מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:רז
Mikdash Melekh, RaMaZ Commentary on Zohar 3:207 · מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →ר"ש פתח כל הנקרא בשמי מלת כל צודקת באדם מפני שיש בו כללות כל העולמות שבכל אחד מהם יש ה' פרצופים וה' אורות יחנר"ן והיינו כל בכללות עשרה וידוע שבחי' י"ח הן מיוחדות. בין לפי שאינן מתלבשות בכלי ובין שרמוזות באות אחת שהיא י' וקוצה. משא"כ נר"ן שהן מתלבשות בג' כלים פנימי תיכון חיצון ורמוזות בגי' אותיות הו"ה. וסוד מלת כ"ל כ' בסוד י"ח ואות ל' כנגד נר"ן. גם האד"ם גי' כ"ל ואם תרבה ג' אותיות הו"ה באותוי' ותאמר י"פ הו"ה יעלה צל"ם וז"ש קארי ליה בשמיה וכו' כי נודע שיש בחי' צלם מסוד הוי"ה וה"ס מוחין הפנימיים:
ועוד דאקרי בשמיה בשעתא דאפיק וכו' הכוונה לפרש מ"ש אח"כ בצלם אלהים ברא אותו שהוא כפל ור"ל שגם הבירא ית' נתן לו כח להקרא בשם אלהי"ם ממש והיינו במעשיו כשהוא דיין אמת שאז מתקן הגבורה ואיתא בכוונת פסח שגבירות דגדלות סודם שם אברהם וה"ס אלהי"ם חיים: ואם תצרף שם דיין עם שם אלהי"ם יעלה ק"ס והיינו צל"ם אלהים ועי"ל שצלם אלהי"ם הוא מה שהאדם מברר מניצונין דתוך נוגה המתייחסות לו וכנז' בס' א"י שזהו דין ממש להציל עשיקים. וז"ש דאפיק קשוט הוא זרע אמת שבתוך הקליפה. שבבחינה זו נקרא כל אדם בשם אלה"ים וכמ"שה אני אמרתי אלהי"ם אתם והשתא א"ש דלא איירי בדיין ממש השופט לאחרים משום דאינו שוה לכל נפש. ואפשר דקשוט הוא לימוד התורה. ודינא היא המעשה שבהם האדם מברר ניצוציו מתוך נוגה ועושה מהם לבוש לנפשו. ואיתא בס' הליקוטים שלכל אדם יש לו שני שמות א' בקדושה שה"ס נשמתו ובה נאמר בעצם ויברא אלהי"ם את האדם בצלמו שהוא שם הוי"ה בסוד ד' מוחין. כי צלם מלא צד"י למ"ד מ"ם עולה רנ"ח דהיינו הוי"ה וד' מילואים עס"מב ועוד יש לו בקליפה שם שה"ס ניצוציו המובלעים בתוכה שצריך האדם לבררם ולעשות מהם מלבוש חיצוני לנפשו והוא צלם אלהי"ם שה"ס מלכין קדמאין וג"פ אלהי"ם גי' חר"ן הנז' ודוק כי מלת נקרא הוא תואר או בינוני ולעומת השם דקדושה שהוא צלם הוי"ה המושפע עליו הוא תואר. ולעומת השם האחר הוא בינוני שכן בכל יום ויום הוא הולך ונקרא השם האחר על פי מה שעושה תמיד וז"ש כל הנקרא בשמי: ואח"כ חזר ואמר קרא ליה וכו' ושפיר וכו' מוסיף ענין נכון על הנקרא בשמי שהוא על היות האדם נשמתו מושפעת מכללות הוי"ה דהיינו בזיווג או"א אז בזיווג דנשיקין ג"כ שהוא מרו"ב והיינו י"ה שעל זה נאמר נעשה אדם בשעתא דזיווגא אתמר: פי' זיויג דאו"א שה"ס ויאמר אלהים דאבא אמר לאימא נעשה אדם והוא זיווג א'. וכך הוא בזיווגא דתרוייהו בצלם ודמות: י"ל שכמו שהיה זיווג דאו"א כן הוא בזיווג דזו"ן בה"ס צלם ודמות והיינו ו"ה וע"כ נאמר נעשה אדם שרומז לזיווג א"וא בהם י"ה:
בצלמנו כדמותנו הם זו"ן שהם ו"ה וזה פי' עיקרי על מש"ה כל הנקרא בשמי שהוא אדם שיש בו כח כל שם הוי"ה בשלימות. משא"כ בשאר הנמצאים כי אינם באים מכח שני הזווגים כי המלאכים שאין להם גוף הוא מפני שמציאותם מזיווג העליון דנשיקין והתחתוני' שאין להם נשמה שכלית באים מזווג התחתון לבד. והאדם כלול משניהם. וא"ת תינח כל בני אדם בבאו מאדה"ר שיש בהם זכרים ונקבות ויצדק לומר בהם שנעשו בצלם ודמות. אבל אדה"ר נולד הוא לבד. לזה אמר ואדם מדכר ונוקבא נפוק. שגם הוא בא מזכר ונקבה וסוד הענין נזכר בא"י שבזמן בריאת אד"הר היו זו"ן אחור באחור ואי אפשר לזיוגם. שלכן העלו אותם או"א להיכליהם למעלה ושם חזרו פנים בפנים וז"ס זווג אחור באחור הנז' בכ"מ. שר"ל שבבחי' היות זו"ן למטה במקומם הם אחור באחור מפני החיצונים ולכך מתעלים למקום או"א שאין שם פחד מאחיזת החיצונים ושם מזדווגים פנים בפנים. ובזה תבין בדיוק אומרו כדמותנו בכ"ף ולא בבי"ת כמ"ש בצלמני. והענין כי לא היתה הבריאה מצד הנקב' שהיא הדמות כדרכה שהוא בהיותה למטה במקומה אלא כעין זה שבהתעלותה למעלה וחזרתה פנים בפנים נחשב כאלו היתה כן במקומה. משא"כ בבחי' הזכר שמצדו היה יכול להחזיר אחוריו החוצה בלי פחד ולכן אמר בו בצלמנו: