מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תקנב

לגדלא לה נל"עד דהיינו בסוד הפנימיות שלה כי החיצוניות שהוא לחיות העולמות ודאי שלא חסר ממנה כל קומתה. דאל"תה איך היה נמשך השפע לעולם שצריך לבוא דרך בה.

דאיהו נטיר לה פי' שאמת הוא שקודם לזמנו היו צדיקים אחרים כשם ועבר שגם הם עשו ייחודים למעלה. אבל היה לפי שעה לא בקיום. אבל ייחוד אברהם היה קיים כי גדל כחו לשמרה תמיד שלא תחזור אותה הבחינה של חסד להבטל. לכן נק' בתו שגדולו אותה גרם לה שתנשא למשה להיות שהוא שומר אותה שלא יתאחזו בה החיצונים:

ובה קיים וכו' מפני שחסד כליל כולהו יומי וכמו שבתרי"ג מצות נתקנים ז"ון בכללם כך אברהם קיים כולם בבחי' הכללות. שנכללים במדה זו כל המדות וכוין בזה לגדלה בכל האופנים ואפי' עירובי תבשילין דאיתא בסה"כ דענין התר אוכל נפש בי"ט ולא בשבת. הוא מפני שבי"ט לא יש עלייה גמורה לכל העולמות ויש קצת אחיזה לחיצונים ביצירה ועשייה ולכן אם יעשו מלאכה יתירה בי"ט שאין שייכות בה לי"ט שאינו נאכל בו ביום נמצאת מרבה לחיצוני' כח יותר מדאי לכן עושין עירוב שהוא עירוב והמשכ' באותה הכנה מקדוש' שבת על י"ט כדי שכל מה שיבשלו בי"ט לשבת לא תהיה ממנו הנאה לחיצונים:

ואיהו הוה וכו' עד עתה דבר בכללות הענין לפי ערך שלימותו שמפני ששמרה נק' בתו: וזה היה בודאי אחרי השלימו אותה המדה דחסד שלה. אבל מעתה מתחיל פרטיות הענין מתחלתו ואמר שאברהם היה לה בערך אומן וכמרדכי להדסה דהיינו שהשתדל בגידולה אבל זה היה בעזרתו ית' וז"ש קב"ה בריך ליה וכו' שהשפיע בו שפע רב כדי שיגמור שלימותה:

הה"ד וה' בירך וכו' פי' עם אברהם בירך ה' את הכל שעל ידו נתברכה ולרמוז זה תמצא כי ברך ה' גי' אברה"ם. ואברהם עם ברך ה' גי' מל"כות רמז כי בעבורה נתברך אברהם.

וגדיל לה וכו' בכח השפע שהושפע עליו המשיך לגדלותה אור מכל מדות טובות שכל כוונתו היתה להמשיך עליה כח החסדים כדי לקיים מדת חסד שלה הוא הרקיע הא' הנז"ל. וידוע שהחסד בהיותו גנוז נקרא טוב ובצאתו לחוץ נק' חסד כידוע אצלנו בפ' אך טוב וחסד וזהו אצלי סוד פסוק הודו לה' כי טוב בהיות אורו נגנז. כל"ח סופו להגלות ולזה רמז בכאן שבתחלה גדלה מכל מדות טבין ר"ל שהמשיך לה כח מבחי' הטוב. ואח"כ גמיל לה חסד ואז יש בה חסדים טובים.

וסליק לה בגדולה ירצה שאח"כ העלה שרשה לקשרה בגדולה ולא בתחתון של זעיר אלא במדת חסד דאברהם הוא חסד דאברהם המלביש את חסד דאריך ומושרש במזל עליון נוצר חסד. באופן שהרבה להשפיע עליה חסד ולחזקה ולדבקה עם החסד העליון והוה ביתיה בגינה וכו'. פי' רצה להודיע שבחה אפי' לאו"ה לקיים בה ומלכותו בכל משלה.

ובגין דאיהו גמיל וכו' פי' כיון שהוא זכה להאיר לה מאור החסדים לכן כשהיו בניו במצרים שהיו כולם ניצוצות של החסדים שנפגמו בעון אדה"ר וכמש"ה גר יהיה זרעך דייקא:

לכן אמר קב"ה לך וכו' כלומר המשך חסד משרשך לגאול בני אברהם שהם ניצוצי חסדיו שהרי אין מעצור לעשותו מפני שכבר נתקנה מדת המלכות בכח וזכות התחלת מעשה אברהם שהוא היה העיקר בתיקונה במדת חסדה דכליל כולהו יומי וכוונתו היתה לגדלה אליך שאתה תהיה לה לבעל ולא הוא. כי גם לסוד זה נקרא בתו ולא אשתו. וז"ש דהא כלה דילך וכו' שאתה מוצאה מתוקנת להיות לך לכלה. וזהו לדעתי מש"ה ועתה לכה. וירצה שקודם התפשטותה היו מדותיה אחוזות בנה"י שלך ולא היית כביכ"ול יכול לילך אנה ואנה. משא"כ עתה שאין שום אחיזה ברגליך לכה. ובה מלא בה' שהוא צירוף כלה להורות שכבר היא מוכנת להיות לו לכלה:

ואיהו גדיל לה בתליסר וכו' כבר נז"ל פי' ענין זה ועתה אוסיף ענין נחמד והוא בהקשות קושיא גדולה והיא שכל הדרוש הזה שאמרנו עד עתה צודק במלכות נוקבא דזעיר. אבל לפי האמת אין זו כלתו של משה. כי כלה שלו היא פנימית בתוך זעיר וזווגו עמה הוא זווג הנשיקין פה אל פה. אבל זה יתיישב במ"ש בזוהר הרקיע על פ' הניצנים נראו בארץ שאם העון גורם פגם ומיעוט במ' החיצונה. גם ימשך ממנו פגם במלכות הפנימית. ומזה נלמוד שבהתקן החיצונה תתוקן גם הפנימית ומתיקון שלה ייטב גם לחיצונה. ועוד צא"ל מ"ש שם בסוד י"ל עלין דסחרין לשושנה שהיא כלת משה שהם י"ג מכילן דרחמי שהזכיר משה והנה ע"כ כיון אברהם להמשיך לכלתו משם אור מי"ג מדות של רחמים דהיינו משני מז"לי נוצר חסד ונקה. שאם ידעת סודם תמצא ששניהם בסוד חסד. כי נוצר חסד הוא חסד דכתרא עילאה בבחי' פנימיות. ונקה הוא חסד דכתרא עילאה בבחי' המקיפים. ואמר דרמיזין בתלת תיבין וכו' שהם כללות שם ע"ב. וידוע שבכל מזל מאירים הי"ב תיקונים ועמו הוא י"ג ור"ת ג' השמות הוא וא"ו וה"ו אנ"י וה"ו "גי' י"ג. ועוד וה"ו אנ"י גי' מז"לא וכן אנ"י וה"ו דכליל בהון שם ע"ב בג' שמות אלו נכלל שם ע"ב. שהיה מתגבר בו על ע"ב אומין. וא"ת הא קי"לן ע' אומות בעולם י"ל כמ"ש הקדמונים שהם ל"ה מעשו ול"ה מישמעאל ר"ל שכל ע' אומות נכללים בימין ובשמאל ל"ה מכל צד. ובכללות שני שריהם עשו וישמעאל הם ע"ב. ולהיות שאין הכנעת הדין אלא בשורשו לכן היה מכניעם בכח מזל ונקה:

ובכלה דילך וכו' נלע"ד כי אברהם היה מתגבר בכח ג' שמות הכוללים כל הע"ב ורומזים לתרי מזלי כנז"ל והיה מסגל ומשפיע במלכות ע"ב שמות הפרטים וה"ו יל"י וכו' וזהו סגולה. ועי"ל בדרך אחר כי קי"לן שיש שני מיני צירופים לשם ע"ב אחד הנודע כפשוטו שהוא ישר הפוך ישר שהוא בחג"ת. והשני כולו ישר וו"ו יי"י וכו' שהוא בנה"י ואמנם מסוד עליית זעיר בדיקנא במנחת שבת נבין שתחלה עולה בנה"י דדיקנא שהם תיקון ופשע וחטאה ונקה. ואח"כ בחזרת עמידה עולה בחג"ת דדיקנא שהם נוצר חסד. לאלפים. נושא עון. ולפ"ז נאה לדרוש ששם ע"ב ישר הפוך ישר הוא בחג"ת דדיקנא. וכולו ישר בנ"הי דדיקנא והם הם ב' חסד הנז' לעיל שהם ב' המזלות שבכל אחד יש שם העולה חס"ד. והנה ידעת כי אב שורשו בנוצר חסד והוא מלבוש זרוע ימין דאריך. ואימא המלבשת זרוע שמאלו שרשה בונקה. נמצא שע"ב הראשון הוא בחסד וע"ב השני בגבורה. ומינה תשכיל שמלכות אשר שרשה בנ"הי ומושבה בקו שמאל דאריך יש בה הע"ב השני ולעומת כן אמר שאברהם מצד עצמו היה לו הע"ב הראשון ובו היה מתגבר על ע"ב אומין שכן חסד גובר על גבורה. אבל בכלה דמשה היה לו סגולה הע"ב השני ובו היה מנצח כל אומה ולשון. ובג"ד מוליך לימין. שבזמן יציאת מצרים נתייחדה השמאל בימין שזהו מוליך לימין משה זרוע תפארתו היא הגבורה שהוליכה אל צד ימין ונעשה הכל ימין כמד"א ימינך ה' נאדרי ככח הוא של אברהם מדידיה. ימינך ה' תרעץ אויב הוא הסמאל שנכלל בימין וענין זה היה רב ועצום מאד בימי משה שגם שהוא כלול מא"וא בסוד פק"ד קס"א מ"מ כל הארותיו היו לימין וכמ"ש באוצ"ח בענין דור דעה שאמר בזוהר דאתו מסטרא דיובלא. וקי"לן דעיקרם מאבא אלא שגם הארות אימא נכללו שם. ולכן מילוי שם משה מ"ם שי"ן ה"י הם אותיות י"מין ולכן נשתמש בשם ע"ב שהמשיך משרשו שהוא נוצ"ר גי' מש"ה עד ונקה. וחסד דנוצר חסד הוא שורש אבא:

ונקה הוא שורש אימא ומשה כלול משניהם ועליהם אמר הפ' "אדירים "משברי "ים וכו' ר"ת אמ"י "אדיר "במרום "ה' ר"ת אב"י ולכן נתאמץ בכח שהתחיל בו אברהם וקרע את הים קדם בנוי בי"ג קרעין. שהמשיך כח י"ב שכולם סוד וו"ין עם תיקון י"ג הכוללם. ובכחם נקרע דין הים שהיה מעכב לפניהם ונעשו י"ב שבילין שצורתם דמות ווי"ן ולכן כל אחד ו' הרי הם י"ב ווי"ן ו"פ י"ב הוא ע"ב. אבל עיקר הכוונה לתיקון האלפים כנז"ל ובזכות תיקון הא' נעשה סוד ונקה כנז':

ובה טובעו וכו' כי בכח הא' שה"ס אהי"ה דוקא מושלכים הסיגים למצולות ובהיות בניו ממושכנים בכמה חובין של הדורות הקודמים לכן נגלה ה' למש' בתחלת שליחותו בשם אהי"ה שבו נגמר סוף המעשה. וכבר נודע שסוד א' דאהי"ה הוא משל העתיקא מז"ל הי"ג שהוא דעת דא"וא כנז' בס"הכ והנה א' הוא אחד גי' י"ג שהוא וא"ו שסודו הדעת דא"וא הכולל כל הי"ג:

ובגין דאיהו גמיל חסד עמה זהו טעם לשבח לתרץ קושיא גדולה והיא דאיתא בל"ת בפ' שמות שאותם ניצוצות דקרי דאד"הר שהיו נשמות גדולות נתגלגלו בכמה דורות עד שירדו למצרים ונבררו ע"ש. וקשה למה איחר ה' תיקונם עד אותו הזמן והתירוץ נזכר גם שם בל"ת שראשי אותם הדורות מעולים ביותר ולא היו פונים לעזר דורם. אבל אברהם שם מגמתו לתיקון העולם כאמור וז"ש ובגין דאיהו וכו' כלו' הוא ולא קודמיו גמיל חסד קיים העולם:

כימי צאתך וכו' אחר שדבר בסודות גאולת מצרים ידבר בגאולה עתידה ולפי שהפסוק מדמה זו לזו הנה מחדש ענין נחמד בפי' הפ' שהתחיל לנוכח ומסיים בנסתר אראנו נפלאות וזה רמז במ"ש זרעא דאברהם. והסוד יתבאר במ"ש בס"הכ ובכללי הרח"ו סי' ס"ג שא"א להמשיך אור מפנימיות עתיק עד שיבוא המשיח. ואמר עוד שם דהכי נמי א"א להמשיך מפנימיות דאבא. שהוא חשוב כפנימיות דעתיק וז"ש כאן זרעא דאברהם הוא פנימיות אבא. כי לפי שעדיין לא נודע ולא נתגלה יצדק לומר עליו אראנו בלשון נסתר. לפי שאותו הדור שיזכה לימות המשיח מוכרח הוא שיהיה לו שורש ושייכות באור הפנימי שאז יתגלה. וזהו אראנו כלו' מה שהיה נעלם עד עתה יראה לאותו הדור המושרש שם.

דאנת מוליך וכו' ידוע שסוד מר"עה הוא ביסוד אבא מצד ימין וממנו בוקע יעקב ודור המדבר במקום הגילוי מהחזה ולמטה ואותו הדור הוא ממש זרעו של אברהם וכמש"ה גר יהיה זרעך ולכן קבלו התורה שהיא מאבא כנודע מפ' תורה צוה לנו משה. וה"ס בקיעת מים דאורייתא קדמיהון. כי כן יעקב לצד הפנים לצד פני זעיר. ונלע"ד שהמשיל אותו האור למים לסוד הכמוס אצלנו באור מים רקיע. כי אור הוא מאבא מים מבינה. ונודע שמר"עה היה מפנימיות בינה המלביש אחורי אבא ומשם שורש דור המדבר וכמ"ש הרב באוצ"ח בסוד מ"ש בזוהר בראשית דף כ"ב ע"ב שאותו הדור היה מסטרא דיובלא. ולכן התורה היתה מפי הגבורה שנאמר בה כי היא חכמתם ובינתכם. למהוי לך שם עולם. ה"ס כלת משה תורה שבע"פ:

ותמן תרווח כלה דילך פי' כי כל האמור עד עתה הוא עד זמן המשיח שהכל הוא מבחי' אחורי אבא ופני אימא ולכן דבר בלשון נוכח כימי צאתך וכו' אבל כשיבוא שי"לה מש"ה. ועם יב"א גי' משי"ח אז יתגלה אור הסתום וכמרז"ל תורה חדש' שעתיד הקב"ה ליתן למלך המשיח ואז תהיה רווחה גדולה לכלת משה. ולי המסדר נראה דקשה אמאי דקי"ל תורה לא תשונה וכו'. וי"ל כמר"זל על פ' ותחסרהו מעט מאלהים ששער הנ' לא נמסר למשה עדין והוא סוד כמוס כי הוא פירוש חדש בכל התורה על פי הסוד חדש ממש שלא שמעתו אזן מעולם ובביאת המשיח שיגלה אור פנימיות דעתיק אז תרבה הדעת וישיגו בדעתם זה הפירוש החדש בכל התורה ע"פ סוד שער הנ' שאז יודיעהו הקב"ה למר"עה והנה תורתינו אז היא תורתינו עתה כי לא תשונה. אלא שלהיות אז פירושה חדש נקראת חדשה על שמו. ולגירסת עתיד הק"בה לדרוש תורה חדשה למלך המשיח דייק שפיר תירוץ זה כי הדרשה שידרוש הקב"ה היא החדשה. ע"כ ממני אני המסדר:

דבחוביה דירבעם וכו' נותן טעם להריגת משיח ן' יוסף ובויקרא י"ד דיגין על חובי ירבעם וכו' ע"ש שמאז הוכן התיקון לחטא ירבעם: