י מאלהי"ם. וענין שד יהודי כמ"ש במעשה ירושלמי וכענין אסתר ריש פ' זו. ומ"ש ויצה"ר רדיף אבתרהא לאעלא בגופא דאיהו שפחה לגביה גרסינין. ופי' שכשהנשמה נעה ונדה בקליפת נוגה ומזומנת ליכנס בגוף אדם ואז יצה"ר רודפה להכניסה בגוף חומרי שסוף סוף איהו היצה"ר סופו להיות שפחה משועבדת לאותו בן אדם. אעפ"י שהיצה"ר אין זה דעתו תחלה. אלא אדרבה חושב שכשתשוב אותה הנשמה לחומר תוסיף לחטא ותהיה תמיד נכנעת אליו תחת רשותו אבל לא יהיה כן אלא הוא יכנע אליה מפני שהוא קרוב להמתק הגם שעכשיו הוא שד ומזיק הלא הוא שד יהודי וכנזכר:

ונשמתא י' אמה העבריה פי' שורשה מקדושת האצילות שה"ס י' של שם שנשתרבבה לתוך פנימיות הבריאה והוא שם אמה משרתת לקדושה ובסוד י' כנז"ל י' יו' יו"ד גי' אמ"ה. וזה היצה"ר שרודפה להכנסה בגוף חומרי יש לו התייחסות עמה ודאי שהוא מבחינתה הכמוסה בקליפת נוגה. והנשמה יש לה כח משרשה להתגבר על השד ולקרבו לקדושה לצל שד"י ונעשה שומר לאדם כי כך היא המדה שהגבורות הנמתקות הן הן המגינות ומושיעות.

ותב בה בתיובתא פי' שב עמה למקורה שהוא הבריאה ששם היא התשובה דאימא מקננת בה. ומברך בה כנז"ל שה"ס ראש הבריאה. אבל לא הזכיר עיקר התפילה שהיא העמידה. מפני שזה מיוחד לנשמה שהיא מפנימיות הבריאה ועולה לאצילות ואין כח למלאכים שלה להכנס שם אלא נכללים בכללות העולמות בסוד כנפים לאצילות וכמ"ש בסה"כ ע"ש ותראה שיש זווג לאו"א דבריאה ביחוד ק"ש וכן הוא בפ' שלח לך דף קס"ב:

מה דהוה איהו שד ר"ל שבפעם הא' שבאה זאת הנשמה לעולם היה זה היצר מלאך של גבורות. ואח"כ בעוונות שעשתה נתהוה לשד גמור. ואח"כ שנתגלגלה ועשתה תשובה כאמור אז אתהדר מלאך דידיה מט"ט פי' שהמלאך הממונה עליו הוא מט"ט. ובזוהר מוגה העביר קולמוס על מה שכתוב רוחא מניה ואני נלע"ד שיובן במ"ש בליקוטי נביאים פ' והחיות רצוא ושוב. כי לפעמים ר"ץ ונ"ד ח"י ממט"ט שהם ב' טיתי"ן וז"ס ו' צירופי יה"ו כמ"ש באוצ"ח ואז נשאר ממט"ט רק רמו"ן והיינו ר"צוא גי' נורי"אל ואז תוכל להיות אחיזה בו לחיצונים אבל כששבים אותיות ט"ט לתוכיותו שאין בו אחיזה לחיצונים אז הוא ושו"ב גי' שד"י מספר מטטרון וזהו דייק אומרו אתהדר מלאך דידיה מט"ט רוחא מיניה שהוא הפנימי ואתהדר שד"י שהוא אור יסוד הנקרא שד"י ובו ו' צירופי יה"ו הנזכר. דהכי סליק פי' שכשהוא כן ברוחו הפנימי עולה שד"י וז"ש דהכי סליק ומיד יתקיים ביה ולו תהיה לאשה. ירצה גם שמתחלה אנסה להכנס באותו גוף כמעט באונס שלא ידעה אם תזכה בו ואם לאו. הלא עתה שעשה תשובה ויחוד ברכה וקדושה. אז דעתה מתפייסת כי תהיה לו לאשה בהויה חדשה ותתקשר בו לעולם:

לא יוכל שלחה וכו' אפי' לע"הב וע"ד שנינו כל ימי חייך להביא לימות המשיח וטעמו שכיון שנתעלתה למקום התשובה היא אימא עילאה. שוב אין בו אחיזה לחיצונים:

בחובין דעבדת ר"ל שעשתה בפעם הא' שעליהם נתגלגלה כנז"ל כי לזה התקינו לומר חטאנו אנחנו ואבותינו אז נקרא רשע בן רשע כמ"ש הרב ז"ל:

ויתקיים ביה האשה אשר כו' תימה מה ענין פ' זה לכאן וי"ל שאין ספק שהעובר עבירה משליט בעצמו היצה"ר שלו שהוא יהודי כנז"ל. והנה הגנב נמכר לתיקון עונו ונקרא עבד עברי שנשתעבד לקליפת נוגה ואם אינו חוזר בתשובה יורד למדרגה שפלה שנשמתו נשפלת להדבק בשפחה כנענית וזהו אם אדוניו יתן לו אשה. דוק שלא אמר אם תתן לו אשה האשה וילדיה יהיו לך וכמו שהתחיל בלשון נוכח כי תקנה. והטעם שרומז שזהו פועל הנוגה שנשתעבד לו והוא המגלגל להשפיל העבד עברי האמור לדיוטא התחתונה להוליד בכנענית וזהו סי' שזה העבד לא עשה תשובה. ולכן האשה העלובה היא נשמתו הירידה וילדיה מלאכיה המשחיתים תהיה לאדוניה האמור. והוא הע"ע הנז' יצא בגפו כמו שהיה ש"ד ולא מלאך:

והאי שד איהו וכו' דע שמדרגת משההיתה בתחלה שלמט"ט דאתמרביהוהנהנערבוכה וכן מש"ה נוטריקון מט"ט שר הפנים ובמדרגתו עשה המופתים במצרים ומטהו היה מסודו ולהיות ששם ביצירה הוא ממש עה"ד טו"ר לכן פעם הטוב גובר וזהו מטה שמטה הרע לטוב ונחש נעשה מטה ופעם להפך. ואם תחבר ש"ד למטה שמורה התגברות הרע אז יהיה נח"ש ואם תסיר שד מנחש ישאר מטה. וסוד הענין שמשה חשב שישראל היו שקועים בקליפות הגסות והרעות שהן ממש ערות הארץ ולכן תמה איך יוכל להוציאם משם וה' הודיעו שלא ירדו למדרגות התחתונו' כי אם לקליפת נוגה שהוא עה"ד טו"ר שבו חטא אדה"ר. ולכן היו נשמות ישראל שבמצרים משוקעות בקליפת נוגה המתהפכת מרע לטוב ורמז נכון רמז למשה לאמר שאם ישליכהו ארצה דהיינו שיתירו לו הרצועה תהיה נחש ואם יחזיקו בו ויעמידוהו ברסן ההנהגה יהיה למטה. ועוד כפי הסוד שאם ישליכהו ארצה לשישפל למקום הקליפה התחתונה יהיה נחש. ואם יחזיקו בו יהיה למטה ויתמתק. כמו שהוא פנימיות נוגה שקרוב להמתק ולהדבק בקדושה:

הכי האי שד אתהפך וכו' כתב הרב בש' קליפת נוגה וזה לשונו בפרק א'. נפש הצדיק נותנים לה יצ"הט שהוא מלאך א' מפנימיות חיצוניות דקדושה ויצ"הר שד א' חיצונ' דקליפה. עכ"ל באופן שב' היצרים הם מבחי' א' הרע בקליפה. והטוב בקדושה. ושקולים הם או מב' הפנימיות או מב' החיצוניות ולכן הם זה לעומת זה וכשזה קם זה נופל:

ואם האדם זוכה אז פנימיות חיצוניות נוגה נדבק לקדושה ומשד נעשה מלאך ונוכל לומר ששם שד כולל כמה בחי' גבו' אלהי"ם פ"ו וה' אותיותיו צ"א וריבוע אלהי"ם ר' הרי רצ"א וי"ג אותיות המילוי הרי ש"ד הסר ממנו הריבוע והאותיות דמילוי שהם דינים קשים נשארו ב' הראשונים גי' מלא"ך. והו' מלאך אלהי"ם גבורה נמתקת:

ומהכא אשתמודע יוסף שידא וכו' שהוא היה מצד הרע של רב יוסף שנהפך להכלל בצד הטוב:

דאית מנהון כמלאכי השרת ולפ"ז משר"זל ו' דברים נאמרו בשדים. אין הכוונה שכל הו' הם בכל השדים אלא בכללותם כלו' ג' דברים הטובים הם באלו השדים הטובים שנהפכים למלאכים אבל מ"מ אין להם חלק בפנימיות הקדושה אלא בחכמות חיצוניות וכדמסיק שיודעים העתידות מתוך האצטגנינות. ולא בר"הק באור הפנימיות. אלא בחכמת הטבע שהיא בחיצוניות העולמות שנבראו בשם אלהי"ם. כי אחר שבא אדם נודע שם הוי"ה שסודו הפנימיות:

ואית מנהון כבהמה הם השדים של עמי הארץ שהם חיצוניות דחיצוניות דקליפה כנז"ל: