מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תב

מעין גנים וכו' איתא בסה"כ בענין ר"ח קצת פירוש למאמר זה. ואקדים תמיצת' בקיצור. דע שבחינ' א' ממלכות יורדות לבי"ע להעשות נשמה אליהם. וברדתה אימא אוזיפת לה מנהא להעשות פרצוף שלם. ובחי' ו' היא סוד ד' של ה' אחרונה. כי ה זו נעשית דו והד' יורדת למטה והו' נשארת למעלה. ואח"כ יורד ומזדווג עם הד'. ומז"לן שה"ס יסוד ומלכות שבמלכות ובסוד ההוא רוחא דשבק בה בעלה. כי יוכל להתהפך לזכר וב' בחי' אלו הם לפי דעתי סוד אותיות תם מאט"בח שכתב הר"חו שלא פי' בו הרב זל"הה כלום. אלא שאמר שהם למטה בסוד המלכות. ונראה שה"ס זה דהיינו בסוד היות יסוד ומ' שבמ' למטה והיינו ד"ו והיינו תם. שהד' נעשית ת' בהעשותה פרצוף והוא היא ס' סתומה העולה ת"ר. והנה אם נחלק ט' אותיות שם ב"ן במדות המל' יהיו יו"ד ה"ה ו"ו ה' בחב"ד גג"ת נ"ה שלה ותשאר ה' אחרונה ליסוד ומ' יסוד ו' מלכות ד'. ולמעלה הוא ו' תוך ד שהוא ה אך ברדתם אז נחלקים לד' וו'. והנה בהיותה למטה אז הם בסוד זכר ונקבה. אכן (ובאחרית) [בשחרית] אנו מעלים ד זו למקומה למעלה ונעשית כולה נקבה לזווג העליון. זהו תמצית הקדמה זו. אבל בפי' דברי הזוהר כתב שם וז"ל ה' גנים אית ליה לק"בה וכו'. פי' הם ה' גנים שעל ידם נבנית המ' ונעשית וגן:

ומעיינא חדא דאשקי לון הוא היסוד המש קה את הגן:

תחות האי גנתא אית גנים אחרנין היא אות ד' שפי' שיורדת למטה ונעשים גנים אחרנים והא גנתא שהיא אות ו' הנשארת למעלה. אתהפך לבחי' זכר. והיסוד שבה נעשה מעין דאשקי לון ומזדווג עמם. ע"כ מה שפי' במאמרנו. וצריך פירוש לפירושו שהרי לא באר כלום במ"ש כאן גנתא אדא אית לתתא מנייהו וכו'. גם מ"ש ומעיינא חדא שהוא היסוד המשקה את הגן. לא פי' מהו יסוד זה שאם הוא יסוד שלה איך אמר עליו ומעיינא חדא עלייהו. והנל"עד הוא שה' גנים הם חג"ת נ"ה שלה שבהם מתפשטות ה' גבורות. ולכן אמר בס' הכ' שעל ידם נבנית המ'. ומעיינא חדא. הוא הדעת שלה המקבל מיסוד שלו ולכך אמר שמעיין זה עלייהו. ואמנם ידוע שיסוד אבא מסתיים עד סוף יסוד זעיר וכנגד זה אמר דקא אשקי לון ורוי לון טמיר וגניז. ולא הזכיר בכאן חו"ב שלה לפי שאינם מוחין ממשיים רק מהארת נ"ה דזעיר כנודע. וגם כי מעין כתיב ביו"ד אחת. מצינו שהרב ז"ל דורשו בשני יודי"ן. ונראה שהוא מפני הדג"ש שבו. ולפ"ז עולה ק"פ והוא גי' ב"פ יסוד דאבא ודזעיר עם כ' ספי' וגם עולה ע"ב ס"ג מה שהם המשקים את הג"ן שהוא שם ב"ן. ובחי' גן זה הוא על שני דרכים הא' יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה עולה ג"ן. והב' לפי שה' שלה צורתה דו כנז"ל עולה ז"ן ולפי שהד' יורדת למטה. נשאר ג"ן באצילות. ולכן גם הו' היורדת להשפיע ולהזדווג עם הד' נק' ג"ן שלהיותו בחינת יסוד כנז' נכללו בו כל שאר האותיות. ועליו אמר גנתא חדא אית לתתא מנייהו. למטה מהחמש גנים הנז' חג"ת נ"ה ונטיר מכל סטרין דעלמא. הם הקצוות שכן הוא באמצעם שהרי נ"ה יותר ארוכים:

תחות האי גנתא אית גנים אחרנין הוא סוד הד' הנז' בס"הכ והאי גנתא אתהפיך והוי מעין וכו' בס"ע"כ דף מ"ח וז"ל רחל היא ערוגת הגן בסוד כאיל תערוג על אפיקי מים שהם נ"ה ששם החסדים מגולים שהם אפיקי מים. ושני חסדים שבנ"ה הם שני הוי"ות גי' ב"ן ועוד שני שלישי ת"ת שהם י"ח שני חלקי' משם הוי"ה כמ"ש בדרוש האונאה ועם ב' הוי"ות שבנ"ה גי' ע' והם מים בבחי' חסדים וזהו מעין גנים מעין ר"ל מע' חסדים הנז"ל יורד למלכות שהיא הגן וערוגת הבושם שכל האצילות נזרע בה וז"ש מעין חסדים שהם מים דכורין בסוד מעין הנובע יורד לגנים שהוא ר"ת נ' גבורת יסוד מלכות: כי מכח מימי החסדים המתרבים בה כל הע' חסדים ונעשה בה מעין הנובע עד שהמלכות נהפכת למדרגת דכורא בסוד מ"ש בזוהר בלק והאי גנתא אתהפיך וכו'. ופירושו כי היא סוד ה' אחרונה דהוי"ה והו' שבה' נעשה מדריגת דכור' להשפיע לד' שבה' שהי' מדרגת נוקב'. ונמצא האי גנתא שהיא מ' שהיא נקראת גן לעולם אצילות הוא חכמה שהיא מעין לגן שהוא עולם הבריאה. וכמ"ש בתיקונים מעין גנים דא חכמה שהוא סוד עולם האצילות. משפיע לגן שהוא עולם הבריאה שהיא הגן עדן להנשמות אשר שם בסוד בינה מקננת בבריאה. ובסוד ישקו כל חיתו שדי. ונמצא קרא אותו מעיין מצד החכמה סוד מעיינות החכמה אשר במלכות והוא נעשית סוד הבאר גי' שם ב"ן קנ"א עם מים שבו סוד הט' יו"דין דד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שכולם מתאספים אל מלכות ונעשית ים שכל הנהרות והנחלים הולכים אל הים חיים גי' אהי"ה הוי"ה אהי"ה והוא גי' ס"ח גי' בי"נה ע"ה שכל החיים באים משם מחו"ב וזהו ונוזלים מן ל"ב נו"ן ל"ב נתיבות חכמה. נ' שערי בינה. כד אצטריך מעיין. כשיורד לבי"ע להזדווג עם הד'. וכד אצטריך הוי באר בהתעלותו לאצילות ומתחבר עם הו' ונעשה ה שסודה באר כמ"ש על פ' היא הבאר שהוא בג' מילואי הי"א עולה ל"א ואם תמלאם ה"י יו"ד ה"א אל"ף ה"ה ה"ה עולים קב"ע ועם ל"א הרי באר בסוד ה'. אך בהיותו בסוד ד"ו הוא מעין ד"ו פעמים ד"ו הוא ק'. ופ"ד כ"ד ופ"ו ל"ו הרי ס' ועם ק' של ד"ו עצמו וי"ס הרי מעין ושואל מה בין האי להאי. כלומר בין זה וזה הם מים נובעין.

ותירץ לא דמי וכו' פי' אין ספק שמעלת באר היא מעולה מהאמורה פה במעיין במה שהוא זווג שלם. אבל יש בחי' של המעיין מעולה מפני שבהיותה בסוד באר היא מעלה מ"ן ואינה משפעת אז. אבל בחי' המעיין היא השפעה ממילא מנוזלי לבנון ה' חסדים וה' גבורות הבאים מאו"א ל"ב נו"ן ומשיורי ב' הזיווגים שנעשו ביום הקודם של או"א הוי"ה אהי"ה ושל הוי"ה אדנ"י העולה לבנ"ון. ואלו נמשכים לבי"ע שאז נק' המלכות אלהי"ם כנז' שם בסה"כ בזה הענין עצמו. שאמר שם שאין מ' דאצילות נק' אלדי"ם כי אם זאת הבחי' היורדת ובהצפרף ב"ן לאלהים יעלה ג"כ לבנ"ון. וכוונת עילוי ומעלה זו היא ע"ש שהוא בדרך נס שהנקבה תעשה זכר. וכך היה נס זה מאותו מעיין: