מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תסא

ויהי איהו צער יובן בהקדים מ"ש באוצ"ח בדרוש הנגעים שעיקר אחיזת החיצונים בקדושה הוא כשמתעלם ונסתר אור אבא ע"ש וה"ס הוה על הוה דהיינו שחסר יו"ד מהוי"ה שד' מוחין הם ד' אותיות הוי"ה ופרצוף זעיר הוא הוי"ה ואם ב"מ חסר אור הי' גם חכמה דזעיר לא תאיר וזהו הוה על הוה. וכן כשחסר יו"ד משם ב"ן אז נשאר ה"ה ו"ו ה"ה שהוא הוה על הוה. וזהו ענין וי' דהיינו שאור אבא המייסד ברתא נסתלק לו' דהיינו ו"ק "זעיר העליונים חב"ד חג"ת. אבל מ"מ עדין אור הי' בתוך הזעיר. ולכן עדין ניכרת הברת והזכרת הי'. אך אם חוזר ומסתלק מן זעיר לגמרי ומתעלם באימא אז הוא הי' כי נעלמה הזכרת הי' והיינו וי' ה"י שתי לשונות של צער על ב' ההעלמות והנה בזה בחי' שונות כי יוכל להיות שיתעלם האור לשעה וכיוצא ע"ד כמו שהיה בזמן קריעת ים סוף שהיו יש' נתונים בדין בשעת עברם את הים כמרז"ל על והמים להם חומה. וע"כ נאמר עזי וזמרת יה שהוא חכמה אבל ויהי לי לישועה כי אותו הדין נמתק והושיעם. ולעומת זה אר"ש ויהי איהו צער כלו' בחי' דין ע"ד עראי. אבל בימי ודאי צער והוא קשה יותר. כי בימי רבים הם והוא דין קבוע וכולל בכל המדות שהן מושלות בזמנים ההם וזהו ויהי בימי פלוני והוא רמז לימי שנותינו ע' שנה. והכל לפי מדרגת ההנהגה שבימי אותו הנז':

ויהי היום וכו' זו היא הבחינה האמצעית והניחה לסוף לפי שבה עיקר מאמרנו ור"ל שבחלק אותו יום יש דין דאית ביה דינא קשיא. ולא אמר דאיהו דינא קשיא. אלא דאית ביה פי' שבקצתו והוא עד תקיעת שופר וז"ש ודא איהו: ר"ה גם ע"ד הפשט יכון חדא שהיה ממש נודע בכל ימי עולם במה שלא חשך אורו רק היה יום עד מוצאי שבת וכמרז"ל בילקוט תהלים רמ"ז תת"פח וזהו היום הנודע בשינוי שלו ולכן הוא יומא אריכתא. ועוד שאותו היום היה העולם מתוקן בתכלית התיקון עד שחטא אדם וזהו היום משונה ויחיד בלי חבר. ועד"ה דאית ביה דינא קשיא זהו הצער האמור וה"ס הדיני' הנוסרים וניתנים לנוקבא ולכן אז מתעוררי' המקטרגים למנוע תיקון הנוקבא בשביל עונות ישראל וזהו דינא קשיא על עלמא. ואיתא בס"הכ שכל אלו הדינים הם שם אלהי"ם ולכן ראש השנה גי' י"פ אלהי"ם גם החדש נקרא תשר"י הוא אותיות רש"ית השנה הנאמר בפסוק והוא גי' י"פ אלהי"ם ונ' אותיות הם בסוד תל"תלים.

ויעבור אלישע וכו' שאז נולד חבק"וק העולה גבו"רה ולכן נגזרה עליו מיתה וחזר וחיה במיתוק הגבורות:

ובכל אתר וכו' ירצה ששם באותו ענין יש עוד ויהי היום ויבא שמה ועוד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים שהיו זמנים שונים ואמר שכולם היו בראש השנה. והוא כלל גדול שכן אמר ובכל אתר וכו' כגון ויהי היום דאלקנה שי"א זה פסח וי"א עצרת וי"א סוכות אבל רשב"י ס"ל ר"ה הוה. וכן הוא בתרגום ביומא דדינא דריש שתא. וכן ויהי היום דיונתן שבו נתן ה' תשועה לישראל על ידו יום ר"ה הוה ירצה יום ראשון דר"ה כי תרי יומין ה"ס דינא קשיא ודינא רפיא דמתחבבן כחדא וסודו לאה ורחל כנז"ל:

בגין דלהוי יצחק זכו' יצחק הם הגבו' ורצה הקב"ה שיוכללו יחד כי דיני לאה קשים הם. ושל רחל רפים מפני שהיא במקום החסדים המגולים. ולסוד זה תמצא ששם הוי"ה בנקודת אלהי"ם עולה צ"ו והוי"ה אלהי"ם שה"ס ההוי"ה והנקודות עולה יב"ק הכל גי' יצח"ק. והנה יום מלא יו"ד ו"ו מ"ם תוכו כברו. ועל זה נדרש דבר יום ביומו על ראש השנה שהוא יום בתוך יום ואין לך יום שיכון לבחינה זו כי אם ר"ה ולכן סתם ויהי היום הוא ר"ה.

ב"ד רברבא הם בהיכל זכות דבריאה. וקראם רברבא בין לגבי שאר היכלי זכות שביצירה ועשיה. ובין להיותם מושפעים מבינה דמקננא בבריאה והיא סוד ב"ד הגדול. בני האלהי"ם ודאי כי דינין מתערין מינה והם ממש בניה. ואיתא בס' א"י וז"ל באחוריים דתבונה מתחילים הגבורות להתגלות בכל ה' תחתונות שבה שהוא מהגבורה שלה ולמטה וכו' ואומר ששם בחי' ק"ך צירופי אלהי"ם. ומסיק ונמצא שהם ה' שמות אלהי"ם. ולפ"ז בני ה' אלהי"ם ר"ל ה' אלהי"ם. בנוי דמלכא היא תבונה הנקרא מלך העולם שהוא זו"ן וכנודע מסוד תבונה בן בת ו"ה וידוע ששם אלהי"ם פשוט ומלא ומלא דמלא יש בו נ"ב אותיות וזהו בנ"י האלהי"ם. ואיתא בפ' פקודי דף ר"ז ע"א שבתוך היכל זה מאירים ב' שמות והם א"ל יה"ו שעליהם אמר דה"עה ואלהי לצור מחסי שהוא צירוף ב' שמות א"ל יה"ו והם גי' ב"ן שמאירים בבני האלהי"ם:

קרבין לגביה בא ליישב מה שיש להקשות והלא כל כללות הבריאה סודה שם אלה"ים גי' הכ"סא וא"כ מאי אולמייהו דהני להקרא בני האלהים. ואמר שלהיותם במדת הגבורה שה"ס היכל זה. וראש הדינים המתגלים בתבונה הוא בגבורה. א"כ אלו דווקא יאות להקרא בני האלהים שהם קרובים לו ממש ועתה אם תצרף גבורה עליונה דתבונה לזו שבכאן בהתכללם יעלו זכ"ות ואם תמלא זי"ן כ"ף וי"ו תי"ו יעלה הר"ת וזהו היום הר"ת עולם.

ואינון ע' וכו' סודם: ע' ממנן רמוזים בז' נקודות אלהי"ם ולכן קראם בפ' פקודי ע' נצוצין וכל ניצוץ הוא י' ולפי שיש נקודות אלו למעלה ולמטה לזה אמר דסחרן תדירא: למלכא הוא אור תבונה הנק' מלך העולם:

ואינון רתיכין וכו' ר"ל שהם גוזרים על כל ע' אומות שאין להם סגולת התשובה שה"ס הוידוי בלחש הנז' לקמן ודוי גי' הוי"ה שבח גדול להשפט ע"י הקב"ה לבדו. אבל או"ה נידונים ע"פ ע' סנהדרי היכל זכות ולזה אנו אומרים כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב וסמיך ליה ועל המדינות בו יאמר וכו' כלו' שלישראל יש משפט אלהיהם ב"ה. אבל על שאר המדינות בו יאמר ע"י אחרים. וכי על ה' קיימי. וכי יש כח לעלות על זעיר שהוא עד אימא. והלא נודע כי אדרבה אור אימא במקומו וגם כשהוא מושפע ממנה ממש. גדול כחה לבטל כל החיצונים כי רק בהתפשטות הדינים והתרחקם ממקורם הוא שיש יניקה להם. ובשלמא גבי חנ"ה על ה' הוא כפשוטו משא"כ כאן:

אלא בשעתא וכו' ולא אמר דאתו כי לא בא מאיזה מקום אלא שנתעוררו לדון וע"ד כי בא לשפוט את הארץ:

דינא קדמאה דכולא ביה לאפוקי החקירות על פרטי העונות אבל זה הוא כלל גדול ושורש הכל:

מאן הוא וכו' ידוע ששם הוי"ה הנקרא שם העצם אינו מורה חלילה לא"ס ב"ה בבחינת עצמותו הקדומה דהא בכ"מ בזוהר אמרו וגם בר"מ שקודם הוי"ת העולמות אין יודע מה שמו. ואינו נק' הוי"ה אלא אורו הנאצל בתוך הספי' ועיקר סוד זה הוא בזוהר פ' בא דף מ"ג באופן שכל תכלית כוונתינו הוא לירא ולכבד שמו יתברך ואמנם מכחו מסתעפים שאר ההוי"ות והשמות והמילואים שה"ס המוחין של עולם האצילות ובי"ע וכן הם סוד התורה והמצות שהכל נק' ג"כ שמותיו ית' ומהמוחין יוצאים נשמות עמו כולם צדיקים שגם הם נק' בשמו כמ"ש כל הנקרא בשמי. ואיתא בפ"ה דבתרא עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה ע"ש פירש"י. וכנגד ג' עניינים אלה כלל ואמר שמא דקב"ה ואורייתא ועבדוהי:

אוף הכא וכו' ירצה שגם בעל ה' נכלל שלא יגרום ח"ו פגם באור ה' דלא יתחלל בארעא כי ענין חלול ה' גורם השפלת ניצוצי קדושה בתוך החללים שהם הקליפות ובזה מתגאות על הקדושה ויחרפוה ומזה נמשך רוח עועים בגוים לחרף תורתינו ושם יוצרנו:

דלא חייש ליקריה זה המרבה כבודו וממעט כבוד שמים כי בזה מחזיק כח החיצונים:

דלא שוי יקר זה שאינו מכוין בברכות או שמזכיר ש"ש לבטלה כי בזה מלביש הבל הקדושה בהבל רע ורעות רוח:

גם לרבות וכו' ה"ס אצילות דקליפה שלא נתקנו בו אלא ז"ון שלו והוא עשו ואשתו כנז' בס' א"י ראש דרוש הקליפות. ולפי שהוא המדרגה היותר עליונה שבס"א ויש בה רוחניות כנודע כי ציד בפיו לכן יש לו מבוא בין גבורי הגבורה בני האלהים. כי צי"ד גי' ב"פ ב"ן כמ"ש בל"ת בפ' תולדות. וראשו הוא במערת המכפלה אצל יצחק אביו:

חייש נמי וכו' כמרז"ל דלא מפיק ש"ש לבטלה ומעין עניינים אלו קטרג על איוב באומרו החנם ירא איוב אלהי"ם. כלו' שהיה פונה להנאתו ולא לכבוד יוצרו. ולהיות שכפי האמת היה צדיק גמור וכמ"ש בסוטה שעבד מאהבה א"כ יקשה למה לקה ולזה מתרץ כמ"ש: