מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תקטז

ובחדש הז' כמה דאתמר יומא דר"ה ירמוז מה שנזכר בדברי רז"ל על פ' בכסא ליום חגנו שהחדש מתכסה בו. ור"ל שאינו נק' ר"ח תשרי. אלא ר"ה והטעם כי בכל ראשי חדשים מאירים חו"ב דידה ב' רישין מנ"ה דידיה. משא"כ בר"ה שהיא דבוקה בו אחור באחור. ונה"י דאימא מסתלקין מזעיר שלכן אינו יכול להאיר לה. וא"ת וא"כ איך הלבנה מתראה בו למטה אם לא יש חדוש למעלה. י"ל דמה שמתגלה בעו"הז היא בחינת חיצוניות דחיצוניות העולמות הנק' הנהגת הטבע שהוא מוטבע להתנהג בסדר א' כל ימי עולם. אבל אנו כוונתינו העיקרית במעשינו הוא לבחינת הפנימיות הנקראת הנשמות. וגם על פנימות החיצוניות שהם המלאכים. וז"ש רז"ל אני ואתם נלך לב"ד של מטה. דוק כי אני רומז לפנימיות. ואתם לשל המלאכים ששתי בחינות תלויות בישריאל.

ולכ"א דינא דכל עלמא וכו' כי במלת כל כולל ב' הבחי' ולכך מפרש דינא תקיפא וכו' וכנז' בס"הכ שדין הנשמות הוא דינא קשיא מהטעם האמור שם שעדיין אין העולמות מתכללים להתקן. ועוד נל"עד שדין הנשמות הוא בדיוק נמרץ. כי האדם הוא העיקר והוא הגורם דין ומשפט. משא"כ בחי' המלאכים שאינם בני חטא אלא שתלוים במעשה בני האדם. ונוכל לומר שלכן ביום א' קורין פ' לידת יצחק שאז נולדים ומתהוים הדינים. וביום ב' העקידה שאז נעקדו הדינים ונמתקו: ואמנם נקרא ראש השנה כי שנה עיקרה בזעיר שב י"ב צירופי הוי"ה שעולים שי"ב ועם מ"ח אותיותהם גי' הש"נה. וחידוש כל חדש הוא בנוקבא. זאת ועוד קי"ל ממ"רן האר"י ז"ל שבר"ה ננסרין כל הדינים מכתר זעיר עד כתר רחל שהם ז' מדרגות. ולכן נקרא חדש שביעי. וגם זו הוא בחי' אחרת לדינא קשיא ורפיא כי דינין דדכורא. קשין ברישא ודינין דנוקבא נחין ברישא. והיינו נמי דינא דכל עלמא דהיינו זו"ן. ויתר ע"כ ננסרת כל לאה שהיא דינא קשיא. וראש רחל דינא רפיא:

ועשיתם עולה והקרבתם מ"ל וכו' ב' קושיות א' למה שינה משאר הימים שבכולם כתיב והקרבתם ועוד מאי ועשיתם הול"ל והעליתם עולה. אלא ביומא דא ועשה לי תימא דלכ"ע אותו היום זמן פסח היה ומה עניינו ליום ר"ה. איברא דבפ' תולדות דף קמ"ב ע"ב א"ר יהודה שהיה רמז לב' שעירי יו"הכ. אבל התם גופיה יקשה לו מה ענין פסח אל יו"הך ונל"עד לישבו במ"ש בס"הכ בכוונת ר"ה שכל בחי' ראשי חדשים הם בבחי' הרא"ש. כי מתשרי עד ניסן הוא בראש זעיר בסוד גולגולתא וב' אודנין וב' עיינין וחוטמא. ומניסן עד אלול הוא בראש הנוקבא עד"ז. באופן שתשרי הוא בכתר זעיר וניסן בכתר רחל והנה בתשרי נעשית הנסירה מכתר זעיר עד כתר רחל. ובזה יפורש מחלוקת ר"א ור"י דמ"ס בתשרי נברא העולם ומ"ס בניסן. וידוע מ"ש בס"הכ. ונלע"ד דלכ"ע בר"ה נברא העולם כמרגל' בפומ' דאינשי אלא שבזה נחלקו שהרי נודע שהעולם נברא במד"הד ואז נעשית הנסירה. וכבר אמרנו דדינין דדכורא תקיפין ברישא ושל נוקבא נייחין. וזהו שורש מחלוקתם אם העולם נברא בדינא רפייא או בקשייא. ואנן קי"ל כר"י דבניסן נברא פי' בדין רפה ולכן הוקבע ראש לחדשים כי כל חדש הוא דינא רפיא שמאירין ראשי דסיהרא אבל האידנא מצלינן כר"א כי עתה שבעו"הר רבו העונות צריך לנו להתפלל בר"ה כי מד"הד היא הגוברות. ולכן בחדש ניסן שהוא בראש רחל שתחילת גילויה היא בתשרי והדינים שיש לה בכתרה קבלתם בתשרי. ולכך אז חוזר וניעור מציאות השורש הראשון ולכן אמר כאן ביומא דא. והענין שבכל שאר המועדות לא יש קטרוג כמו שיש בר"ה וע"כ נאמר בם והקרבתם לרמוז שמוכנות אותם הבחינות שבכולם להתקן ואין צריך רק הקרבה ויחוד. אבל בר"ה צריך עשיה וטורח לכפית כח ס"מ שבמילוי עולה עשיה. ורוצה להאחז בשכינה שעולה ג"כ עשיה.

כמה מטעמי וכו' אמר בהני יומא שר"ל מר"ה עד יו"הך ונרא' שמטעמי' הוא תיקון הפנימיות שהוא היותר מוטעם וערב להקב"ה. ותבשילין הוא תיקון העולמות:

בעוד דמקטרגא וכו' שכיון שהנוקבא היא אחור ומקבלת דינים חזקים מאימא חוץ לזעיר אז מתעורר המקטרג להתחזק בכח עונות העולם לקטרג בשע' סכנה שלא תתוקן המלכות שחושב כהמן ישן הוא אלהיהם:

וע"ד לא כתיב והקרבתם וכו' כבשאר המועדים שבשאר מועדים המלכות מוכנת להתקרב לה' ואנו מזווגים אותם: אבל בר"ה אין זווג כלל לרחל אלא צריכה עשיה ותיקון להבנות: ולא אשה עולה שאין אנו נותנים שום אחיזה לחיצונים בעולם היא הנוקבא. וכן בכל שאר יומין. ה"ס שבועות כנז"ל. וטעמו שבו אילן עץ החיים. וביו"הך שבו מקבלת הדינין מפנימיות אימא כידוע מסוד כפורים תרי משמע אימא וברתא וטעם ס"א קרבנין. הוא מפני שבפרשת אמור כתיב אשה בכל המועדות והענין מפני ששם נאמר בלשון כולל על כל הקרבנות שבכל חג וחג ולא נפרטו כבפרשה זו וידוע שבכלל כל קרבנות של כל חג וחג יש שעיר חטאת שהוא שוחד לס"מ כמ"ש לקמן. ולכן שם בפ' אמור שנאמרו הקרבנות בכלל ושבהם יש החטאת צריך שיאמר אשה. אבל בפרשה זו נפרטו העולה לבד והחטאת לבד ולכן נתמעט אשה מן העולות וז"ש וכן שאר קרבנין כלומר הדומין לזה שהיא העולה:

כ"ש בהאי יומא וכו' דכתיב ביה עשיה שהוא תיקון המלכות בלא דעתא דס"א כי הוא חושב שכיון שחזק כח הדין לא יסכים לתקן את הנוקבא: ואדרבה עולה בדעתו להתגבר אותו היום שכל המדות מגבורות דאריך ולמטה נכללות בקו הגבורות.

דהא יצחק וכו' זהו הטעם לשלא עולה בדעתו שיעשה תיקון שרואה שאז הוא זמן שליטת יצחק ומסתמא מצוה היא עליו לחפש אחרי עוונות ישראל. ויש לפרש ענין זה פרטי ליום ר"ה ונבארו עם מ"ש בל"ת על פסוק ויאהב יצחק את עשו ותמצית הענין הוא שבנ"ה דזעיר יש בם בחי' אלהי"ם בסוד ב"ן אותיות ועולים צי"ד ובתוכם ב' אורות דב' הויו"ת דב"ן. וכשהוא עת קטרוג ב"מ יש לו כח לעלות עד נ"ה דעשיה הקדושה ולהלשין משם על ישראל וקול קטרוגו נשמע בקדש. וזה צא"ל שכל בחי' גבורה ודין היא מדת יצחק בכל מקום שהיא. והנה יצחק עולה ד' פ' ב"ן כנגד ב' בחי' דב' בני"ם דאלהי"ם והוי"ה ונ"ה הם לבר מגופא. לכן שם יש אחיזה ומשם נתן לו כח לצוד צי"ד ב' מיני ציד הנזכ'. שאם ימצא עונות יצודם להתגבר בהם. ואמנם בר"ה גדל כחו לזה להיות דאתכסו רישי דסיהרא כנז"ל והדין מתחזק שם. ובעוד דאיהו אזיל שהולך למקום הקליפות לפשפש כמה ניצוצי קדושה יש בתוכם וכמה מקטרגים נבראו אתה שנה מעונות ישראל נטיל עיטא וכו' היא אימא בסוד פנימיות שלה שמשם הכפאת הדינים כי מחיצוניותה הוא דדינין מתערין. וז"ש עלי קללתך בני כלומר גם בחיצוניות דהיינו עלי. יש אחיזה לחיצונים. אך שמע בקולי הוא הפנימיות. פולחנין לחיצוניות העולמות צלותין לפנימיות מזמני שופר לענ"ד שהוא מה שנכוין בלקיחת השופר כמ"ש בסה"כ. ואח"כ תוקעין ליה שהוא הורדת המוחין מתוקים לזעיר וזה התעוררות הרחמים כי אז ניתנות הגבורות ממותקות לנוקבא והיינו רחמים גבורות ממותקות בחסדים. דאתי מרחיק ה"ס מוחא סתימאה דאיהו חמר טב דשקיט על דורדייהו ונראה שהוא רמז לשופר שעיקר תחלת הכוונה היא במ"ס:

יומא דיבבא שה"ס שברים ותרועה הנכללים ביום תרועה ולא נזכרה התקיעה שהיא בחסד. כי עיקר היום לתת גבורות פנימיות וממותקות ללאה ורחל דאינון שברים ותרועה:

בגין אילו דיצחק ה"ס הגבורות החיצוניות כנודע מסוד העקידה שאותן כפה אברהם. ושעיר עזים וכו' ה"ס נתינת החיות המוכרח לקליפה כל עוד שלא יתום השפע ויבולע המות. שכן ס"מ מתרעם שמצא עונות רבים ולמה לא יחיה גם הוא ולכן ניתן לו שוחד לעור עיניו שבכה בהם.

ת"ח כל הני יומין אזלת אימא וכו' הכוונה כל חדש תשרי שסודו ב"פ תנ"ה דהיינו ג' מילואי אהי"ה שהם באימא החופפת על זו"ן שה"ס ה"פ הוי"ה אדנ"י העולים תנ"ה והם מתפשטים בז' קצוות שה"ס זו"ן כידוע מן התיקונים הוי"ה בחסד אד"ני בגבורה וגו' כמ"ש בסה"כ בסוד ה' אמנים של הקדיש ובעמידת ר"ה. והנה אימא חופפת על בניה בר"ה בסוד השופר. בגין דלא ישלוט עלייהו אחרא כי על ר"ה כתיב ויבואו בני האלהים להתיצב וכו'. ובגין לשזבא לון היינו ביוה"ך. ומשם ואילך נכנסים חסדים הפנימיים עד כי ביום הראשון של חג:

מתנטרין וכו' כי אז נכנסים כל החסדים הגדולים דהיינו פנימי ומקיף של חסד דאימא וכמו כן פנימי ומקיף דזעיר בלולב: וידוע שכל א' מהם סודו יומם דכליל כולהו יומי:

ויומא תניינא וגו' כנז"ל וסובר ר"א שדוקא מניסוך המים דיום ראשון לפי שה"ס כל החסדים הגדולים כאמור לכן אין לאו"ה חלק מאותו השפע אבל מיום ב' ואילך סובר שיש להם חלק בו. אך בחילוק זה כי מיומא תליתאה ואילך וכנז"ל שאז מתחיל בחי' עץ הדעת טו"ר אבל התחלת חנייתה על הרי אררט הנז"ל הוא דווקא בי"ז לחדש שכבר הוכחנו שה"ס ת"ת. וידוע שיש בו ג' שלישים הא' עד הלב והב' עד הטיבור. והג' שהוא התחתון הוא מן הטיבור עד סיומא דגופא. ושליש זה הוא של רחל לבדה כי העליון של לאה. והאמצעי הוא של שתיהן כמ"ש בדרוש עקב ענוה. הילכך ראשית חניית אימא על הרי אררט הוא מבחי' השליש התחתון אחרי שעברו י"ז אלהיי"ם שתמייד אותיותיהם מחוברות להורות שהן עולות ומתחברות זו עם זו עד שמתחברות עם שרשן עכ"ל: ובזה תבין מה שנז"ל בפי' אזלין ואסתלקו וכו'. ובזה יצדק שרק אותיות ה"ה יו"ד מ"ם הולכות ומתמעטות בז' הימים. אבל שם א"ל שהוא השורש שאין בו מיעוט והוא הולך עם כל הז' לכן ב' אלים בכל יום וכאמור. וכל זה הוא בחי' מנצ"פך סוד פ"ר והנה אותיות מנצ"פך במ"ק עולות כ"ח שהוא חלק עשירי ממספר פ"ר. וסוד הענין כי מלכין קדמאין לא היו רק בחי' מלכיות וכן בריבוע אותיות ה"ה יו"ד מ"ם תמצא כ"ח אותיות וגם שם א"ל במ"ק ד' וז"פ ד' בסוד ז' הימים הרי כ"ח ועוד תשכיל כי פ"ר הוא ד"פ ע' ומובן עם מה שידעת שסוד רפ"ח הוא ד' ע"ב דע"ס מ"ב כידוע ונמצא כי ע' פרים הוא כללות שרשי כל האומות. ופר הוא כללות הפרטי שיש לכל א' וא': אמרין בני שנה מניינא דילהון ח"ץ עד עתה דברנו בגבורת פ"ר. ועכשיו בדיני ש"ך ולהיותם כפולים כנודע מסוד שמש לכן כבש הוא ב' ש"ך. ולזאת הוא בן שנה בסוד שס"ה ימות השמש וכמ"ש הרב בעל הטורים בר"ת פסוק "שנים "ליו' "תמיד שהוא תש"ל ב"פ שס"ה כנגד ב' כבשי התמיד וידוע כי ס"ג ה"פ הוא שט"ו ועם ה' הכוללים או עם ה' ראשונה של שם הוא ש"ך. ועוד נודע מדברי הרב שגם בנוקבא יש בחי' ב' ש"ך בסוד תמר ולכן "כבש "בן "שנה ר"ת כב"ש וס"ת ש"נה וב' אותיות אמצעיו' דכבש ושנה הוא ב"ן הרי פ"ב כבש בן שנה ולעוררנו לסוד הזה אמר ר"ש אמרין בני שנה והנה הם צ"ח י"ד בכל יום. והענין כי עיקר חוזק הש"ך דינים הוא ש"ו מהם אבל הי"ד הם י"ד אותיות של הוי"ה הממתיקים את הש"ו וכמ"ש בזוהר הרקיע בפי' מאמר דפ' ויצא דף קנ"א אליהו לתתא מהאי באר. ופירשתי בזה דב"ש מצאת שהוא ש"ו אכול דיך תחבר לו בחי' ד"י כי בלתי המיתוק תקיאנו באופן שמספר י"ד מורה אל מיתוק ש"ך דינים וגם כי בכלל הכבש שהוא ב' ש"ך נזכר ויש הי"ד. מ"מ נפרט במנין הכבשים להורות שעיקר כוונתינו הוא להמתיק הדינים וזהו עיקר הכנעת החיצונים והרי הוא ח"ץ הנכנס בלבבם:

ואי תימא אי הכי וכו' פי' אא"ב כדס"ד מעיקרא שדוקא ע' פרים היו לאו"ה והוא לטובתם וכמ"ש בילקוט בפ' פנחס ע' פרים שהם מקריבים בחג כנגד ע' אומות שישבו בשלוה ניחא. אבל השתא דאמרת שכוונת אלים וכבשים הוא לי"ד וח"ץ א"כ אנחנו רעי עין אליהם:

אלא בחדוותא ירצה אמת כי אנו רעי עין לגביהם במה שלא יהנה ולא יערב להם חלקם לפי מה שחשבו כשמקבלים אותו. כי הם יחשבו להשתוות אלינו וליהנות תמיד מעולם הקדושה ולא יהיה כן כמו שיפורש. ועוד יש בחי' אחרת שאין כוונחינו להחיותם כמו שנעשה אל עמיתנו דכתיב בו וחי אחיך עמך. אלא הטעם כדי שלא יצדה העולם ויהיו נכנעים אל הקדושה. וכל זה נרמז בפ' כי גחלים אתה חותה על ראשו וכדלקמן. אבל אנחנו מרוב שמחתינו נותנים להם בעין טוב והענין הוא דליה ביומי שתא חדוותא כאלין יומין. וטעמו כי שאר הימים בין שבתות וימים טובים אנו מכוונים לתיקון זעיר וממנו ימשך תיקון נוקביה ועתה בסוכות כל הכוונה לתקן את רחל. ועיקר סוכות הוא מאימא עצמה כנודע שהיא סוד השמחה כנודע. ועוד ידוע שכאשר אורות אימא מתוקנים להשפיע גדל כחם משלאבא ובסוד עטרותיהם בראשיהם. וכ"ש ששבתות ופסח ושבועות אינם רק יום א' כי ביום ב' דפסח מתחלת הספירה ונסתלקו המוחין כנודע. ועתה אין לך יום שאין ברכתו מרובה מחבירו. עד שביום הושענא רבה מלכות קדישא מוקפת מז' מקיפים דאימא ומפנימיים ומקיפים דזעיר בסוד הלולב וגם מכללות שרשי החסדים המקיפים שבדעת אימא וזעיר כי בכל יום ויום אנו נכוין אל בחי' חסד א' הכלול מכולם בסוד ו"ק שכל א' כלול מכל חביריו והנה ו"פ חסד גי' הושע"נא. אבל ביום ז' נקרא ה"ר לטעם התכללו' האורו' הנז' באופן שכל הימים הולכים ומתרבים. וז"ש כאילין יומין ולכן כיון שהמלכות היא בתכלית התיקון. עצם אורה בעולמות ואין כילות במקום עשירות:

ובגין דאנן יהבין בטוב לבא ובחדוותא דרעותא וכו' הענין כי בשאר ימות השנה אנו נותנים להם חלקם כדי שלא יקטרגו עלינו וזה בעל כרחנו. א"נ נשפיע אליהם בלי כוונה כבפורי' וכו'. אבל השת' אין לנו פחד מקטרוגא ולא ניתן להם בע"כ אלא בטוב לבא. וגם אינו כבפורים. אלא ברווותא ובחדוותא. וזה אתהפך גחלים על רישיהן. דוגמת מלכין קדמאין שרוב האור גרם שבירתם. כן בכאן הם מלהטן כי הם אורות אימא בלתי סיגים אלא מבוררים ואין להם כח לסובלם כי אדרבא כחם נכנע. ועוד ירמוז מ"ש הרב בסוד שלהבת י"ה שה"ס שם י"ה שהוא כח גבורה בפנימותה המושפע מן הבינה וכנז' באוצ"ח בשער השמות. שאין ספק שהכח הניתן לע' שרים הוא דין טהור המכניע אותם שזהו כל ענין זה שנקרא רע להם שמבטל רעתם כי ממילא מתעלות מביניהם הניצוצות שנעשקו שזוהי רשעתם. אבל בהנתן להם כדי חיותם נכנעים לקדושה ונאמר ועמדו זרים ורעו וכו' והיו מלכים אומניך. ובהצעה זו לא יחלוק מאמרנו זה עם הנזכר בגמ' אוי להם לאו"ה שאבדו וכו' וכן תמצא בילקוט בפ' פנחס ע"ש. והוא מ"ש הנביא שיבואו הגוים להשתחוות לה' בחג הסוכות שישמחו במה שניתן להם מאתו יתב'. והנה שם י"ה בג' מילואיו גי' גחלי"ם ולהיות שגם ממנו נעשתה השלהבת כנודע לכן אמר גומרין מלהטן:

דחדוותא דילן עביד לון בישא וטעמו מפני שעיקר השמחה שלנו שהוא הזווג הפנימי הוא המתקת הגבו' הפנימות וכענין יין המשמח וזהו רע להם פי' למציאות הקליפה שתתבטל מהיות קליפה רעה.

יד ה' וח"ץ בך וכו' ירצה שהגחלים הנז' שהם המכניעים את הקליפה מניינם י"ד וח"ץ שהם האילים והכבשים שאמרנו שהוא השפע המושפע עליהם להכניעם. ועוד יש רמז מופלא כי בז' מעדכות הנז' יש ז' פעמים אל"ף למ"ד פ"א. למ"ד מ"ם דל"ת. ובהם קי"ב אותיות דהיינו גי' י"ד ח"ץ ולכן חזר והזכירם והבן:

וכל דא איתימא וכו' מבואר לעיל:

אינון אילים דייקא שזה ערב להם מפני שהוא שפע מן הראש דהיינו מאותיות א"ל וכנז"ל בסוד אל"ם חסר ועכ"ד ירצה עם כל זה שנתן להם זה השפע הטוב איין כוונתינו לזה בעצם. כי כל כוונתינו ומגמתינו לתיקון העולמות ולטובתה של ארץ ישראל כי הלא כל פירות הארץ ושאר מעדנים החומרים מושפעים מן החיצוניות. פירוש מפנימות של החיצוניות המחובר אל החיצוניות של הפנימיות. ולכן אנו נקריב הכל לשם הקדושה. ובראות החיצונית רוב הקדושה בעולמות הקודש מתהפכי' מטבעם ותחת היותם מכחישים פמליא של מעלה ומחשיבים עצמם לעיקר הלא עתה נכנעים והם כעני דופקי על הפתחי'. ואז ה' נותן להם חלק הנוגע להם מחיצוניות החיצוניות של הקדושה:

וע"ד כתיב אם רעב שונאך וכו' פשוטו של הסוד בהגיע הזמן שהשונא רעב ותאב לשאול שהוא בחג הסוכות אז האכילהו וכו'. ולעומתכן יצוה ה' לעתיד לאומות שיעלו לירושלים להורות שצריכים הם לשאול מאתו ית'. אמנם בפ' אומר להשתחוות למלך ה' צבאות שה"ס נה"י כי משם עיקר חיותם. אבל נודע שדווקא חו"ב דקליפה הוא המתעלה ליינק כנזכר במרכבת יחזקאל והוא כנגד שם י"ה בקדושה: ואיתא בכוונת פורים שסוד אכילה ושתיה הוא בחו"ב דמלכות שהם כנגד כ"ה דא"וא וזעיר וגם שם יש י"ה פי' בנ"ה כנז' בדרוש רפ"א ניצוצין ולכן נאמר שאכילה היא מצד נצח. ושתיה מצד הוד אכל י"ה כנז' בכוונת פורים ולהיות דאיהו בנצח ואיהי בהוד נאה לדרוש הא דתנן אנו לי"ה ולי"ה עינינו פירוש מושרשים במלכות דאיהי י"ה. ולי"ה עינינו לזעיר. באופן שהקרבנות שנקרא לחם הם מצד הנצח. דתמן זעיר והוא מילוי שם יו"ד ה"א ולהיות שהם ג' קרבנות פרים אלי כבשי ג"פ יו"ד. ה"א עולה לח"ם. אבל סוד השתיה שהיא מהוד דאיהי תמן ונתנים המים בג' ימים שסימנם בו"ז כדלקמן גי' י"ה וג"פ יו"ד ה"ה גי' מי"ם ולהיות ששם נ"ה דאו"א דאינון יו"ד ה"י א"ש במ"ש כי גחלים אתה חותה וכנז"ל דאינון בכללם גי' ג' מילואי י"ה העולים גחלי"ם ועוד צרף ע' פרים לי"ד אילים וצ"ח כבשים יעלו כולם קפ"ב גי' יעק"ב. שידוע שסודו בפי' הקטנות. ונאמר ויעקב נס"ע סוכותה וכך ב"פ גחלים עולה כן וזהו כי גחלים אתה חותה על ראשו דייקא דהיינו חו"ב שלו.

וסלקין וכו' נראה שכולם עולים ביום א' והיינו מפני שאין להם הנאה אלא מאור פנימי כידוע. והנה ביום א' נכנס החסד הא' דכליל כולהו ולכן עולים כולם ליהנות. אבל אין נותנין להם אלא חלק החיצוניות שהוא אחוריים של שם ע"ב והוא אלה"ים דיודי"ן והולכים ומתמעטים: והנה כתוב לעיל שעיקר אחיזת הע' שרים הוא באותיות הי"ם שה"ס ז"ק שהם ז' אותיות ה"י יו"ד מ"ם ובהתפשטות ריבועם יש עוד כ"א אותיות ג"פ ז' והרי ד"פ ז' כנגד אבי"ע דקליפה. ז"ד יהי"ר. ובקיבוץ ארבעתם בעשיה הם כ"ח. ובהיו' העשייה מדה הי' לכללות כל העולמות י"פ כ"ח הוא פ"ר ושם שולט השר הקדוש סנדלפו"ן שר הי"ער שבו הפרים. ועו"ד הנה אלו האותיות של הריבוע אם תמלאם כזה הרי הם ע' אותיות ה"י. לנגד שבעים שרים ודע כי מדרגה זו של מילוי הריבוע הוא ה"י יו"ד: מדריגה העשירית כמ"ש בדרוש. רפ"ח ניצוצין והיא ה"י יו"ד ו"ו: כ"ח תיבות ויש בתיבות אלו ע' אותיות כנגד ע' ה"י יו"ד יו"ד יו"ד:

שרים אות א' לכל שר שהיא ג"כ בחי' ה"י יו"ד יו"ד ו"ו דל"ת:

עשיריות שהרי עיקרן של אלו הע' ה"י יו"ד יו"ד ו"ו דל"ת מ"ם:

אותיות הוא ז' אותיות ה"י יו"ד ה"י יו"ד יו"ד ו"ו דל"ת מ"ם מ"ם:

מ"ם שה"ס בחי' ז' מלכין קדמאין ובגי' ס"ג ב"ן שהוא ממש סוד עולם התוהו שהוא ב"ן של ס"ג בסוד התפשטות שלהם בי' מדות. דכללות אבי"ע נעשו עשיריות. נמצא שכל אחד מהע' היא מדריגת עשיריות לגבי ז' אותיות דז"ק. וכמו כן כ"ח התיבות היא בחי' עשיריות לגבי מנצפ"ך שה"ס פ"ר דהיינו שכל שר מקבל מכללות כל ההתפשטות ואז נעשה פר. ובהתכלל בו כלל כל הע' אותיות אז גדל כחו ונולד לו קר"ן גי' פ"ר ע' ונעשה פר מנוח גם אם תצרף ע' אותיות אל כ"ח תיבות יעלה ח"ץ שהוא מספר הכבשי'. כי של האילים לא יתרבה ולא יעבור יותר מב' בכל יום שלא להרבות להם שפע מהראש והבן. גם יותר מרווח יהיה דרוש זה אם יבנה על מילוי אלהי"ם דאלפי"ן העולה אר"ץ גי' פ"ר ח"ג שאז הע' אותיות יעלו במספר קטן פר כי הקטנות הוא הגדלות שלהם. וכל א' מהע' אותיות בהצטרפה כל הס"ט תעלה פ"ר והרי ע' פרים. ויש עוד בחי' ע' יותר גדולה והיא כי בז' המערכות יש ז"פ שם א"ל כזה אל"ף למ"ד פ"א. למ"ד מ"ם דל"ת והם מ"ב תיבות. ועם כ"ח תיבות שיש מן הה' ולמטה הרי ע'. באופן שיש ע' תיבות בהבחן כל שם אלהי"ם כולו. ויש ע' אותיות מן הה' ולמטה והסוד נלע"ד במה שנודע ששבירת הכלים לא היה רק בז"ק. אבל מ"מ היה נכלל בהם גם מאורות הראש ע"ב וס"ג באופן שע' תיבות סודן ע' אורות ולכן עלו גם אורות הראש עמהן דהיינו של שם א"ל. אבל הע' אותיות הם בחי' הז"ק בעצמן שמהם נתהוו הע' שרים ולכן הט' אותיות במספר קטן פ"ר כאמור שהוא השורש העצמי שלהם למציאות הוייתן ואינו בחי' שפע המושפע עליהם וכן אמר לעיל ע' פרים אינון לקבל ע' ממנן וכו' וע"כ אין המיעוט ניכר אלא בהם. שכן כשמלך חסד היה כלול בו כל שלמטה ממנו ושהיו ז' אורות. ואח"כ ביום הב' לא היו כי אם ו' ובג' ה' וכו': אמנם האילים והכבשים ה"ס האור המושפע עליהם אחר מציאות הוייתן והוא המכניע אותם והמשנה טבע עזותם ותוקפם שנעשים כאילים וכבשים. ולכן תמצא במילוי שם א"ל מ"ב תיבות שבהתחברן אל פר הנעש' מע' אותיות יהיה כב"ש. ואם תצרף אל הע' אותיות כ"ח תיבותן יעלו ח"ץ. ונמצא שבין מציאות הכבשים ובין חשבונם נעשה מאותיות ומהתיבות שה"ס הכלים ואורותיהם. אבל האלהים חסר כתיב ור"ל האל שלהם הוא העיקר להיות משם א"ל פשוט. וקראם י"ד ה' סימן לכל הי"ד אבל שם זה בכל יום פירושו כ"ח כמו ואין לאל ידיך וז"ש ידא דשליטא וכו'. כח השולט בכל יום ויום מז' הימים שהרי תמיד הוא מתחבר עמהם: השכל דבר גדול דאיתא בל"ת פ' זו שמכל הע' אומות יש מהם י' אומות שלא הרעו לישראל. ובזה תמצא שביום ד' נאמר מנחתם בלא ו' שלא לחברם עם חביריהם שאלו הם י' פרים. ולכן הבט המערכה הרביעית שהיא ה"י יו"ד יו"ד ו"ו ותמצא שיש בה י' אותיות ממש כנגד הפרים. משא"כ בשאר המערכות שאין אותיותיהם מכוונות נגד פרים שלהם. ועוד הבט שמלבד שבסוף ד'. המערכות מא' עד ד' תמצא ד' תיבות של יו"ד ד' שהן ה"י יו"ד יו"ד ו"ו. עוד משם ואילך ראה ריבוע הנעשה מאלו הד' תיבות המתחילות בה"י ומסיימות בו"ו ותמצא שכל ד' המערכות שוות וכמו כן באלכסון אם תתחיל בה"י של המערכה ד' ותסיים בו' של המערכה ז'. וגם מלמטה למעלה באלכסון תתחיל מה"י של הז' ותסיים בו"ו של הד'. הרי כמה נשתנו לשבח משאר הששים אומות: