מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:קצב

ומאן הוא אתרהא מלבד מ"ש באוצ"ח על תואר אשת חיל שהוא בסוד ב' השלישים של כתר רחל ובסוד ושמתי כדכ"ד שמשותיך: עוד יש לדרשו ע"ש שכל חיל וצבא של ישראל יוצאים ממנה שכן בה מושפעות נשמותיהם ואחוזתם ביסוד שלה כי ע"כ עולים שם בכל לילה כידוע מן כוונת "בידך "אפקיד "רוחי ר"ת בא"ר. וגם חיל לשון כח כענין כחי וראשית אוני והוא הוא ההוא קשורה דאתקשרו ביה וכנז"ל. ואמנם ידוע ששם אלהי"ם כשמתפשט בכל הפרצוף הוא עד"ז א' בכתר ל' בחב"ד ה' בחג"ת נה"י ביסוד מ' במ'. י"מ נוטריקון יסו"ד מלכו"ת. וכתב הרב ז"ל שמצרים נק' חם על שם שאוחזים בשני אותיות י"ם דאלהים כי ק"ך צירופים יש בו הם כ"ד בכל אות וא"כ מן י"ם נעשו ח"ם צירופים והיינו מצרים שנקרא ערות הארץ ועד"ז יש לפרש באלהים קדושים כי י"ם שלה הוא חיל. ולכן אמר וההוא קמח שעורים וכו':

מנחת קנאת וכו' כי ידוע שיסוד זעיר שהוא ו' מתפשט דווקא עד ת"ת שלה ואינו מגיע עד יסודה הנקרא ציון גי' קנא"ה. וגי' יוס"ף. וחסר ו' להיות שאין יוסף מגיע עד שם ולכן גדול הפגם שפוגם הבא על א"א שפוגם בב' מדותיה יסוד ומ' ולכן לוקה במי המרים גי' אל שד"י והמאררים גי' מלכו"ת:

דקנאה הכא אתאחד ה"ס יוסף שנאחז דווקא הכא והבן וגם נוכל לומר כי שם אלהי"ם עם ניקודו גי' קנא"ה כמש"ה אשר קנא לאלהיו כי כח הדין של אלהים מעורר את הקנאים. וכאן רוח קנאה רו"ח מילוי אלהי"ם דיוד"ין. הוא אשר העיר את פנחס גי' יצח"ק: ת"ח האי קמח שעורים וכו' האי עומר וכו'. פי' כמו שקמח שעורים הנקרא מנחת קנאות ה"ס הגבורות שבהן היתה הסוטה נידוני' אם למות אם זנתה. ואם לחיים טובים אם טהורה תתמתקנה הגבורה ויתהפכו לזרע כך היה הסוד בעומר שעיקרו להוריד הגבו' אל המ' להבנות ולהזדווג עם בעלה וזה בסגולת ספי' העומר. והענין הוא שבמנחת העומר היו מורידין הגבו' עד יסודה ולו יוצדק ליקרא ריחים של גרוסות כמד"א תטחן לאחר אשתי כי שם הגבורות נגרסות ונעשות ניצוצות ניצוצות ריחים גי' ג"פ אלהי"ם בסוד ג' קוים של המ' ועם כללות ה' אותיות אלהי"ם הרי גר"ס:

מפיקין מטה עשרון ה"ס ב"פ מנצ"פך בסוד שע"רה כנז"ל שיש בהם י' אותיות וגם עומר גי' י"פ א"ל והיינו עשרון בסוד אל זועם וגם עשר גי' תק"ע דהיינו ב"פ מנצ"פך. וידוע ששרש הגבו' הנתנות אל הנוקבא הוא מדעת זעיר שהן יורדות עד יסודו שהם ו' מדות ומשם ניתנות אל דעת שלה ויורדת עד יסודה הרי ז' מדות ובין כולם י"ג נפ"ה גי' קל"ה שה"ס ח"ג:

ודא ז' שבתות שבהן היא מקבלת גבורותיה שיש בהן ז' בחינות כנודע ואז היא נבנית וזה מדוייק באומרו שבע שבתות ולא אמר ז' שבועות משים דבזמן העומר יורדים ז' בחי' החסדים לזעיר כנודע והם ז' שבועות בלשון זכר הם החסדים אבל ז' שבתית הן נקבות בסוד הגבו' וכמ"ש בסה"כ שצריך למנין יומין דכורין ויומין נוקבין ואיתא בס"הכ בשל ר"ה במהדורא בתרא שבכל א' מספיק זעיר יש בחינות מ' וא"כ נאה לומר שכאשר יורדות הגבו' מדעת זעיר דרך מדותיו עיקר השתלשלותן הוא דרך המלכות שבכל מדה ומדה וכל בחינות מ' הוא שבת וזהו שבתית תמימות: תמימה עם הכולל גי' מלכו"ת וגם ענין י"ג הוא בסוד י"ג בריתות וי"ג אותיות של אלה"ים מלא לבתר דסלקן וכו' שאז היא נבנית כאשר נשלמו ז' שבתות ואפשר לומר שיכוין במלת דסלקן. סוד עליית הגבורה למעלה עד ראש רחל לתקן את כולה וכמ"ש בדרוש בהעלותך את הנרות:

אתא מלכא קדישא הוא זעיר בבחינת כולו בזיו ג המעולה שהוא ישראל ורחל זיוג של יום שבת מזדויג עמה ביסוד האמיתי שבו יסוד א"וא כנז' בסוד אור הגנוז לצדיקים צדיק וצדק ועיין בסה"כ בסוד קונה הכל. ולכן אז נקרא בעצם כ"י שמקבלת מכל ישראל ואז ניתנה התורה שהוא יסוד אבא. וכדין אתעטר מלכא. הוא מה שנודע שזעיר עולה עד הכתר ומקבל כתר מת"ת אריך וז"ש רז"ל שנדמה להם כזקן הוא אריך. ואז אשתכח אחד לעילא ותתא. שכן הוא מתפשט בכל האצילות מלמעלה עד למטה בסופו:

ת"ח בשעתא וכו' נמשך במ"ש שכל מגמת האור והשפע הוא להשפיע במ' ואמר שיש זמנים שונים שזעיר מתגדל ומושפע במוחין ממקום הקדש שהם א"וא ואז נק' מלך בסוד צ' דצלם שהוא הוא בחי' המוחין המושפעים בו והיינו קדישא. וגם מלך קדוש גי' ת"ק בסוד החו"ג שלו והיינו אשתכח בעטרוי תרין עטרין. והכל חדוותא דכ"י הוא ירצה כל כוונת אור החו"ג הוא להשפיעם בכ"י בין בתיקון גופא ובין בזווג וזהו סדר העולם על סדר המדרגות של הזמנים. אבל וכד אורייתא וכו' הענין כי שבועות ה"ס שער החמשים שה"ס הכתר ולכן יש כתר אותיות בעשרת הדברות וידוע שהכתר הוא מקור כל המוחין והוא כולל כל המ"ט שערים שה"ס ז' השבועות ובעילוי רב מאד והן הן העטרין עילאין שנתעטרה כ"י ובזה יכון שנקרא חג השבועות שהוא הוא סוד שבעה שבועות העליונים וא"ש נמי שלא נקרא חג השבועות כמ"ש אח"כ חג הסוכות תעשה לך אלא נאמר בסתם ועשית חג שבועות. שאינם השבועות הנז' שספרנו אלא אחרים יותר מעולים לאין קץ והם העטרין העליונים שמתעטר בהם כ"י שמתגדלת כמוהו ונתנה התורה שיש בה מ"ע ומל"ת שהן חו"ג ובגין דכל קשרא וכו' נותן טעם למה הוא יום א' שהיה נראה שלכל הפחות יהיה ז' ימים לעומת כללות ז' חו"ג ולזה אמר שהכוונה על עוצם הייחוד של יום זה שאז נתייחד כל פנימיות של אצילות בקו האמצעי וז"ס מש"ה כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם ור"ל שבשאר ימים כתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת מפני שהיה האור מתלבש במדותיו הן הן לבושיו הנק' כבוד ה' וכמש"ה כבודי מעלי הפשוט אבל באותו היום המופלא ירד אור האצילות הפנימי ואין שם תמונה ח"ו אלא פנים בפנים פי' פנימות בתוך פנימות והוא קשורא דמהימנותא ה"ס ג' יסודות דאריך וא"וא שכל יסוד הוא קשר והמה נקשרו בדעת עליין דזעיר ואז הוא יום א' ועליו נאמר הוא יודע לה' יודע דייקא שבדעת של הוי"ה מסתתר הוא הנעלם ג' היסודות הנז' ואז הוא י"ג גי' אח"ד והרי זה טעם אחד למה שהוא יום אחד שאינו כשאר המועדים שבכל יום יש אור אחד ובחי' אחת אבל בכאן כל האורות והמוחין הפנימיים נתייחדו יחד טעם ב' יום אחד ודאי דכ"י וירצה שבכל שאר הזמנים אנו מיחדים מדת יום ומדת לילה ששניהם יום אחד ככתוב ויהי ערב וכו' אבל ביום זה גם כ"י נק' יום אחד בכח היחוד העצום שלה עם דודה שגבורותיה היו חסדים שהרי היא מתקשרת בקשורא דלעילא וה"ס ב' מלכים משתמשים בכתר א' וע"כ נכתרו ישראל בשני כתרים בייחוד ע"י ס' רבוא מלאכי השרת כל מלאך מב' כתרים ונל"עד שזה היא טעם כפי הסוד למה יש שני טעמים בי' הדברות שידוע שהטעמים הם מן הכתר קשירא דלעיל וכו' עכשיו מבאר טעם מופלא לסוד יום א' והוא מפני הסוד המעולה שנעשה בפנימיות קו האמצעי שבו מושרשים שני הקוים של ימין ושל שמאל ומקום השרשתם הוא בדת"י שיש בכל אחד מהם בחינת יסוד והיינו קשרא ואמנם הראשון הוא רישא וגולגולתא ומוחא וה"ס כח"בד:

רישא הוא פנימיות הכתר גלגולתא הוא סיום חיצוניותו המתפשט ונעשה גלגלתא כמ"ש בא"י:

ומוחי הם חב"ד וכולם מתקשרים בדעת קשורא אחרא וכו' ה"ס פנימיות גדולה וגבורה שיורד בתוכם כמ"ש באוצ"ח וז"ש דאחידן מחילא דרישא. שנמשכין דרך אור ישר מחו"ב אל ב' הזרועות:

ואוקמה רב המנונא וכו' הם שני הכתפים שהם מחוברים לגוף ומקושרים בו שהם הראשונים לקבל אור המוחין: עוד י"ל כמ"ש בא"י בסוד התכללות ימין בשמאל ושמאל בימין הפנימיות ע"ש והתקשרות של שניהם היא בגופא דהיינו בשליש עליון של ת"ת זעיר ששם בחי' יסוד ישראל וכו' והיינו קשורא אחרא. תרין קיימין וכו' הם נ"ה בבחי' פנימיותם דהיינו תרי ביעי: דאתמשכו בקיומא הוא יסוד ברית קדש: בתרין דרגין בפנימיות: ונל"עד שנכון לומר שכל זאת ההמשכה הפנימיות סודה שם יאא"א שהוא פנימיות שם מ"ה וזכור דרוש הצרעת דאיתא התם דג' אלפ"ין של שם מ"ה הם בדת"י י' בכתר ולהיותו מילוי אנפ"ין כל א' וא' הוא אחד וגם כל ד' אותיות גי' אח"ד שכן שם כל עיקר האחדות והיחוד והרי כמה טעמים לסוד יום א':

אילנא דא וכו' ה"ס וא"ו שהיא גי' אח"ד:

וכד אזדווגת ביה וכו' זהו ייחוד הפנימי דרוחא ברוחא שהוא בסוד כלת משה וכנז' בזוה' הרקיע ריש פ' בראשית ושם יש בחי' י"ג עלין דשושנה וסוד אהבה והכל עולה אח"ד והוא היחוד המיוחד: