מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:רכז

דא שכינתא לא ס"ל כפירש"י שפי' זה בית המקדש. דביה לא שייך לומר ונתתי שזה לא תלוי בשי"ת אלא בישראל שהם יבנו אותו. ואם הכוונה על הכבוד השוכן שם הו"לל ונתתי שכני בתוכם ע"ד לשכנו תדרשו. אבל משכני הוא המקום ששוכן בו והוא צריך לישראל שיבנו אותו לכן אמר שר"ל השכינה מדת המ' שזעיר שוכן בקרבה. ואח"כ מרגיש לשון משכן שלא נאמר על דבר קיים וכמו שהיה המשכן שבמדבר וגם משכן שילה אבל הו"לל מקדשי ותירץ משכני משכנא וכו' פי' שמשכן סודו דירת עראי כאמור והטעם כי כל הזמן שהיה המשכן היו ז"ון אחור באחור כנז' בדברי הרב ז"ל כי משכן עולה ב"פ ה"ר שה"ס ב' ריבוע אלה"ים עם ה' אותיותיו או ה' חלקי הריבוע. ואז ג' כלי הפרצופים יורדים לבי"ע מלובשים זה בתוך זה ונמצאו ג' הכלים של הנוקב' יותר חיצונים והחיצונים סובבים אותה ונהנים מהם והם בעלי חובות ישראל להפרע מהם מה שחייבים להם: והענין שהעוונות פוגמים בכלי הנוקבא להיות שנשמות ישראל מושרשות בה לכן החוטאי' פוגמים בשרשים שלהם והחיצונים שולטי' עליהם ליהנות מאור שרשיהם שהוא תשוום חובתם וזהו כענין המשכון שביד הבע"ח להפרע ממנו: וכללות דבר זה הוא שאם ישראל יזכו ?בתומ"ט תעלה הנוקבא מבי"ע בעילוי העולמות לאצילות כי יתוקנו כל הניצוצות ובלע המות לנצח וזהו ונתתי משכני בתוככם בקדושה ולא תהיה עוד בתוך החיצונים:

משכני ודאי זהו ענין אחר: אבל לפי שעוד מפרשו מלשון משכון לכך לא אמר ד"א ולעולם משכני סודו במ': אבל בענין הראשון נק' משכון בדרך תואר לפי שהש"ית ממשכנה לתשלום חובתם של ישראל אמנם בזה הפי' השני שם משכון הוא שם עצמי לה ע"ש עצמותה כי בה יכון מאד משר"זל בש"ס מאי משכנתא דשכונה ביה והוא הוא האמור בס"הכ במהדורא בתרא בכוונת ר"ה שבזעיר יש ט' ספירות והנה להאמיץ אורו בנוקבא תקן המאציל ב"ה שט' מלכיות של ט' ספירותיו תהיינה נתונות לנוקבא לכונן את בניינה כי בזה היא ממושכן לפקח על טובתה ולהאירה ולהזדווג עמה ורמז במ"ש בסמוך ומן המשל נלמוד כמה דברים הא' ללמד שכבר היתה אהבה רבה ביניהם וזהו דהוה רחימא והיינו שנתהוו שניהם במקור האהבה דהיינו בבטן אימא שהוא סוד האהבה. שגם שמתחלה היו כנפרדים זה מזה כידוע מתחלת הוייתם בעולם הנקודות שהיו בבחי' רה"ר וז"ש רחימא לאחרא אחר ממש ואח"כ נעשה לו רחימא בסוד רחימותא עילאה מאימא עילאה אבל להיות שכאשר הצאו מבטן אמם היא היתה עדין בסוד נקודה היה נראה כא"א שישבו יחד ולכן אמרה לו איך אנדע וכו':

והוא נטל כל כסופא דביתיה ה"ס ט' מלכיותיו ונק' כסופא דיליה מפני שבתחלה בעולם הנקודים היו כל ספירותיו של זעיר בבחי' מלכות שלכן נק' מלכים כנודע והמלכיות היו כל חמדתו א"נ סתם מלכות נק' חמדה מפני שאותה חומד זעיר בעל החסדים להשפיע בה כי זו תשוקתו וה"ה לכל בחי' מלכות שבי"ס זעיר וזהו כל כסופא:

גם חמדה שרשה חמד גי' ב"ן ובסוד י' בנים ה' חסדים וה' גבו' דהיינו י' מלכיות שבי"ס זעיר כתר חכמה חסד ת"ת נצח ה' חסדים בינה גבורה הוד יסוד ומ' ה' גבורות:

כך קב"ה בעא וכו' ירצה שמה שהיה להקב"ה עם המ' כך היה לו ית' עם ישראל שגם הם היו במצרים מתבוססים בבחי' התהו בתוך הקליפה אלהים אחרים וגם היא ית' היה אז בסוד הקטנות. ובכח אימא עילאה בא להם החירות וזה להבנות להיות לו לעם. והוא השרה שכינתו עמהם להיותה לעולם עמהם אפילו בגלות וכמו שגילהו להם בגלות בבל במראות יחזקאל וכנז' בפ' שמות ע"ש זהו כללות הענין אבל פרטיות הדברים: במה ואיך אנדע שתדור עמי דירת קבע ושלא תזנחני באיזו סיבה שתהיה בעא לדיירא. רצה מחסדו מבלי שזכו בתחלה וכמרז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. נטל כל כסופא ה"ס שכינתו כלתו קשורתו להשפיע בה לישראל שהם מושרשים בתוכה ונחית להו שהשרה אותה עליהם משכונא דיליה מפני שאי אפשר לזעיר שהוא בעל החסדים מלהשפיע בה תדיר לקיום העולמות וא"א לאומה אחרת שתהיה ראויה לקבל השפע כי אם ישראל וזה המשכון שלו ית' אלינו וז"ש בגין דלא אתפרש וכו' והוא הטעם העצמי לענין קשר השכינה בישראל ולכן אמר בגין כלו' הרי הוא משכון אמיתי מפני שלא אבדל מכם לעולם כל זמן שיהיה העולם קיים במציאותו משכונא שביק גבן וכמש"זל גלו לבבל שכינה עמהם. ואנן נטרין ההוא כסופא דיליה. ירצה אנו מתחזקים להחזיק כח השכינה שתהא מוכנת לקבל שפעו שזהו החשק שלי כאמור כך ונתתי משכני בתוככם משכינא וכו'. כלו' היינו משכוני כלומר סיבת המשכון היא הדירה המשכן כי מפני הדירה אתן המשכון וסיבת המשכן הוא המשכון שנתינת המשכן בתוככם תלויה בנתינת המשכון. ואע"ג דישראל וכו' אין זה כפל ענין כי למעלה אמר דק"בה אתרחק מינן הוא בכל הזמנים שכתוב בנביאים שה' הזניחם ומסרם ביד זדים עודם יושבים בארצם הקדושה אבל בכאן בגלות המר והארוך הזה הוא מדבר ועל זה נאמר רני עקרה לא ילדה וכו'. וארז"ל גדולים צדיקים שבזמן הגלות וכו':