מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:קי

ת"ח בר נש דאשתדל בפולחנא הוא בעל תו"מט. אז הק"בה ושכינתיה משתתפים עמו השכינה בזכות מ"ט וזעיר בכח תורה. ועיקר השותפות הוא לשכינה כי היא מקננת בעשייה ואשתתפא בהדיה כשני שותפים שכל אחד מתעסק להרויח שבמילוי הניצוצות בכח מ"ט. השכינה נותנת בהם כח להתעלות: אתי לאסתאבא בהתנועעו לחטוא בפועל שכינתא אסתלקת. כבורחת שלא יתאחזו בה החיצונים כי היא קרובה להם. אבל הקב"ה הוא אור היצירה מתרחק ממנו כמו שהיצירה מתרחקת מן הרע הסובבה וכל סטרא דקדושה הם מלאכיו ואיזה ניצוץ קדושה שהיה בו:

ושארי עליה רוח וכו' היא נוגה ושאר הקליפות ובכל זאת שהוא כפוף ואסור ביד החיצונים. אתי לאתדכאה וכו' סיוע זה הוא הנרמז בסוד שלט האדם באדם לרע לו. והיינו שמעלה עמו ניצוצי קדוש' מתוך הקליפה. וגם השפע המושפע על אותם הניצוצות בהיותם בתוך הטומאה אז מתרבה כדי לעזור בעלייתם והכל הוא סיוע גדול לא תו שרוצה לשוב ליוצרו בתר דאתדכא שיצא מתוך הטומאה לגמרי: ואהדר בתשובה שמתקן פגמו ומתעלה במ"ן עד מקום שפגם כי לא די לו בהטהרו אלא שצריך לו תשובה גמורה ואז גדול כחו להחזיר עטרה ליושנה. ת"ח כתיב ולקח וכו'. מכללות הענין נדע אמיתות ההקדמה כי תחלה צריך לו שיטהר ויבדל מהעון וכמ"ש נרפא נגע הצרעת מן הצרוע כלו' לא על דרך מקרה. או שנאמר שכבר נתמרק ביסוריו אלא צריך שמן הצרוע עצמו תהיה רפואתו שימלט מהטומאה. וזהו מטהר שהוא מההתפעל ואח"כ ימשך התיקון למעלה:

והתחיל לפרש הדבר בהעיר כיון דאמר שתי צפרים וכו'. כלו' ממה שנאמר בהן ושחט ושלח ידענו. שתהיין חיות: אלא הא אוקמוה דאר"זל חיות ולא טרפות אבל חיות וכו' רומז לחיות הקדש שיש להם רנפים דוגמת הצפרים ולהיותם רק שתים סודו לקביל אתר דינקי וכו': שמשם הדיבור הקדוש לנביאים והן בסוד נ"ה דאימא המאירים בחו"ב דז"ון. ואבאר הענין בהקדים מ"ש לעיל שפגם לה"ר פוגם באור אבא שהוא מקביל למדריגת חי מדבר בהבחין ד' מעלות דצ"חם וגם הוא בחי' נשמה הנק' חיה. וה"ס יו"ד של שם שעם ג' אותיותיה גי' חי"ה. ובעון לה"ר מסתלק אורו וכשמסתלקים נה"י דאבא אז מתחזק דין תקיף שהוא הצרעת אבל עיקר הפגם הוא בקו אמצעי דזעיר ששם ג' אל"פין כנ"זל ובהם נרמזו גם נ"ה וכמ"ש בכוונה ר"ה כי א' היא סוד יו"י והיו"דין הם בשני קוי"ם ימין ושמאל שהם נ"ה דא"וא שה"ס טיפי המוחין. וג' ווי"ן בד"תי: והנה ב' צפרים רומזות לב' היו"דין כי כן צורת הציפור בעצמה היא צורת י' ובפרט שהן קטנות כמ"ש הרמ"בן. והנה י"פי יפ"ו ופ"ד גי' פק"ד שהוא אור אבא שכתוב בו והחכמה תחיה. וע"ה קפ"ה וב"פ קפ"ה גי' צפ"ר:

סטר סומקא וכו' הלא נודע שלעולם תולעת שני הוא ת"ת ופי' על מ"ש בפ' תרומה כי שם בדף קל"ט ע"א אמר תולעת שני תרין גוונין כחדא ימינא ושמאלא חוור וסומק ע"כ. ומבואר הוא כי הת"ת כולל חו"ג ושם סוד עה"ד טו"ר שהם שני היצרים והרע הוא צד האדום סטר סומקא כי דבר רע על חבירו ו' ו' כחדא שמילוי ו' היא ו' אחרת. כי סטר חד עילאה הוא הדעת המשפיע: וחד זעירא כללות היסוד ושרשו ביסוד. וכשמבחינים אותו במקומו לתתא נק' תתאה והארז ארכו אמה שהוא ו' טפחים: וקריין להון ו' עילאה מפני שבשניהם יש כללות ו"ק למטה ולמעלה כידוע:

לקביל אלין פירוש לעומת אלה הג' מדות שנזכרו דת"י נמצאים למטה בעו"הז ג' דברים שנקרא עץ ארז ואזוב ושני תולעת ותלויים במדות העליונות שמשפיעות בהם ניצוצי סגולתן. וכאשר יזו על הצרוע בהם ז"פ יושפע עליו סוד אוחו כח והסגולה מן הי' עת עד היסוד. וזהו כלל גדול לכל מצות עשה שמתקיימת בעוה"ז בדברים חומריים כלולב וציצית וזולתם שרומזים למדות עליונות ובתוכם כמוס וגנוז ניצוץ אור מאותה מדה העליונה שבה תלויה אותה מצוה ואודיעך בקיצור טעם:

ושחט את הצפור האחד ושלח את השנית ע"ד שכתבנו שענין הנגעים הוא שנסתלקו אורות אבא ונפגמו אורות אימא וידוע שנה"י דאימא הם נכנסים תוך זעיר. אבל עיקר הפגם הוא ביסוד שלה שהוא מאיר בדח"י דזעיר ובסוד ג' אלפי"ן כנז"ל. ולכן כנגד נ"ה מביא ב' צפרים ושוחט אחד בסוד הוד שצריך יותר תיקון. ומחיה את שכנגד הנצח כי הוא לסוד הזכר דאיהו בנצח. ולנגד שלשה אלפי"ן שבדת"י מביא ארז סוד הדעת ושני תולעת סוד הת"ת כמ"ש בפ' תרומה דף קמ"ז ע"ב. ואזוב פשוט שהוא ביסוד ולהיות הדעת נשמת הת"ת וגם שבו שרשי ו' חסדים לכן נק' ו' גדולה. וכן ביסוד ששם חוזרים ונכללים הוא נק' ו' קטנה. וידוע שבשניהם שרשי הנגעים בסוד שאת ובהרת כנז"ל:

עץ חיים ה"ס יסוד בינה המתפשט בתוך הזעיר בכתר דעת ות"ת כמ"ש הרב ז"ל ולנגדם אמר עילאה בכתר רבא בדעת. ותקיף בת"ת ששם נפתח ומאיר ושם נקרא פי הגבורה:

תורה אמאי איקרי תורה בגין דאורי וכו' כי תורה שרשה ירה מלשון ויורהו ה' עץ ואמנם דרך הנקבה שבה מתגלה אור הזכר והיא מוציאתו ומשפיעתו לחוץ דרך הפתח והנקב שלה וגם הוא לשון פי' כמ"ש נקבה שכרך ולכן נק' תורה לשון נקבה בגין דאורי וכו'. וידוע שעד חזה דזעיר סתומים החסדים וגם יסוד אבא וז"ס שם ס"ג שהוא מתפשט בשש מדות ושליש. והנה מילוי מלואו של שם ס"ג כזה יו"ד וא"ו דל"ת. ה"י יו"ד. וא"ו אל"ף וא"ו. ה"י יו"ד הכל תרע"ד הסר ממנו העיקר שהוא ס"ג נשאר המילוי גי' תרי"א דהיינו תור"ה. נמצא שהמילוי הנסתר בתוך ס"ג הוא תורה. וזו נראית ונגלית מתוך עץ החיים. וכפל דאורי וגלי רומז לחסדים וליסוד אבא היוצא מיסוד אימא. וסתים רומז ליסוד אבא דאפילו בצאתו חוצה הוא סתום:

ודלא אתידע ר"ל החסדים שמושבם בדעת ולא נודעו שם אלא למטה בחזה דכל חיים דלעילא וכו' הם המוחין המחיים מבפנים ומבחוץ:

ביה איתכלילו כל הד' מוחין פנימאן בין מאימא בין מאבא ב' היסודות ב' חיים. ובסוד התפלין דר"ת ורש"י והיינו כל חיים דלעילא:

דאחדין בה דע כי עיקר התורה הוא בת"ת זעיר ששם סוד הוי"ה הכוללת בתורה שדבר עם משה כי שם ב' היסודות דאו"א ות"ת זעיר וכתר רחל שהם ארבע אותיות הוי"ה כסדרן:

אחיד בכולא כי בת"ת כלולים ג"ג נ"ה:

אחיד לעילא ותתא ביסודות או"א המכוסים למעלה והנגלים למטה כנודע מסוד הכפרת:

מלאי לכיסן של ת"ח הנה הת"ח שרשם בבינה וידוע כמה בחי' בנ"ה והפנימיות שבהם הוא תרי ביעי שנמשך בהם אור הדעת דרך השדרה ולכן הם מרבים שלום בעולם דהיינו היסוד המקבל מהם הזרע שמשפיע למלכות ולכן המסייע ת"ח הוא נותן מלאי לכיסן שהוא סוד לבושי תרי ביעי הנקראים כיסים שבהם הם מתקיימים. עכ"ל הרמ"ז: