מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:קצו

זכאין אינון ישראל כבר נודע כי מחטא אד"הר היתה הסיבה להתערב כל הנשמות בקליפות טו"ר ואח"כ בדור הפלגה ברר לו ה' נשמות ישראל לו לחלקו כי מזה יודע שהן הן הסולת והמובחר שבכולם. וז"ש זכאין אינון ישראל ומבוררים מצד עצמותם. והראיה דקב"ה קריב לון וכו' והוא מ"ש בש"ס שהקב"ה הקדים להיות אלהים ל שראל ואח"כ היו לו לעם. משא"כ באו"ה שצריכים תחלה להיות לו לעם ואח"כ הוא יהיה להם לאלהים ואמר עוד ואתרעי בהו. הענין הוא כי מה שהקב"ה הקריבה לחלקו וחפץ בהם מיד נתעורר כח רצון העליון להשגיח בם. ויתר ע"כ. ומאתר רחיקא קריב וכו' מובן במ"ש בס' הגלגולים שכך דרכה של הקליפה שכשיש בתוכה ניצוצות קדושות מאד היא מתאמצת לעכבם אצלה ומנעצת אותם במקום משוקץ כדי למנוע מהם היכולת להפדות ולצאת מתוכן ולכן מעמיקות אותם בעמקי תחתיות ולכן מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו. שהיו אותן הנשמות שקועות בתכלית הטומאה וז"ש ומאתר רחיקא קריב לון לגביה. הה"ד כה אמר וכו' עד ויעבדו אלהים אחרים. לאחזאה דהא וכו' ירצה שכוונת הכתוב להראות שהיו מרוחקים בתכלית והק"בה בחסדו בחר בם וקרבם. אבל מכל מקום יש להעיר. וכי כל ישראל לא הוו ידעי דא ועיקר הקישיא היא על אריכות הפסוק דהול"ל בקיצור אבותיכם מתחלה עבדו אלהים אחרים ועתה אתם עם ה' ונחלתו. וכמ"ש התנא בהגדה מתחלה עובדי ע"ז וכו' וכי תימא שאמר כך לגבי הקטנים והבנים אשר לא ידעו קשה אומר ויאמר יהושע אל כל העם שמוכח שדבר לכולם וז"ש וכיכל ישראל וכו' ומה גם יקשה מ"ש כה אמר ה' שנראה שהוא דבר גדול ומחודש אפילו לגבי יהושע עד שצריך שה' יאמרהו וז"ש וכ"ש יהושע:

אלא אורייתא סתים וגלייא ידוע שג' חלקי המקרא שהם תנ"ך הם בסוד תנהי"ם דזעיר והיינו בבחי' צד הנגלה שהוא פשט המקרא כי כן מת"ת הוא גלוי ויש שם כח לשכל לדרוש בפשט כפי שכלו ועייונו שהרי אף לחיצונים שהם מהחיצוניות היותר חיצוני וחומרי יש להם אחיזה משם ואמנם ידוע ששרש התורה הוא בא"וא כמד"א כי היא חכמתכם ובינתכם וידוע כי תנ"הי דאו"א הם נכנסים תוך זעיר שהרי כתרו הוא מת"ת דא"וא וכמו שתנ"הי דזעיר המאירים לנוקבא הם בחינת פשט כל המקרא. כן תנ"הי דאבא ואימא המגדילים את זעיר וכמוסים בתוכו הם בחינת סודות המקרא וז"ש כולא. פי' כל המקרא סתים וגלייא. כמה דשמא קדישא סתים וגלייא. הוא מ"ש בפרשת נשא דף קמ"ו ע"ב דאמר שם דשמא קדישא אתגלייא ואתכסייא והוא שם מ"ה שהוא בזעיר שנק' ההוא דלבר בא"ר דף קכ"ח ע"ב והוא הנגלה ובתוכו נסתם שם של ס"ג ואמר שם עוד שגם ההוא דאתגליא הוא מ"ה אתכסייא באתוון אחרן שה"ס שם אדנ"י. בגין דאורייתא וכו' יתן טעם לשבח כי עצמות התורה הוא הוא פנימיות העולמות שהוא סוד שם הקדוש ולכן כמו שהוא סתום ונגלה כך היא התורה וגם ירמוז למ"ש רז"ל כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ובאומרם כל התורה ירצה אפי' נביאים וכתובים שמלבד שכל פסיק ופסוק וכל תיבה שבהם שמות היוצאים דרך צירופים כך ג"כ יש שייכות לתורה עם הכתובים בענין השמות. כי שם א' מקורו בתורה וניקודו מן הכתובים ע"ד שם מתמצית היוצא מפסיק קדוש יהיה וניקודו מן פסוק יגלח ה' בתער השכירה בעברי וכגון שם הפרנסה שיוצא מפסוק והריקותי עליכם ברכה ומפ' נסה עלינו אור פניך ה' ועד"ז כל התורה כולה. אי ישראל ויהושע וכו' זה הכרח שיש סוד גדול בענין זה כי מלבד מה שהקדים וכי כל ישראל לא הוו ידעו. שממנו מוכרח שאין הנביא כותב דברים גלוי' עוד יכרחנו שאין הכוונה על השטחיות הפשטי שא"כ מאי קמ"לן שאם ידעוהו א"כ למה אמר כה אמר ה' וכו' שנראה מזה שאפילו ליהושע כוא חידוש שגלהו ה' להם.