מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תקמב

אדהכי סבא אזדמן לגבי אקדים איזה הקדמות האחד ששפע הפנימיות הנשפע לעולמות בכח זכות האדם מתבחן לכמה בחי' א' אור פנימי עצמו. ב' מקיף של פנימי זה. ג' פנימיות הפנימי. וכדי שתבין היטב עיין מ"ש בפ' ואתחנן דף ר"ס ע"ב בסופה שב' דעות הם בזעיר האחד הוא מה שאנו מדברים בו תמיד הכולל ומייחד חו"ג שהם הפנימיות המתפשט בתוך זעיר. השני הוא המכריע בין חו"ב והוא נשמה ופנימיות לשני' וגם מזה יוצאים ההבלים המקיפים בסוד תורת אמת היתה בפיהו. הקדמה ב' מה שנז"ל בסוד הברכות שהם המשכת אור פנימי מיסודות או"א. ג' שהדיבור בסודות התורה בכללה ממשיך שפע מדעת הנעלם. וכ"ש בדיבור בסוד הברכות ולכן בלי ספק שעושה רושם מה שדבר עד עתה ר"מ בסוד הברכות. ופעל המשכת האור הנעלם בשני יסודות שהם בסוד עץ החיים דהיינו עד החזה דזעיר ומיד נמשך השפע משם ס"ג אל שורש הדעת הנעלם וזה מתפשט בכל פנימיות כחב"ד ח"ג ושליש ת"ת שסודו ס"ג כנודע. ועל כן מיד אזדמן ליה סב"א שסודו ס"ג כנז' בייחוד ג' ס"ג בעלינו לשבח. ואז סבא זה אמר לר"מ שהוא אחוז בפנימיות כל קו אמצעי דזעיר:

תקין פתורא למארך וכו' הכוונה כמו שעשה תיקון בפנימיות הפנימי ימשיכו ג"כ בפנימיות העולמות ולזה יצטרך לתקן המלכות ולהביאה פנים בפנים עם זעיר דודה. וכל ענין זה יקל עליך להבינו כשתזכור מ"ש בשער הנבואה שצדיקי ישראל הנקראי' חיים במיתתם הם עושים תמיד ייחודים למעלה ע"ש היטב. וק"ו ר"מ שהיה מתייחד עם רשב"י ושכל הכוונה היתה לעשות תיקון לעולמות ולכן העיר אותו הסבא כח ר"מ שכיון שכבר עשה התיקון של הברכות מעתה צריך תיקון השלחן שיש בעניינו ב' דברים הא' תיקון השלחן בעצמו לבנות השלחן דהיינו פרצוף הנוקבא. והב' לסדר עליו מעדני עולם ולעומת כן אמר תקין פתורא למארך שהוא עשיית השלחן. ואח"כ ליה ולמטרוניתא מכל עידונין שבעולם שיהנו שניהם יחד מהם ובכללותם הם ב' מינים הנקרא לחם דהיינו הקרבנות כמ"ש קרבני לחמי. והב' לחם הפנים והוא יותר פנימי וכדבסמוך:

לקיימא ביה זה השלחן פי' הפ' מתחיל במזבח כמ"ש המזבח עץ ומסיים זה השלחן וכמ"ש בגמ'. ולפי ענייננו שיסדר ב' מיני המאכלים יחד נמצא שיקיים זה השלחן שר"ל המזבח והשלחן שניהם כא' שיתייחדו יחד האחורי' והפני' שהסב' מיני הלחם:

והא עד כען כולהו מתענגי מפתורא דמלכ' זהו שאמרנו שכוונת הסבא לומר שראוי לר"מ שיתקן התיקון התחתון אחר שכבר עשה העליון. וז"ש שעד עכשיו היו כל הפרצופים מתענגים בשפע העליון של התורה ופנימיות שלה שה"ס א"וא שבהם רל"ב ותנ"ה בסוד ברוך אתה כי אתה סודו ר"ת "אשר "תנה "הודך כנז' בס"הכ. תנ"ה ורל"ב גי' פתו"רא. ועליו אר"זל האומר ד"ת על השלחן כאלו אוכל משלחנו של מקום מקום הוא מ"ו ק"ם כמ"ש הר"ב ז"ל והם ב' יסודות דא"וא:

הה"ד לכו לחמו בלחמי מורה שיש שני לחמים וכמ"ש בפ' פנחס דף רכ"ז על פ' זה נהמא דאורייתא ונהמא דגופא ולכן לא אמר אכלו בלחמי. אלא ר"ל עשו לחם אחר עם לחמי וכבר אמרנו שאור הפנימי הוא עד ת"ת דהיינו פנימיות הפנימי. אבל השני הוא בשלחן התחתון הוא הנוקבא דזעיר. ולהיות כנגד נה"י לכן אמר לשון הליכה. והדר מפרש ודא נהמא דאורייתא שבכתב שהוא אור דאבא שאינה משתנה שמאיר מסוף העולם ועד סופו. ויינא דאורית' דבע"פ הוא אור דאימ' ולפי שהוא סוד גבורות לא אמר ושתו בייני אלא ביין מסכתי שהוא המתקת הגבורה. וגם כי תורה שבע"פ יש בה פשט וסוד שהוא מים ויין שהסוד מלובש בפשט וז"ש ותמן כמה טעמי תורה שה"ס פר"דס דמתיקין מכל מאכלין דמלכא התחתונים שנערכים על השלחן התחתון:

אהרן כהנא קום משנתך קרא לאהרן שהו' שושבינא דמטרוניתא. וטעמו מפני שאין אור אבא מאיר בנוקבא אלא מרחוק שהוא ע"י אחוריו וכמ"ש באוצ"ח ובסוד מרחוק ה' נראה לי שעולה ע"ב פק"ד שהם אחורים דאבא וגי' אה"רן. ועוד שאהרן הוא איש החסד שהוא המאיר ומכין הנוקבא כמד"א והוכן בחסד כסא. ולעומת ב' הבחי' אמר אהרן כהנא ואמרו קום משינתך נל"עד שענין זה הוא ענין הייחודים שנעשים על הצדיקים שמורידים עליהם אור מלמעלה על נר"ן שלהם ובזה הם קמים ומתעוררים כנודע מייחודי הרב זל"הה. ואפשר שלזה קם ר"מ להמשך על אהרן אור עליון לתקן ב' מיני האכילות הנז"ל. ואקדים מ"ש בל"ת בפ' העקידה ותמצית הענין הוא שהית' הכוונה בעקידת אברהם את יצחק למתק ג' הגבורות. ואברהם חשב שהיה צריך להכניע הפנימיות ולשחוט את יצחק ממש. וא"ל השי"ת שהיה די בתיקון לבושי הגבורות שהוא אי"ל וסב"ך כמ"ש הרב ז"ל. ומזה נלמוד שיש בח' מיתוק בפנימיות ולבושי הגבורות ואלו הם ב' מינים שאמרנו קרבני לחמ"י. ולחם הפנים. זה במזבח החיצון וזה בהיכל הפנימי. ונק' לחם ע"ש שהוא כעין מלחמתה של תורה את וה"ב בסופה דהיינו תגבורת החסדים על הגבורות עד שמתמתקות ומתייחדות עם החסדים. ואפשר לדרוש שלחם הפנים החיצון הוא מג"פ כ"ו אותיות שיש בג' ריבועי פק"ד קס"ז ק"ל שהם סוד אחוריים וחיצוניות של הפנימיות. אבל לחם הפנים שהוא פנימי הוא מג' הויו"ת הפנימיות ע"ב ס"ג מ"ה גי' פני"ם. ואמר דאינון לקבל תרי לוחי דאורייתא דמזה ומזה הם כתובים:

הלוחות הם ז"ון שעומדים בנ"ה דא"וא ונ"ה נק' ווי העומדים וכנגד זה היו שתי מערכות כנגד ב' הלוחות ובכל א' ו' לחמים:

וכדי להבין הדבר על בוריו נקדים מ"ש בס"הכ בענין י"ב לחמי שבת והענין הוא שחג"ת דעתיק נעשים ג' תיקונים ברישא דאריך ומהם יוצאים י"ב נימין י"ב חוורתי. י"ב תיקוני דיקנ'. וכל א' מאלו הם ג' הוי"ות שבהם י"ב אותיות העולות לח"ם. ואלו יורדות ליסוד וממתקות ג' גבורות. זהו תמצית סוד זה.

ועתה תבין אומרו זה תריסר אנפין וכו' הם י"ב אותיות של ג' החסדים הנק' תמיד פנים גם נודע מדרוש ג' רישין שהחוורתי הו"יות דע"ב. והנימין דס"ג והתיקוני דיקנא דמ"ה. ומלבד מ"ש בס"הכ שג' הוי"ות דברכת כהנים הם עס"מ. עוד נוכל לומר שרומז לג' הנז' שהם גי' פני"ם וזהו לחם פנ"ים. ויתר ע"כ נק' פנים ע"ש שעתיק הוא כולו פנים כנז' אצלנו. זה תניינא אד"ני אד"ני אד"ני. אלו הן ג' הגבורות שמתמתקות וידוע מדרוש ירידת החסדים שג' גבורות אלו הם חג"ת שהם מנ"צ לפי סדר מנצ"פך וגם הם גי' פני"ם וכשאינם מתוקות הם פנים של זעם. אבל בהמתקן הם פנים סתם שה"ס החסדים וזהו העיקר בכאן ולכן גם שיש כ"ד פנים בי"ב הלחם לא נרמזו אלא י"ב לבד שזהו חידושו להפוך האחוריים לפנים שהן ג' גבורות חג"ת שלה.

אריה אל הימין וגו' שה"ס ד' פני ארי"ה ד' פני שו"ר ד' פני נש"ר שהם י"ב אותיות ג"פ אד"ני. ודע שנשר הוא בת"ת שלה כמ"ש במאמר הפסיעות דף ו' ויחזקאל ראה מ' דבריאה מתוך נ"ה דיצירה וכמ"ש בזוהר הרקיע האמנם יש ליישב דלפי זה אינם אלא ג' חיות וחיה הנק' אדם ונלע"ד שה"ס הדעת שלה הקרוב ליסוד זעיר ומקבל הארת שם מ"ה. וכן מוכח מזוהר חדש דף נ"ג ע"א שמכונן ג' חיות אלו לימין ושמאל ואמצע ואח"כ אמר וז"ל אדם חטא לעילא ושרייא בדיוקנא דאנפין.

עד ואתלבש בכולהו ואחזי דיוקנא בהו הה"ד ודמות פניהם פני אדם ופני וכו' שלפי הפשט נראה שכל הג' צורות אדם להם אלא דשל הימין הם כפני ב"א הדומי' לאריה וכו' וכמ"ש ג"כ בפ' במדבר דף קי"ח ע"ב ובתיקונים דף י"ד ע"א מצייר ג' החיות כנז' ואח"כ אמר מלכא דכולהו חיון דא אדם. דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א כחושבן חד. וכדרכי זה יתישב מה שהיה תמיד קשה אצלי איך קרא הכתוב חיה לאדם ומתוכה דמות ד' חיות. אלא נלע"ד שד' חיות הם ד' ארי"ה וד' שו"ר וד' נש"ר. וכן אר"יה שו"ר נש"ר גי' אל"ף ומאתים וע"ב והוא רמז אר"בע. והן הן הי"ב חיות הנרמזים במאמרנו שהן בסוד ג"פ אד"ני. ולפי שהן נמשכות מן המ' בחי' החיצונות בסוד בהמ"ה לכן נקר' חיה כמרז"ל חיה בכלל בהמה שהוא כ"ג מילוי המילוי דב"ן עולה חי"ה. ולפי מה שכתבתי אינם כי אם ג' חיות אלא שיש ארבע מכל אחת כאמור:

וג"פ חיות גי' אל"ף רע"ב הנז"ל וזהו אר"בע חיו"ת גם בזה שכתבתי תבין מ"ש בפ' וירא בס"ת מיכ"אל לימינא גברי"אל לשמאלא רפ"אל לקמא אורי"אל לאחורא ע"ש דף צ"ז ע"ב. כלל העולה שהי"ב חיות הנז' הן נמשכות מחג"ת דנוקבא מג' שמות אד"ני. ואור ד' פניהם שהם זיו פני אדם הוא מהשלשה הוי"ות ולפי שהם אור חסדים נק' בשם מ"ה ואתמר עלייהו וארבעה פנים ה"ס אור שם ההוי"ה המאיר בהנה. ולפי שהוא סוד שם מ"ה המאיר בד' פני כל חיה וחיה. אמור ד"פ מ"ה יעלה פני"ם. והאי איהו וקרא זה וכו'. הענין שהקדושה הוא עליית חג"ת לחב"ד ששם מקור הקדושה וכל כוונת הקדושה היא להאיר במלכות ולכן י"ב אותיות אד"ני קוראים וממשיכים עליהם אור י"ב אותיות הוי"ה ואז יש לה כח להנשא למעלה. וע"כ נרמז ונשא בם את השלחן נש"א נוטריקון נש"ר שו"ר ארי"ה שהרי חג"ת ה"ס ג' ידות והיינו ונשא ב"ם:

והאי איהו זה השלחן וגו' שיש ב' זה בפסוק א' הכתוב והב' הרמוז בר"ת "זה "השלחן שה"ס הגבורות הנכללות בחסדים וזהו אשר לפני ה' שר"ל שמקבל מאור פניו:

מאני דפתורא המאכילים את המלך הם מארי מתניתין העוסקים בפנימיות ומארי צלותין שהם כנגד הקרבנות שסודם הקרבת העולמות והעלותם:

מארי דסעודתא דמלכא איתא בסה"כ כי כל אכילה היא בעשייה כי אכילה גי' אדנ"י. ובתחלה עולה העשיה ע"י ג' ידות שהם ביצירה ומקבלת שפע משם ואז הוא אוכ"ל גי' א"ל הוי"ה שהוא ביצירה ושם כתבתי ששם מאכל רומז שני העולמות גי' הוי"ה אדנ"י ונלע"ד דהכא מיירי בסעודת מצוה דמסתמא אותם החכמים לא היו מתקבצים לאכול בחבורה כי אם בשל מצוה ולכן היתה כוונתם להמשיך שפע למלכות וכנודע מסוד אכילת סעודת פורים ולכן היו מכוונים לאחזאה דאינון מבני פתורא דמלכא. ומלבד מ"ש בפ' תרומה בסוד שלחן עי"ל כפשוטו שה"ס ד' מדותיה כחב"ד שהן כנגד תנה"י שלו וד"פ מ"ה ב"ן גי' שלחן וגם בזה תבין א' יתירה שבשם אכילה שה"ס הכתר שלה. אבל נה"י הוא גי' אדנ"י בסוד ומקום רגלי אכבד ושם הוא עיקרה של מלכות. כי לכך אנו מתחילין באתה חונן שהוא בחכמה חד ר"ל אחד מהמנהגים היפים:

רברבא מבני סעודתא נטיל שהגדול שבהם היה נוטל תחלה כי נט"י סודו לגרש הקליפה מהידים בכח מימי החסד ועוד להגביה ידיו לקבל ברכה כדאמר ר"ח אנא מלאי חפנאי מיא. ומנהג זה הוא לאפוקי מאותם החכמים שרוצים להיות אחרונים בנט"י. אבל בכאן הגדול היה הראשון אך היה מכוין שיהיה בזמן שנכנסים להסב שלא להפסיק בין נטילה לאכילה ושלא יסיח דעתו גדול מסב בראש. וא"ת שזה נגד הגמרא דפ' שלשה שאכלו איתא דגדול מיסב באמצע וכו' י"ל דהתם איירי בסתם כללות סדרו של עולם בסוד חג"ת שת"ת הוא הגדול שמתעלה עד הדעת יושב אוהלים וכולל חו"ג. ובכללות ג' הידות יד רמה רמה כמשמעה. וגם שכללות כוונת לחם ה"ס ג' הויות בסוד ג' האבות. אבל בכאן היו מכוונים בעצם להשפיע במלכות. לכן היו יושבים בבחי' חב"ד דידה זה למטה מזה שידוע שדעתה קלה הוא בגופא כנודע:

ואלין אתקריאו ג' מטות דייקא שהיו בבחי' הנוקבא שהיא סוד המטה

ואמר לקבל ג' אבהן וכו' משום דקשה ליה דאנן קי"ל דלית בה אלא נהירו דתרין מוחין וכמ"ש בסודות פורים וא"כ למה ג' לזה אמר שהיו מכוונים להמשיך השפע מו"ק דזעיר שהם בג' קוים חג"ת אבהן וכהנים לוויים וישראלים סוד נה"י. שהרי ו"ק מקננן ביצירה:

מכאן ואילך וכו' שהשאר הם בסוד המלכות שאין לה יתרון מחברתה רק הקדימה ולזה כל הקודם זכה:

תניינא ב"ה בוצע מלבד הסוד הנז' לקמן. הכוונה פשוטה היתה להמשיך ברכת ה' על הלחם ולכן משלים ברכתא והוא מבואר. ולהיותו צנור הממשיך השפע לכן הוא יטעום תחלה: