עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:קצז

Mikdash Melekh, RaMaZ Commentary on Zohar 3:197 · מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר · free full Hebrew text

Open in the reader →

אלא ודאי וכו' מז"לן לחקור חקירה א' בענין זה והיא אם האבות היו מושרשים במדות הקדושות בשרש נשמתן מה היא הטובה הזאת שיחסה לחסד עליון הלא בדין הצדק היה מחוייב שיתעלו למעלתם שהיו מושרשים בה ונלע"ד לתרץ במה שנז"ל שכל הניצוצות היו שקועים בקליפה וכ"ש היותר קדושות כשל אאע"ה וכ"ש שנולד בטומאת נדות כמרז"ל: והנה דרך ההבהגה העליונה שהניצוצות אשר בקליפה הולכות ומתעלות לאנו לאט בגלגולים משונים וצריך להם עמל וטורח להתעלות לשרשן ועל הכל חסרון זכות הדור הרע ההוא לשיזכו לצדיקים כאבות. ושאח"כ הוכרחו יוצאי יריכם לגלות מצרים להזדכך. והרי חסד עליון על האבות שיתעלו כ"כ עד שדור המדבר זכו לתורה וזה בכח זכות האבות שהיה בעזרם:

דאיתרעי בהו ירצה סוד גדול והיא כי אע"פי שהאבות סתם שרשם הוא בח"גת מ"מ הופיע עליהם זוהר הרצון העליון המתפשט בשני מזלי נוצר חסד ונקה. כי אברהם בנוצר חסד ויצחק בונקה ויעקב בשניהם וכמו שיבא ועביד להו רתיכא: יובן בהקדים מה שנודע בסוד גדלות זעיר שח"גת מתעלים להיות חב"ד כלי המוחין ושם הם בסוד מרכבה קדושה שה"ס המוחין ששם היא הקדושה: וחב"ד הם חו"ב חו"ג שהוא המרכבה: ועוד נודע שגם בדעת יש סוד חג"ת דהיינו חו"ג והדעת מחבר אותם וכמ"ש בסה"כ והם סוד ג' אבות:

ואפיק לון מגו נהרא וכו' נלע"ד שרומז כאן לכל השתלשלות מוח הדעת מראשיתו ועד יסוד התבונה שהוא הנהר הנכנס בזעיר והיינו כי תחלתו מן יסוד עתיק ומשם מושפע אל ב' מזלות: ומשם לאימא עילאה וממנה לתבונה ומשם יורד ליסודה ונכנס בזעיר: ונסדרו כאן ממטה למעלה דהיינו נהרא יסוד התבונה: יקירא אימא עילאה הננללת באות יו"ד ששם שורש היוקר כי יק"ר גי' יש'. וגם אימא נקרא כבוד ה' והיינו יקירא קדישא ה"ס הדיקנא ב' מזלות שמשם נוזלים ב' המוחין דחו"ג: בוצינא דכל בוצינין הוא יסוד דנוק' דעתיק שהוא הנהר היותר עליון שבאצילות וידוע ששם בוצינא הוא פרטי לנוקבא שר"ל נר שבו קבול השמן: הרי שמוצא המוחין הוא מנהר. ושופכיו עד הנהר הידוע וכמו שיבא. הה"ד כה אמר ה' אלהי ישראל דייקא אלהי ישראל שה"ס המוח האמצעי.

דאשתמודע ואתידע פי' שסתם בינה ותבונה נק' מ"י דקיימא לשאלא אבל זה בהיותם למעלה במקומם על ראש זעיר אמנם כשנכנסים בתוכו אז אשתמודע והוסיף ואתיידע להיות שהמקום דאשתמודע ביה הוא דעת דזעיר ולכן הנהר גי' ר"ס שהוא גי' י' הוי"ות וגם נהר גי' כ"ו ס"ג קס"ו. ההוא נהר עונם איקרי.. ירצה כי הכתוב נתן סימן להודיע באיזה נהר מדבר. כי גם יסוד זעיר וכמה יסודות אחרים נקראים נהר ולכן הוסיף שם עולם להורות שמדבר ביסוד תבונה הנק' עולם שהוא עולם ושבו נכלל כל העולם ושהוא מתפשט בכולו וכמש"ה מן העולם ועד העולם לך ה' הגדולה עד וההוד. שהם ב' קצוות העולם. ובגדולה שם הוי"ה בסג"ול ובהוד בקיב"וץ וכל א' מהם נק' עולם ועולה עול"ם וגם ס"ג וג"פ אהי"ה הנודעים גי' עול"ם וכוונת הפסוק שבעבר הנהר ר"ל ממנו ולמעלה ישבו אבותיכם הם המוחין. מעולם פי' מן העולם ולמעלה ישבו אבותוכם. אבל תרח הוא אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים. שאפי' אברהם היה שקוע כל ג' שנותיו הראשונים בקליפה שהן ג' שני ערלה. מאי קא מיירי. פי' כיון דישבו אבותיכם ר"ל המוחין העליונים שהיו למעלה והראש שלהם הוא אברהם א"כ איך יתבאר מה שנמשך ואקח את אביכם וכו' שיהיה לו שייכות והתקשרות עם הפסוק הקודם והשיב אלא אברהם לא אתדבק וכו' וירצה שאברהם סודו בחכמה וגם בחסדים. וכנגדם אמר את אביכם בסוד חכמה אבא. את אברהם בסוד חסד. שכן אביכם גי' חכ"מה אבר"הם גי' רח"ם וח"פ א"ל וגם רי"ו ל"ב כמ"ש הרב. וכיון שכן אין לו התקשרות עם יסוד בינה לכן פי' ואקח את אביכם דוקא מעבר הנהר. שהוא מלמעלה על הנהר: אע"ג דלאו איהו דינא שהרי הדינין בפנימיות הבינה דינין נפקי מסטריה הוא מ"ש הרב בא"י בסוד שלוח הקו שדוקא מחיצונייות תנ"הי דבינה יש בחי' גינוי לדיני' בסוד שם בו"כו העולה ד"ל וסודו ד' פ' ל' שהם ק"ך בסוד ק"ך צירופי אלה"ים ע"ש ואמר ואתתקפו ביה ירמוז למ"ש שם שבבינה דווקא הוא שמתחילים האלהים מחיצונייות שלה אבל בתבונה מוסיפים להתגלות יותר שמתחילים מגבורה שלה ולכן הם שם יותר חזקים:

יצחק אתתקף בבנוי בדינוי נלע"ד שמלת בבנוי דגריס לה הרב ז"ל תרמוז מ"ש בסוד העקדה שיש דינים חיצונים שהם לבוש אל הגבו' הפנימיות וה"ס האיל שהוקרב ע"ג המזבח שה"ס אהי"ה פשוט ומלא ומלא דמלא שיש בהם מ"א אותיות גי' אי"ל. אבל הגבו' הפנימיות הם בסוד שם ב"ן וע"ש ואינם להיות שבר"ה מתעוררות הגבו' הפנימיות לכן אמר בבנ"ו שכן יצחק גי' ד"פ ב"ן שה"ס הג' כנודע:

כדין עילאין ותתאין הוא מה שאמרנו שגם הגבו' הפנימיות מתעוררות לדון ועי"ל שמכוין למ"ש הרב שעיקר ר"ה הו א לתקן את המ' שעיקרה ובניינה הוא מן הגבו' והכוונה לבנותה וז"ש וכורסייא דדינא אתתקן ה"ס המ' שאז היא כסא דין גמור:

ומלכא קדישא היא אימא שהיא סוד זכר שנק' עלמא דדכורא הוא יושב על כסא דין ה"ס רחל כדין תקעו בחדש. ידוע שהגבו' הן כפולו' וב"פ מנצ"פך עם י' אותיות גי' תק"ע וזהו תקעו כלו' המשיכו סוד תקע הנז' וידוע שיש ד' מילואי אה "ה בד' נקבות שבאצילות ב' קס"א בבינה ותבונה. וקמ"ג בלאה. וקנ"א ברחל ולכן בר"ה שיושבת אימא על רחל שהיא כסא דין כאמור נמצא שמצטרף קס"א אל קנ"א ושניהם גי' חד"ש לפי שזהו חידוש ממש של ר"ה על שאר החדשים. ואמר בכסה ירמוז שאז רחל היא דבוקה באחורי זעיר והיא נכסית ממש כי כל הזווגי' שמר"ה ועד עצרת הם בלאה ונמצא שהוא משר"זל חדש שהלבנה מתכסית בו ולהיות שעיקר רחל היא חב"ד שלה ובהם ב' יו"ד ה"י בחו"ב וי"ה פשוט בדעת הרי גי' כס"ה:

חגנו גי' בינ"ה שהוא השולטת אז לסלקא כורסייא דדינא וכו' ה"ס הנז' בכוונת השופר שבו חוזרים המוחין אל הזעיר שהוא כסא רחמים בסוד חו"ג כנודע: גם ח"ג נוטריקון "חסדים "גבורות:

שופר מאי קא מיירי נ"ל שלא היה יודע אמיתות רמז השופר מפני שכללות סודותיו הוא שמסתלקים נה"י דאימא מזעיר בר"ה ואח"כ במצות השופר חוזרים לתוכו וא"כ נראה שכל נה"י דאימא הם סוד השופר וגם מריהטא דל' סה"כ נראה כן. והוא קשה להבין כי נה"י הם ג' ושופר הוא אחד ומשמע שרומז למדה א'. ולכן ר' אבא לא התיישב בדבר עד א תו היום והשיב רש"בי שופר ולא קרן. ונקדים שידוע שנ"ה נקראים קרנים כמ"ש בתיקו' דף מ' ע"ב. גם נודע שהם אטומים ואינם כמו היסוד שהוא צינור חלול. ולכן הדינים דבקים בנ"ה ששם האור סתום ואטום והוא ממש הקרן שאין בו זכרות. ומ"ש הפסוק קרן היובל ל"ק מדי כיון דיש לו שם ציווי כמ"ש בפ"ג ד"ה דכל השופרות איקרו קרן ואיקרו שופר ויובל לרמז או ליסוד אבא היוצא חוץ ליסוד אימא הנק' יובל וכדפרישית בויקרא דף כ"ד וגם מהר"ן שפירא ז"ל פי' כן במצת שמורים דף מ"ט ע"א. א"נ לרמוז לנ"ה דיסוד אימא. אבל סתם קרן הוא בנ"ה שהם סתומים ואנן בעינן שופר שהוא ביסוד ששם המוחין העצמיים כולם וכמו שיבא בסמוך. ולכן שופר לשון שפופרת כלי' כלי חלול וצנור גמור ועוד כמה סודות מופלאים שיש ברמז שם שופר. וכללות הכוונות כולם הוא להחזיר מוחין חדשים לזעיר ודינים חדשים ומתוקים לנוקביה להבנת תיקונה ואין לו התייחסות ושייכות כי אם ליסוד אימא ששם בתוכו כל האמור משא"כ בנ"ה שאין האור היוצא מהם אור עצמי אלא הארות. וגם מציאות הדינים בהם הם דינים גמורים:

ולאתדבקא דינא לא בעינא פי' אין הכוונה שיתדבק הדין ויתעצם. ונלע"ד חידוש נחמד והוא שבמקדש היו תוקעים גם בחצוצרות וכמ"ש במשנה. והענין שידוע שיש לנ"ה בפנימיותם מעבר אל היסוד. וחצוצרות הם סוד נ"ה כמ"ש בפרד"ס. גם יש לפרש דקרן הא אתידע ירצה שנ"ה הם משתלשלים עד למטה בקרקע האצילות ויוצאת הארתם לעולמות התחתונים וזהו אתיידע נודע ונגלה ויש בהם אחיזה לדיני' החזקים שבבי"ע ואין אנו רוצים שיתדבקו הדינים זה בזה רק להפרידם שלא ישתלשלו. וזה במה שנמשיך הדינים מתוקים משורשם ומיוחדים בחסדים שיש ביסוד אימא ובזה מתערבב השטן שחושב שבא יום הדין הגדול שיתעורר ממקורות העליונים של הדינים ממכילן דרחמי ויוכן כסא הרחמים ולכן העיקר הוא השופר שהוא היסוד אלא שבהסתלקו מזעיר וגם בשובו לתוכו גם נ"ה נלוים עמו בהכרח ולזאת נזכרים גם הם:

אבל הא תנינן וכו' האדון רשב"י רוצה עכשיו להודיע לתלמידו הנאמן סוד השופר וא"ל כבר הודעתיך בדרך כלל ענין שופר מהו ולמה א' ולא שלש. וא"ת וכי לא די בכוונה בלא שופר. לז"א שאנו צריכין לב' דברים שהם יותר חמורים מן הכוונה והם דיבור ומעשה שהם כנגד רוח ונפש בסוד זו"ן והוא התפלה והתקיעות. וזה לאחזאה פי' להורות לכל צבא מרום שאנו מקיימים מצות מלכנו. שהרי בין הבל פינו בתפלות ובין של קולות השופר עולות למעלה וכמו שאמר לקמן קלא נפיק סליק רקיעין ועוד יש צרוף הכוונה:

ולאתערא מלין סתימין כי נתעלה למעלה בכח הכוונה עד או"א שמשם הנשמה ואורותיהם הם סתומים ואנו מעוררים אותם ממש להחזיר מוחין חדשים לז"ון שאז הזעיר בסוד הדורמיטא והבל השופר עולה עד או"א והוא דבר נפלא. כי סתם עלייתנו למעלה הוא בהטפלנו לז"ון שמעלים מ"ן. אבל עתה זעיר בסוד השינה שהוא מ"ש כד ההיא שופר עלאה דנהירו דכולא ביה אסתלק ה"ס יסוד אימא המסתלק עם המוחין מזעיר ועמו מתעלין גם נ"ה שלה אלא שהמוחין העיקרים הם ביסוד וזה תבין במ"ש בא"י שער פרטי עיבור פרק ד' וז"ל דתרין מוחין עצמם שהם חו"ב אלו נמשכו וכו' עד אל ב' יסודותיהם. והב' עטרין נמשכו לב' עטרות דיסודות ולכן נק' עטרין על שמם נמצא שביסוד אימא אחר הזדויגה עם אבא יש חו"ב וחו"ג שהן המוחין העצמיים דזעיר וז"ש דנהירו דכולא ביה והבן:

ולא נהיר לבנין היינו כי אחר הסתלק המוחין מזעיר הוא חוזר למדריגת ו"ק ואז מה שהיה חב"ד שה"ס אבהן חזר להיות חג"ת שנק' בנים ולכ"א ולא נהיר לבנין ומשום דאז הזעיר במדריגת יניקה שידאי יש בו לכל הפחות יסיד אימא מבחי' יניקה. משום הכי קאמר דאסתלק שופר עילאה הוא היסוד מבחי' גדלות ודוק:

כדין דינין אתערו הטעם הוא מפני שהגבו' היורדים מאימא שלא ע"י זעיר הן גבורות קשות בני מיתוק וטעם ענין זה הוא מפני שמוח חכמה וחסדים דזעיר נשאר מקיף על ראש זעיר ונתעלו בינה וגבורה עם יסוד אימא ולכן משפיע דינים קשים:

וכרסוון אתתקנו לב"ד הם לאה ורחל שאז ניתנים בהם הדינים דרך חוץ שלא ע"י זעיר כמ"ש בסה"כ: ודא שופר אילו דיצחק ולא דאברהם ועוד נק' דיצחק מפני שכשמסתלק אין בתוכו בחי' של אברהם ויעקב אלא של יצחק ומפ' אילו לשון אילות וחוזק ותוקף גי' שופ"ר. וידוע ששופר הוא ג' אלהי"ם ש' ר' פ"ו וגם סוד ש"ך ופ"ר דהיינו ש"ו עם י"ד פרקין דיד: ועוד ירמוז למ"ש הר"חו בסוד עקידת יצחק דאיל ה"ס לבוש הגבו' דהיינו אותיות דאהי"ה פשוט ומלא ומלא דמלא גי' אי"ל א"ם. שלא הוצרך להעלות הפנימיות שה"ס שם ב"ן וז"ש אברהם. "אלהים "יראה "לו ר"ת אי"ל באופן שגוף השופר הוא לבוש הגבו' הפנימיות והיינו כלי יסוד דאימא. והיה זכר משום דאימא בדכורא אסתיימת: תושבחתיה דאבהן הוא מפני שהיום גורם שמדתו היא השולטת ועוד שהמוחין מסיד אברהם ויעקב נשארו למטה ושל יצחק נתעלו למעלה והוא משובח מהאבות: