מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תקמו

פתורא דאיהי ד' בפ' תרומה דף קנ"ד ע"ב פי' שם כי שלח"ן גי' ד"פ מ"ה ב"ן דהיינו כחב"ד דידה שהם ד' נגד תנה"י דידיה והם ד' רגלין דפתורא והם ד' אותיות הוי"ה המאירים בד' אותיות אד"ני ואם תכה ד' אותיות הוי"ה באד"ני יעלו שלח"ן כנז"ל:

ובגין יקרא דאת דא שרומז לב' השמות צריך להאריך על השלחן ליתן מא"כל שעולה הוי"ה אד"ני אל העניים ומי שאוהב העניים חולק כבוד למלכות שהם בניה ממש. ואקשו עלה וכו' כי חשבון תוצאות מכוון עם מ"ש בל"ת על פ' פרש רש"ת לרגלי שג' אותיות רש"ת יוצאות לקליפות ורש"ת עם ג' אותיות גי' תוצ"אות. ודע כי ג' היכלי הזכות שבבי"ע אשר מהם נמשכים ג' נהרי דינור וג"פ א"ש עולה תוצאו"ת. והנה ג' היכלות הנז' נמשכי' מג' גבורות. בינה בבריאה גבורה ביצירה מלכות בעשיה. וידוע שהוי"ה בנקוד אלהי"ם מתייחס לבינה ולגבורה. ובמלכות שם אדנ"י וז"ש וליהוה אדנ"י למות תוצאות שמהם יוצאות כוחות דין חזק אשר ממציאות ומהוות המות:

וחסרון כיס קשה מכולם כי במיתה יש תקוה לחיי עוה"ב. אבל חסרון כיס בדרך טבע אין לו מנוחה:

דכל עמא ולישנא וכו' והטעם שהם מוצאם מן הנקבה הטמאה הנק' אשת מדנים וכעס ומתגברת על בעלה כמ"ש בפ' פנחס דף רל"א ע"ב אבל ישראל שרשם במלכות הקדושה שבכל דלותה ועונייה היא בוטחת בבעלה הקדוש והבטחון הוא מאור החסדים והוא המקיים אותה. וכן ישראל וז"ש מדה יפה לישראל לישראל ולא לגוים: הה"ד בנים אתם והבנים חייבים ללכת בדרכי אביהם כי מעשה אבות יעשו בנים. אבל צריך להבין דבשלמא והתקדשתם והייתם קדושים שהם לשון צווי לישראל. יצדק לפרשם על ב' המים אבל כי קדוש מוסב אל השי"ת ואיך יפרשהו למצות שמן ערב. ונראה שהטעם הוא מפני שב' הנטילות שרומזות לחו"ב צריכות צווי וזרוז מפני שהם ראשי ב' הקוים צדדי ימין ושמאל שיש מהן המשך כח לחיצונים מן הצפרנים כנודע. אבל שמן ערב שהוא מן הדעת שאין בו חלק לס"א די ברמיזה דממילא הוא נמשך עלינו כי כן מהתחברות חכמה לבינה נתהווה הדעת וז"ש והתקדשתם והייתם קדושים כלומר תקנו חו"ב. כי ממילא מזה ימשך כי קדוש אני:

כוס ע"ד החכמה וכו' נלע"ד שזה הוא ממדרש הנעלם ולכן הוא בלה"ק ולפי דעתי כל אלו הי' דברים הם תיקון רחל במקומה מן החזה ולמטה ששם גילוי אור עטרת יסוד אבא. וז"ש ע"ד החכמה הוא אלהי"ם כי עיקר מלכות הוא גבו' ששרשן ח"ס המתתקנת מגבורה דעתיק ולכן מילוי אלהי"ם הוא י"ה שסתמו בכל מקום בחכמה וכן אלהים צירופו מל"א י"ה: כוס בלא ו' בהיות רח"ל באחור היא ד'. ובפנים היא ה' שהד' מלאה בו' ואז היא כוס מלא אור זעיר וכשחסר ו' היא כס המוכן לישיבת אחוריים דנה"י ואז אין השם שלם כי יש חסרון בו"ה שהם אחור באחור: וכן כסא חסר א' הוא א' דשם אהי"ה שבחזה דזעיר כידוע מסוד ד"ם האד"ם ושם הוא סוד ו' שבשם נמצא חסרון ו' דכוס כחסרון א' דכסא. אמנם כשזו"ן פנים בפנים אז זעיר כולו חסדים ואין בו אחוריים ואז מ' כסא מלא כי אפי' באחורי נה"י יש אור אהי"ה ואז רחל ה' שהד' מלאה בו' ולכן הכסא כן עולה כו"ס דוק מלת כן. שרומז שמילוי ו דכוס הוא ממש מילוי הכסא כי הא' והו' שניהם ממקור אחד דהיינו אור א' דאהי"ה המאיר בו' של כוס:

כוס היא הא' מובן במ"ש שהוא אור פני מלך: וצריך עשרה דברים כי הוא באור יסוד חכמה שהוא ממש י' אחרונה דשם ע"ב כידוע. וגם ירמוז לי"ה שממלא שם אלהי"ם כנז"ל והיינו ה' י' ואמנם כל אלה הי' דברים הם תיקון למ' כמ"ש והיינו בבחינתה למטה מן החזה:

עטור בסוד העטרה וכו' ה"ס כתר רחל שהוא בת"ת זעיר וזהו עטרת תפארת ואמנם ידוע שהארת יסוד אבא היוצאת מן החזה דזעיר מאירה הרבה בכח"ב דרחל שהם כנגד תנ"ה וידוע שנ"ה נק' תלמידים לימודי ה' ולכן סוד העיטור אל הכוס הוא לעטרו בתלמידים: והיא עטרת הברית הוא יסוד אבא המתגלה להזהיר בכח"ב שלה המכוונים לתנ"ה דזעיר. עטוף תפלה לעני ה"ס הדעת שלה הנק' ק"ל גי' ענ"י ה' גבורות. ולפי שהעני מושרש בעצמיות המ' לכן תפלתו קודמת לכל התפלות כי היא העיקר הגדול להעלות מ"ן וב' בחינות אלו עיטור ועטוף הם בסוד ב' שרשים שיש לרחל בזעיר דהיינו לת"ת וביסוד:

הדחה ושטיפה וכו' נראה שה"ס חו"ב שלה שמקבלים מנ"ה שלו: ולפי שיש שם אחיזה לחיצונים לכן צריך טהרה וקדושה וידוע ששתיהן נעשות במים שסודן גבורה דאבא וחסדי אימא וכל הטהרה היא מן הגבורה ולהיותן מגבורות אבא שהוא ראש החסדים לכן טהרה מימין החסדים וקדושה משמאל הגבורות וכלומר מצד אבא היא טהרה שהמים משמאלו. ומצד אימא קדושה שהמים מימינה.

כוס דברכה מלכות פירוש מקור מלכות הוא בחזה דזעיר מקום פתיחת יסוד אימא. וגם שם הוא שורש הכתר שלה הנעשה משליש חסד כמבואר בדברי הרב. ואלו הב' בחי' הם טעם לשבח לטהרה מימין החסד. הדחה מבחוץ כי הכתר הוא אור מקיף. ושטיפה מבפנים כי הו' בית קיבול לשפע וה"ס כרייה וחקיקה בפנימיות חי מצד יסוד הנקרא וכו'. ומצד זה צריך שיהיה הכוס שלם. א"נ שהחו"ג משתלמים בו בייחוד ושלום:

מאריכין ימיו ושנותיו שיפטר מכרת דיומי ומכרת דשני. ולכן בפ' וצדקה תציל ממות גם ר"ת מו"ת כרמוז שינצל משני מיתות.

ועוד באורח רזא פי' שאם לא יהיו עניים נוהגים לחזר על הפתחים לשאול אוכל. מ"מ יש טעם הסוד שע"כ אין אדם יכול להפטר. וסודו הוא כמ"ש בסה"כ כי האכילה היא בעולם העשייה שהוא מקבל השפע מעולם היצירה. דהיינו נוקבא מקבלת מדכורא. אם לא ישפיע בה היא ד דלה שאז היא באחוריו כנגד ד' מדותיו תנ"הי ואז מאיר בה רק בריבוע דמ"ה שהוא ק"ל גי' ענ"י. ובריבוע יש ד' מדרגות פשוט כפול משולש ומרובע והרי ד גם הוא רומז לעני. וכשהיא באה לפניו אז היא ד' בסוד ה' אחרונה של שם ומתחברת עם ג' אותיות ראשונות וזהו דלותי ולי יהושיע:

ואות ד' דאחד וכו' ידוע שאחת מכוונות ד' דאחד היא בד' אותיות אדנ"י ונכוין למלאתו בשפע המושפע עליו. וזהו א' מהטעמים שמאריכין בד' דאחד. להאריך שם אדנ"י במילואו גם אכיל"ה גי' אדנ"י וא' יותר ה"ס שם הוי"ה דאל"פין שממנו בא השפע לנוקבא:

הה"ד למען יאריך ימים וכו' שכל מלכי בית דוד מושרשים במלכות ואמרה תורה שבהיות במלך מדת ההכנעה לבלתי רום לבבו בזה יאריך ימים הוא. וגם מדתו תארך גדולתה. ודוק מ"ש ממלכתו ולא מלכותו. כי ממלכה הוא שם מההפעיל. כלו' שלא יחשוב עצמו בלתי תלוי באחר. רק יאמין שיש לו עילה ית"ש שהוא הממליך אותו כמדתו: גם ממלכ"ה גי' עני"ה שהיא מדתו הנק' דלה ועני"ה וידוע מרז"ל שהשלחן של ב"ה רומז לכתר מלכות. וסודו שהשלחן הוא המוכן לקבל העושר וכל טוב:

פתורא דאיהי ד' עיין מ"ש בפ' תרומה דף קנ"ד ע"ב כי שם פירשתי:

באורח רזא ה"ס יסוד אימא שבחזה זעיר שמשם יוצא אור שם בו"כו לנוקבא והוא גי' ד"ל שהוא מאיר לרחל כשהיא דלה. כל בחי' עניים כדאמר לקמן ענוי ועני הדעת. ה"ס ה' גבורות שלה דדעתה ק"ל שאין לה מיתוק החסדים:

והאי לית ליה חובין וכו' כי אין לו כח לפגום וע"ד שארז"ל או"ה אע"פי שחוטאים אין חטאם חטא והטעם לפי שאין להם אחיזה בקו האמצעי ששם האורות עצמיים ושם הוא הפגם ב"מ. וכ"ש פגם הדיבור דדעת בפומא דמלכא אשתכח: מלח סדומית בל"ת בפ' וירא שסדום היא נוקבא דקליפה שנק' כ"ל ע"ת היא העומדת אצל האדם בזמן האכילה כנז' בפ' בלק דף קפ"ז ע"ב.

ואמאי איקרון חובה ירצה מ"ש דבר זה מכמה דברים שגזרו בהם חז"ל משום סכנה ולא קראום חובה כגון נטילה בין בשר לדגים וכיוצא דקשה לדבר אחר.

אלא בארח רזא וכו' נקדים מה שידוע שבעונות האדם נופלים ניצוצות אל תוך הקליפות אבל יש בזה מדריגות שונות כי לפי גודל העון כך היא ירידת השכינה והקדושה לקליפה יש נופלת אל ג"ר דקליפה ואז אין הפגם כל כך גדול וכו' עד שהיותר רע ומר הוא אם יפול ניצוץ לדיוטה התחתונה דקליפה הנק' קיא צואה. והוא מעין מ"ש בס"הכ וז"ל וכשתוך הבירורים יש פסולת שלא הוברר זהו סם המות הממית את האדם בעת המגפה וכמו כן הוא בענייננו שנודע שבעת האכילה עומדת שם הקליפה וכנז' בפ' בלק דף קפ"ז ע"ב והנה היא מתדבקת בזוהמת הידים שה"ס הפסולת האחרון שאין בו מועיל ולכן אם ב"מ יברכו בידים מזוהמות יתאחז שם הפסולת ויהיה ממש ס"א:

ועל כוס דמברכי פי' שאם אין מברכין עליו אע"פי שנגעו בו בידים אפי' טמאות לא נק' טמא שהרי מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאים כמ"ש בפ"ז דברכות בפלוגתא דנוטלין את הכוס. אבל אם מברכין עליו כך בלי טהרה נק' טמא מפני שנותן חיות לטומאה הדבקה בו שאין לה שום קיום שהרי פסולת היא. ובברכה חוזרת ונעורת:

ומה כוס וכו' כלו' הכוס של ברכה הוא מלא יין ולא שייך בו שום שירים ופסולת שהרי מלא הוא ועתיד האדם לשתותו. ואפ"ה נק' טמא עד שיודח מבית ומחוץ משום שיורים של לחלוחית שבו אחר ששתו בו. וגם שאין כל כך חשק לחיצונים לשרות על כלי דומם. כ"ש ידיו של אדם הנרדף בטבע מכחות הטומאה וכל עצם אחיזתם בו הוא בידים כנודע מנט"י דשחרית שאסור ליגע בהם בלי נטילה. משא"כ בשאר אברי האדם אפי' הרגלים ונוסף עוד שהם מזוהמות משיורי האוכל דהיינו פסולת גמור:

ובג"ד מים אחרונים חובה פי' שהם לצד החובה שהיא הקליפה. דהיינו שאנו דוחין אותה מעל ידינו באותו החלק שנתן לה דהיינו אותן המים ולכן אין נוטלים אלא בכלי מפני רוח רעה ששורה עליהם וכמ"ש בפ' כל הבשר:

ורזא דמלה וכו' פי' סוד מלת חובה תבין במ"ש רז"ל והתקדשתם אלו וכו' שפסוק זה נאמר בפ' שמיני אחר מצות דיני המאכלות וחותם בפ' זה להודיע שעיקר גדולת הקדושה תלוי בזהירו' האוכל כראוי. והזכיר ג' קדושות כנגד חב"ד להודיע שמשם כל השפע והקדושה. וגם נודע שענין האכילה עצמה היא סוד זווג הנעשה בחב"ד דהיינו בירור כנודע אצלנו ואמנם גם ג' דברים אלו דהיינו מים ראשונים ואחרונים ושמן ערב הן תיקוני המ' לתוספת טובה מג' המוחין שהנה מים ראשונים תכלית כוונתם להמשיך השפע מהחסד אחר הרחקת הס"א משם וכמ"ש בגמ' אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבותא. והנה שרש החסד היא בחכמ' שהוא י' של שם והוא מקור כל ט' היוד"ין שיש בע"ב ס"ג מ"ה ב"ן העולים מי"ם וידוע שמלוי יו"ד הוא בבינה וא"כ בט' יוד"ין יש ב"פ מי"ם. והנה מים ראשונים הם מעיקרי היוד"ין מצד חכמה שבה שורש החסד וידוע שח' יוד"ין דעס"מ הם המשפיעים ולכן מתנוצצים זה בזה הא' בשני יפ"י ק' וכן הג' בד' ק' והה' בו' ק' והז' בח' ק' הם ת' וכולם משפיעים בי' דב"ן הרי ת"י גי' קדו"ש וזהו והתקדשתם אתם תמשיכו על עצמיכם הקדושה. ומים אחרונים הוא כח בינה הדוחה את הקליפה ונותן לה תמצית האוכל למזונה ובזה היא מתרחקת משם וקדושת הברכה שורה במקום הקדושה וז"ש והייתם קדושים:

פי' אינו כמו הראשונים שכתוב בהם והתקדשתם שר"ל שבאותה נטילה אתם מקבלי' הקדושה אך אלו האחרונים הם להיות אח"כ קדושים. והרי ב"פ מים נגד חו"ב. אח"כ היו מביאים שמן ערב כנגד מוח הדעת שידוע שכל ריח הוא המתקת הגבורות בעלותם עד הדעת בסו"ד רי"ח ניחוח אשה לה'. והנה שם יו"ד ה"א וא"ו הוא בדעת שהוא סוד ו' ומקבל מחו"ב הרי יו"ד ה"א וא"ו שעולה ט"ל וי"פ ט"ל גי' שמ"ן ועשרים אותיות של י"פ ט"ל הרי קדו"ש לקבל ק"ק"ק שידוע שהם בחב"ד:

לאשתמודעא וכו' פי' שאתם מתקדשים בקדושות שאני מתקדש

פני אדם אלין לאו אינון וכו' פי' אינון כרובים הם אשר ראה במראה השנית הכתובה שם ביחזקאל י' ונאמר בסופה ואדע כי כרובים המה שהם מעולם היצירה. אבל ודמות פניהם פני אדם.

אינון אנפי רברבין מסוד עולם הבריאה ששם בחי' הזקנה וכנודע בפ' נער הייתי גם זקנתי שאמרו שר העונם הוא מט"ט שבהיותו ביצירה אז הוא בסוד אנפי זוטרי כרביא והוא נער. אבל כשעולה לבריאה הוא זקן כאדם שלם ושם אנפי רברבי. ואמר בפ' בראשית דף י"ט שהם בדיקנא חתימא ר"ל חתומי זקן. וסוד פני אדם כי הדיקנא נעשית מאור ח"ס כידוע ובה שם הוי"ה דאלפי"ן חכמה כ"ח מ"ה וכנז' בדרוש ג' רישין וגם באור הפנים נאמר חכמת אדם תאיר פניו. ואיתא בכוונת י"ג מדות שבדיקנא יש ב"פ א"ל משני צדדים וא"ל מלא גי' פניה"ם וגי' פנ"י אד"ם שהם ב"פ א"ל שבשני הפנים:

כל הדיוקנין כלילן בהו עיין מ"ש בפ' במדבר דף קי"ח ע"ב:

דאינון אנפי וכו' שיש בהם הדרת פנים זקן יגדול כחם להאיר בכל הדיוקנין.

ומתציירן בהו ציורין הוא ציורי כל הי"א פנים וכנז' בפ' במדבר הנז"ל משא"כ במראה השני דכתיב שם פני האחד פני הכרוב וגומר שר"ל שכל א' מהד' היה שומר תמונתו בד' פניו. ומ"ש אח"כ ודמות פניהם המה הפנים אשר ראיתי על נהר כבר. אמר כן ללמד שאעפ"י שיש שם פני כרוב מה שלא יש במראה הא'. דע שבין כאן ובין שם כל אפיא שוין אלא שיחזקאל בעא רחמי והפך פני שור לפני כרוב וצ"ל שזאת המראה הב' היתה בחי' יצירה שלעומתה בקליפה היה העגל שהיה בחי' זעיר דקליפה כמ"ש בפרשת כי תשא וידוע שזעיר מקנן ביצירה ולכן נתאמץ יחזקאל בתפלותיו והמתיק דיני הגבורה דהיינו פני שור. ונהפך לפני נער על שם כי נער ישראל ואוהבהו. ובזה הגדיל כח מט"ט נער להנצל ממלך זקן וכסיל. ואיתא בזוהר הרקיע בפ' ויקרא שד' חיות הקדושה הן מהיכל הרצון שה"ס הדעת שלסוד זה רמוז בר"ת אלהי האלהים ואדוני האדונים שם אהו"ה שהוא בדעת: