מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:שסא

אל תיקרי שד"י הכריחו דהול"ל שדה ואמר שד"י לרמוז לשם שד"י והכונה על מט"ט דהוא נטיל וכו' היינו ששמו כשם רבו שכן הוא מקבל כל כחו מן ו' זעירא הוא יסוד וה"ס ו' של חיתו שנראה יתיר ו' וכנגד ו' אותיות של שם מט"ט ומפני שעל היצירה נאמר ומשם יפרד:

כי בין י' לה' שה"ס אצילות בריאה לא יש מפרידים כמו שישנם בין י"ה לו"ה לכן נקרא בשם שדה שרומז לחיצוניות אלא שנאמר שד"י לרמוז לשם מט"ט. ישברו פראים:

אלו האופנים של העשייה שהם מסוד סנדל"פון העולה פ"ר והיינו פראים והא' יתירה תרמוז ששם בעשייה מתאספים יחד כל הגבורות ונקרא פראים שהם יותר חיצונים מחיתו שדי כי כן נאמר פרה למוד מדבר ששם החרבה והשממה ולכן יש שם צמא למים גימטריא ס"מ שהוא מלא עולה גימטריא עשי"ה גם אפן גי' קל"א. אמאי פרשתא דפרה כו': כי מצות הפרה נעשית בר"ח ניסן השני ליציאת מצרים שבו הוקם המשכן:

ומיתת מרים היתה בשנת הארבעים הא אוקמוה כמש"ל כשם שפרה מכפרת כך מיתתן של צדיקים מכפרת:

אלא כיון וכו' קשה דמאי מתרץ והלא דין הפרה נעשה בשנה הב' ומרים מתה בשנת הארבעים:

ויובן במש"ל שגופה של פרה סודו בנוקבא דקליפה שהוא המדריגה האחרונה והקליפה היותר גסה וממנה המיתה וטומאת המת:

וצוה ה' לשרוף חומרה ועכירותה לבטל גסות גבורותיה ולכן כל העוסקים בה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים מפני שמתקוממים נגדו אותם הדינים הטמאים: עד שתיעשה אפר שה"ס גבורות ברורות מזוהמת הטומאה:

וע"ד האדם הנעשה עפר לעכל זוהמת הנחש ואז אותן הגבו' דוחות את טומאת המת כי הן גבורות קדושות ולכן עשו להן חז"ל כמה מעלות של קדושה כחטאת. לפי שה"ס גבורות מעולות ששורשן במלכות הקדושה. ושאחרי התבררן מסיגי הפרה הסוררה מתעלות לשוב ולהאחז במקורן. וידוע שמרים שרשה בגבו' שהיא בסוד המלכות. ולכן ממנה נתייסדה מלכות בית דוד כנז' בפ"ק דסוט' והיא כוללת כל הגבו' דהיינו פ"ר בחגת"נה וכללותם ביסוד דהיינו ה' ועוד כללותם במלכות ה' הכל גי' מרי"ם. ולכן במצרים שהיו הגבורות קשות כשנולדה מרים התחילה המרירות פ"ו שנה בסוד אלהים. אמנם היא בסוד הגבורות הטהורות שבמלכות וששם שרש אפר הפרה שסודו לדחות טומאת המת בעשות שפטים בפרה סוררה כאמור. והנה בפרק מיתת מרים כלו כל מתי מדבר וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' כל העדה וכו' ואז נגמר לפי אותה שעה כל הצורך להשתמש באפר הפרה ובלע כח המות והנה לעומת שבבוא מרים לעולם נתעוררו הגבורות הקשות. כך עתה שתם חילם וכוחם וגברו הגבורות הקדושות. אז שלט הדין הקדוש במרים להעלותה למעלה. אסתלק ההוא באר. ה"ס השפע שהינ נשפע להם מהארת דור המדבר כנז' באוצ"ח וז"ש דהוה אזיל עמהון דישראל במדברא וזהו ההוא באר. פי' אותה ההארה:

ואסתלק בירא בכולא ירצה דאז לא היתה עדין רחל מתוקנת וא"כ לא היתה להם שום בחי' באר נובע. כי בחי' דור המדבר נתבטלה. ורחל עדין לא נתכונן פרצופה. ובפרט כריית יסודה להביע. וזהו דסמיך ר' אבא בפ' בתולת ישראל שהיא רחל קודם שהוכן יסודה שהוא סגור. ולכן בין דור המדבר ובין רחל. נק' זאת צור. וזאת סלע להורות שהיו קשות מלהשפיע: צו"ר הוא מסוד ע"ב בהכאה כזה י"פ ו"ד ק' הפ"י נ' ופי"ו צ"ו הפ"י נ' הכל גי' צו"ר ולכן נצטוה להכו' בצור במטה שלו שהוא מיסוד אבא שהוא צורת ו' כנז' באוצ"ח וידוע שביסוד אבא יש שם ע"ב: והוא המכה ומנוצץ בדור המדבר: ואפשר לומר שבזה טעה משה בסלע שה"ס רח"ל. כי הנה גם סלע הוא מעין צור שנעשה מהכאה עד"ז יפ"ה הפ"י ופ"ה הפ"ו גי' סל"ע. ואיתא באוצ"ח שד' אורות שיש בת"ת זעיר מד' רוחותיו מתערבים ויורדים עד יסוד זעיר ומשם בוקעים ויוצאים אל דעת רחל ואז נק' באר. והנה משה השכיל שה' צוהו ליקח בידו את המטה שהוא יסוד אבא המבריח עד תוך יסוד זעיר. וב"פ יסוד גי' סל"ע. ולפי שהוא דרך הכאה כנז' שם וגם שהד' אורות שבאים בסוד ד' אותיות הוי"ה שהוא בת"ת זעיר הוא בדרך הכאה כאמור:

לכן חשב שצריך להכות ולפי שההכאו' כפולות יפ"ה הפ"י לכן הכה פעמים. ולא כוון יפה. כי בשלמא הצור שהוא יוצא מהכאת העיקר במילוי וגם עיקרה מיסוד אבא וגם כי מוצאה ע"י בקיעת יסוד אבא. שייכה בה ההכאה במטה. אבל הסלע אין בה כי אם ריבוי עיקר בעיקר וגם כי עיקרה מאימא בסוד קס"א והיא נקודה עיקרית מי' נקודות. לא שייכה בה הכאה ומה שלקח המטה. מפני שמוצאה במקום גילוי יסוד אבא: