מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תק

אימרא דאיהו פסחא אמאי כי ה' הכה כל בכור בהמה לפי שהיו עובדים כל הבהמות כמ"ש במכילתא וכתרגום יב"ע וכל בכור בהמה דמצראי פלחין להון וא"כ למה דווקא שה:

אלא בגין וכו' שהשה מיוחד להם מדכתיב הן נזבח את תועבת מצרים:

ואלהא דילהון דהיינו טלה שבמרום היה להם לאלוה גמור מפני שמצרים תחת ממשלתו והוא ראש לי"ב מזלות לכן היה הראש של אלילים ולפי הסוד ידוע שבכל החיצונים יש ניצוץ קדושה להחיותם. ולפי שאין אחיזה לאומות אלא באותו החלק המועט שנק' תמצית של הקודש לכן חלק אותם ה' לכל העמים. ועובדים אותם ע"י שתוף דהיינו שמודים בשי"ת ובעולמות הקדושה השולטים ומשפיעים בהם ויש לאומות ז' מצות ולא יותר לפי שמקורם מן ז' מלכים דמתו שלא היו אלא ז' נקודות. אבל ישראל אחוזים בעולם התיקון שסודו פרצוף אדם מיוחד בכל איבריו וגידיו שהם תרי"ג ואותו ניצוץ שבקליפ' שהוא בסוד ז' נקודות הם ז' יו"דין דהיינו ע' אומות והצלחתם כשמתייחדים אורות חיותם בשרשם העליון וגם זה הוא רצון הבורא. שאז אותם ניצוצות הם בקדושתם. אבל אם מכחישים פמליא של מעלה. מקצצים ומפרידים האורות ממקורם הרי הם הנפשות החוטאות שנופלות לקליפה ונכרתות ממקורם ונק' טמאות. וזהו ענין תועבת מצרים. תועבות הגוים שמתעבים צד הקדושה שבהם בפירוד עבודתם. ומפרש תועבת מצרים כל רועה צאן שאמר יוסף עה"ד הנז':

אוליף לאחוי וכו' כי היה שליט אב למלך ומה לו להכניע אחיו כ"כ.

גם ועביד לאחוי דישנאון להון כמו שנראה מפשט הפסוק כי תועבות וכו' וגם לא יחשבון להון וכו' ותמיהת על יוסף שראה שהשכינה היתה עמו לברר בירורי ק"ל שני אד"הר שהוליד שדין ולי"לין והיו כלם אסורים בערות הארץ. ויצא מן הבור אל באר מים חיים. וכל זה היה תיקון כולל לטיפות הקרי ואח"כ נעשה בפרטות ע"י אחיו ובניהם. וגם שיוסף היה מעלמא דדכורא ואחיו מעלמא דנוקבא ולכן יוסף עשה תיקון מיוחד וכולל בכח מדתו יסוד ששם היה פגם אד"הר ועצתו ית' להורידם מצרימה לעשות הבירור והתיקון כנזכר והשגחתו ית' עליו ועל אחיו וא"כ תגדל התימה למה היה משפיל את אחיו:

ר"מ שם כגון לישנא דאין לומר מקל ממש. כי הרדייה היא בלשון שבה ב"ה מכניע בני ביתו. אבל העיקר של מקל זה ה"ס ו' שה"ס הדעת שהוא שורש הו"ק וידוע שפרעה מלך מצרים אחוז בעורף שהוא אחורי הדעת וכנגד חג"ת היו לו ג' שרים שר"ת שלהם טמ"א ולכן הכנעתם במקל שה"ס ברית הלשון וס"ת "אברהם "יצחק "ישראל "שהם חג"ת בתחתוניות שלהם יכנע שר מצרים:

ואיהו מטה דביה עשרה אותיות לכאורה נראה שהן י' אותיות של עשר מכות. אבל יותר נכון שה"ס ה' חסדים וה' גבורות י' שמות אהו"ה שעולים גי' מק"ל. והם הם י' אצבעות שכל אצבע גי' אהו"ה ביו"דין. וזהו דיוק אומרו וביה מחא קב"ה על ידוי. ר"ל שהחו"ג שבדעת ירדו לב' הידות שבהם י' אצבעות. וא"ת איך אפשר שבאו ה' מכות מה' חסדים לזה נאמר שיובן במ"ש בסה"כ שי' מיני דמים הם ה' דמי טוהר וה' דמי טומאה. והטהורים הם אחורי החסדים וכשנתערב ט"ור בחטא אד"הר אז נאחזו החיצוני' בכל הי' דמי' והיו דיני' ואז אדם מ"ת גי' י"פ ד"ם וידוע שגלות מצרי' היה תיקון לעון אד"הר ולכן אמר הרב ז"ל שישבו שם רד"ו שנה כמנין י"פ אהי"ה שבסיגופי הגלות חברו שם אהי"ה לריבוע שהוא דם ונמתקו הדינים והכניעו הקליפה. כי אהי"ה וד"ם גי' מכ"ה והרי י' מכות:

ובגין דכל מחאן וכו' ה"ס בינה ומלכות ולכך תמצא שהי' מכות נחלקו לה' ה' כי בה' ראשונות כתיב ויחזק לב פרעה ובה' אחרונות ויחזק ה'. כי דווקא מאימא ולמעלה יש שליטה על הבחירה. אבל כל הי' מכות היו על ידי המלכות כנז' בסה"כ וה' ראשונות היו מצד גבורות שלה מבחינת עצמה וה' אחרונות בכח אימא שהשפיעה בה ה' שרשי גבורות מלכות שישנן בתוכה. באופן שכל מכה היתה של חמש מכות דהיינו כלולה מכל ה' גבורות להיותה מצד ה' ראשונה ואחרונה כאמור את ה' סלקא באת י' ירצה שמילואה של ה' ראשונה הוא ה"י ומלוי ה' אחרונה היא ה"ה ואחר שפעלו ב' ההי"ן במצרים נתעוררו ונתקבצו כל הן' באות י' שנתרבתה בה' שלה ואז נתעתדו נ' מחאן וכנגד נ' שערי בינה. ואלו הושפעו בה' של מילוי ה' אחרונה ונתרבו לנ"ר דהיינו נ' גבורות של בינה הכ"י ירדו למלכות לה' גבורות שלה ונתרבו הפ"נ וז"ס מי הי"ם. דהיינו מ"י גדלו ונעשו ה"פ י"ם. ואולי שלסוד זה רומזים ב' שמות של גבורה היוצאים מר"ת פ' ויושע ה' ומר"ת פ' וירא ישראל שר"ת ויושע עולה תקפ"ו גי' נעורירן ובנ"א נעורירון וגי' ש"ר פחד ומצרף עוד ו' שלסוף הפ' הקודם שמסיים ומשמאלם. והשם הב' מר"ח וירא שעולה רי"ו גימטריא רוט"א גבו"רה ור"ת ב' השמות נ"ר לרמוז לב' הגבורות דאימא וברתא כאמור: