מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:רטז

עשיה לעילא כי עד בינה נק' מחשבה אבל באימא מתחיל הגילוי וכמ"ש כולם בחכמה עשית ופי' כולם שרשם בחכמה עשית בבינה:

שש שנים תזרע הוא כנז"ל שמצוה לעבוד את האדמה כל ששה השנים שאז פועלים בעצם ו"ק דידיה ודידה ולכן נרמז שש"ת בר"ת וגם תיבת ש"ש הוא שש שנים והם ג' בחינות כנגד ג' בחי' הכלים היורדים למטה והעוסקים במלאכת הבירור. ושדה וכרם נ"ל שהם ב' בחי' שבמלכות א' משלה דבחי' נקודה ואל זו יצדק שם שדה שהוא הקרקע ובה יכון הזריעה כי אין לה מדילה כלום והבחי' השנית היא מה שניתוסף לה מזעיר לעשותה פרצוף ולזה יקרא בשם עץ ואילן ובפרט שם כרם שעושה ענבים ויין שסודם גבו' כנודע ולפיכך בו העיקר הוא לכרות הזמורות היבשות דהיינו הקליפות האחוזות בגבורות:

שבת שבתון וכו' איתא בדרוש שביעית ששני דברים בכללות הם הנעשים לתיקון המ' הא' הוא בניינה דהיינו להעלותה מג' העולמות ולתקנה בתיקון פרצוף אחור באחור והשני להביאה פנים אל פנים והנה על הראשון נאמר שבת שבתון דהיינו שבתון בבחי' חיילות שבבי"ע העולים אליה לשבות עמה. ושבת לה' ה"ס פנים אל פנים. ולפי שהדבר הראשון נעשה מעצמו והשני ע"י מעשינו ותפלותינו כנז' שם לכן לא ערבם יחד אלא בראשון אמר יהיה לארץ פי' מאליו משא"כ בשני ולפיכך לא אמר בו יהיה דכתיב תשמטנה ונטשתה ירצה ששני הדברים האמורים הם נרמזים בשני תיבות אלו ונלע"ד שמפרש מלת ונטשתה מלשון ואת הנטישות הסיר התז שהם הסעיפים המתפשטים וכמש"ה שלוחותיה נטשו עברו ים ומעין זה תרגם יב"ע ושביעתה תשמטנה ותפקר פירהא שר"ל תפשוט אותם בשוק והוא ענין הביעור שבשביעית ואנן בדידן נאמר כי תשמטנה הוא הדבר הראשון שעליו נק' שמט' היינו ההשמטה מלעובדה כי היא עולה מאליה ומנחת ועוזבת מעבוד עבודותיה ומתעלה למעלה עד שבתה באחורי דודה וזהו תשמטנה הרפה לה ואל תתפסק בעבודתה כי היא שובתת שבת שלה אבל ונטשתה הכוונה על הדבר השני שעושה האדם והוא להביאה פנים אל פנים להזדווג עם דודה לפרות ולרבות ולשלח פארות מן התפארת. זאת ועוד נדרוש סוד נחמד באלו המלות בהקדים מ"ש בס"הכ כי שם בו"כו ה"ס קו המדה של מלכות ובו אנו מכוונים כשנותן צדקה בואתה משל בכל כנודע וכמו כן אנו מכוונים בו באתה גבור לעולם אדנ"י שר"ת עולה לה' גי' שם בו"כו עם הכולל ע"ש ואמנם יש להבין מ"ש שבנתינת הצדקה לא נכוין גם בכולל מהו הטעם ונלע"ד כי בעת נתינת הצדקה היא עדיין נקודה דלה ולנן יאיר בה שם זה העולה ד"ל. אבל באתה גבור שכבר עלו ט' ספירותיה בכח הארת ט"פ דנה"י דזעיר אז נצרף לו הכולל כנגד אותן ההארות הנכללות בה. באופן שבבחי' נקודותה היא בסוד ד"ל ובט' ספירות הנוספות בה היא לה' ואם תרבה ע"פ ל"ה יעלו שט"ו. תצרף להם י"ל של בחי' הנקודה הרי שמ"ט שהוא שרש שמטה. ואמנם בהיותה פנים בפנים אנו חוזרים ומאירים כל פרצוף שלה כנודע מברכת אתה חונן עד ברכת המינים. והיא הארת מאור פנים בפנים שמדריגתה מאור חיה כנודע מסוד עיבור ע"ב רי"ו והיינו אור חכמה שהוא י' ואם תצרפנה עם שמ"ט יעלה שנ"ט והיינו שרש ונטשתה. ואל תשיבני כי בחי' בו"כו עם הכולל הרמוז באתה גבור כבר היו בפנים דידה שאמת היא כך. אבל מ"מ אין ספק שגם בהיותה באחור בהתגדלה כבר יש לה ט' ספירות להגדילה והיינו סוד הכולל. מ"ט ואכלו וכו'. ירצה שזהו הטעם העיקרי ולכן לא וזכרו שם לא הוא ולא בני ביתו אעפ"י שגם המה אוכלים בפירות שביעית וכמ"ש והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך וכו' ואפ"ה לא הזכירה תורה אלא האביונים שהם תכלית מצות השמיטה בעצם וראשונה. וע"כ ארז"ל שפ' והיתה שבת וכו' בא למעט מאי דס"ד דדוקא עניים אוכלים והשאר אסורים ת"ל והיתה וכו' להתירה להם. ולפי הנראה מדלא כתיב לאכול אביוני עמך אלא ואכלו משמע שהוא כעין מצוה להם שיאכלו משלה. אבל בשאר בני אדם נאמר לכם לאכלה. ודוק שכאן נאמר והיתה שבת הארץ וכו' דהיינו מבחי' היותה אחור באחור ולא משל פנים בפנים שזו נק' שבת ה' וכנז"ל. אבל נאמר ואכלו אחר שני הבחי' הנרמזות בתשמטנה ונטשתה כאמור. ולכן אבי"ון גי' ד"ל ל"ה שהן הן שני המדרגות. בהאי אתר תליין כי הם מקבלים כמו שהיא מקבלת. ויש ב' מדריגות באופן קבלתם הא' אחור באחור דרך צניעות וכמה אופנים סיפרו בגמ' מהם מר עוקבא שם לשכנו ד' זוזי בציר הדלת ה"ס ההארה הניתנת ברחל דרך נקב החזה ששם יסוד אימא הנקרא פתח האהל או ד' אותיות סוד ד' זוזי הבונות תר"עא. וכל עצמה באחור היא סוד ד'. ור' אבא הוה צייר זוזי בסודריה ושדי ליה לאחוריה ויש ג"כ מדריגת פנים בפנים כשנותן דרך הלואה או לעסקא ובסבר פנים יפות:

שביק לון למיכל הוא הספיח בסוד אור זרוע כאמור בדרוש שביעית שמנחת אותו לעניים כשמתעלה למעלה: