מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תל

ובאלין לבושין שהם אורות המקיפים מגווני יעקב דהיינו מחג"ת שבדעת ומאירים ביסוד ששם המתקת החו"ג כנז"ל שז"ס הקשת הנראית בענן שהוא סוד המלכות. שבבואה אל פני המלך שהוא בעלה מתקשטת באותם האורות שכולם מתנוצצים בפניה שה"ס כח"ב דידה המאירים מחסדי תנ"ה המגולים. ואלו החסדים הם ממתיקים ג' הגבורות בתוך היסוד ומיתוק זה איהו שרש לג' גווי הקשת. והנה בשעתא דאתחזי קמי מלכא. פנים בפנים להזדווג עמו וכמש"ה וראיתיה לזכור ברית עולם. אז מתעורר היסוד שה"ס מערב ואורות הקשת מאירים במזרח דהיינו כח"ב דידה שככגד תנ"ה: גם בזה תשכיל צורת הקשת כזה # ונל"עד שגם אור הדעת מאיר שם בת"ת וממנו מתפשטי' ג' גווני חג"ת שבדעת שהוא קצה המזרח. ואין ספק שהיסוד מתגדל ומתקומם בו' אורות של החו"ג וה"ס יוס"ף גי' ו' הוי"ות. והם ג' בנ"י נח ג"פ ב"ן דהיינו יו"סף שבהם הוא גדול ונוסף ואז פרצופו שלם י"פ יסוד גי' קש"ת:

ת"ח רזא דברית וכו' זהו תשלום כל הענין של פנחס שהגין על העולם בקשתו והשיב את החמה המושרשת בנקודת הפעור ותקן הניקודים הקדושים יוסף וציון בלוקחו רמ"ח בידו ה"ס היסוד דאורכיה רמ"ח עלמין. ובפומא דאמה סוד י"וד כמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"א והוא רזא דברית סוד הכמוס וגנוז בתוך הברית. וגם סתם יסוד הוא י' כדאמרי' בסוד יו"ד של תפלה של י"ד. דמתעטרא ברשימו עילאה. הוא ראש היסוד שה"ס העטרה ורישומה דהיינו ציורה הוא י' ובפרט בסוד הקמת הברית שאז הראש למעלה וזהו רשימו עילאה ובסוד ותשב באיתן קשתו והא איהי דאתרשים וכו' אפילו כשאינו מוקם הלא תמיד זאת הי' שהיא העטרה רישומה קיים. ולס"א ודא הוא לפרש שדווקא זאת הבחינה של י' שהיא העטרה היא תמיד בברית. לאפוקי מה שנז' בסוד פומא דאמה שזו אינה תדירה בכל זמן:

ובגין דקני פנחס וכו' י' זעירא ה"ס י' של שם שד"י והוא מוקף ומסובב ביסוד דאבא ה"ס עטרה שלו היוצאת בחזה זעיר ומתפשט עד למטה כנודע. והיא י' עילאה קדישא י' אחרונה של שם ע"ב. ונמצאו א"כ ב"פ יו"ד ואם תרבה זו בזווזו בזו יעלה קש"ת כזה יו"ד פ' יו"ד. יו"ד פ' יו"ד:

קאים בקיומא שלים שהוא חי וקיים. שייחד החכמה תחיה עם חי העולמים:

דלא אתאביד מגו עלמא פי' כשאר מתים שגופם כלה אבל גוף אליהו מוכן תמיד לבוא לעולם אם יהיה צורך לעולם בו ולא יתכן לומר עליו כבשאר צדיקים הצדיק אבד. והכי הוא נקי וכו' ירצה שבעון פעור נתלכלכו כל ישראל וכמ"שה המעט לנו עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו. ואין לומר כך בפנחס. כי הוא קיים בעצם מצות הערבות בקנאו קנאת ה'. ואל זה ירמוז הפסוק באומרו נקי בלשון יחיד כלו' שהוא לבדו היה נקי באותו זמן. וע"כ זכה להתקיים. ולא אתאביד תדיר וכו'. פי' שהוא מושרש בתוך היסוד דזעיר המתהוה ממזל ונק"ה כידוע בכוונת קונ"ה הכל ולטעם זה יכון לקוראו נק"י:

ואיפה ישרים מיעוט רבים שנים והם נדב ואביהו שהיו מנ"ה דאימא שהיא. שורש הגבורות הנקראות ישרים כנודע. וידוע שהם פגמו במלכות שרצו לתקנה בכח הגבורות ישרים ב"פ פ"ר ונתקנו ע"י פנחס כנודע. לפי שכוונתם לא היתה ח"ו לעבירה אלא שטעו בסברתם כמפורש במקומו: