מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:תנ

אי הכי מאי עיני ה' אל צדיקים זו קושיא אחרת כי אפשר לתרץ קושיא ראשונה דקרא איירי בצדיק בן צדיק והיינו אל צדיקים והוא צדיק וטוב לו. אך קשה דהו"לל עיני ה' צופים או מביטים אל צדיקים או משגיחים. ותירץ אלא רזא הכא וכו' נודע שיסודות או"א שם בדעת זעיר ששם שורשי החסדים והגבורות והם בוקעים ב' נקבי העינים. ולפי שהם ב' יסודות נפרדים לכן בזעיר כתיב עיני ה' לשון רבים. אבל באריך שאין בדעתו אלא יסוד עתיק הגם שיש בו חו"ג הם כל כך ביחיד מופלא ע"ד שאמרו בא"ר שעליו נאמר עין ה' אל יריאיו. משא"כ בזעיר להיותם נמשכים משני יסודות או"א וז"ש רזא הכא כי ידוע שכל רזא הוא ביסוד. ומפרש הענין:

ת"ח כל אינון בריין וכו' רעים וטובים בין לסטרא דא ובין לסטרא דא שהרי ב' עינים ימין ושמאל הם שמשם השתלשלות עולם דקדושה ודמסאבא. אך דוק ותשכח שרומז למ"ש בא"ר שלצדיקים יש זכות ליהנות משני עינים ימין ושמאל שהגבורות נמתקות. אבל לרשעים הוא להפך שאפילו הימין הוא להם לשמאל וז"ש בין לסטרא דא ובין לסטרא דא וכו' ועתה מפרש תמצית דעתו ואמר לאינון דלסטר קדושה. ירצה אותם המתייחדים לסטר קדושה במעשיהם הטובים. אישתמודען לעילא לגביה. דע שב' סגולת הן אל העינים א' היא הראיה והכרה שהמובט מצטייר באישון בת עין. וכנגד זה אמר אשתמודען והענין מובן כמ"ש בשני האידרו' שבעת רצון אז מתפקחות עיני זעיר ורוחצו' בחלב:

ונל"עד שרומז לד' יודי"ן שיש בע"ב דזעיר כמנין חל"ב ואז ב' עיני זעיר נחשבים לאחת בכח מיתוק הגבורות. בהארת הסתכלות אריך שעליו כתוב הנה עין ה' וכו' ואמר בא"ר דאיירי באריך דשני עיינ"ין דידיה חזרו לחד ועליו פירשו שם פסוק כי עין בעין יראו שנכלל א' בא' והנה עין ה' גי' ו' הויו"ת גי' יוס"ף בסוד היסוד העליון שהוא בדעת של התחתון וממנו סוד שני עינים חו"ג וז"ס בן פורת עלי עין פירוש שה"ס ו' הויו"ת דהיינו הוי"ה א' יתירה על עין שסודו ה' הוי"ות. גם ר"ת כל הפסוק גי' יוס"ף כנגד עין הנכלל בעין והוה להו י"ב הויו"ת ושע"ז נאמר עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה דהיינו י"ב חדשים כנגד י"ב הויו"ת וידוע מדברי הרב ז"ל שסוד העין דזעיר הוא רבוע דמ"ה העולה עי"ן. והנה אותיות הפשוט גי' ע"ב שהם סוד עפעפים ר"ל כחות הדין הסותמות ראיית אישון העין שסודו מה שיש בתוך הריבוע פי' אותיות המילוי העולות חן ואמנם בשעת רצון גם עפעפי' נפתחים ונמתקים ומשמשים להישרת הראיה כד"א ועפעפיך יישירו נגדך. ואז הם סוד חסד כמ"ש ביוסף תחלה ויט אליו חסד ואח"כ ויתן חנו והיינו לחן ולחסד בעיניך וז"ש המיחלים לחסדו. פירוש של העין שגם ע"ב שעליו נאמר עבים סתרו לו. מיחלים להפכו לחסד. ובזה אישתמודע לעילא שצורת נשמתו מצטיירת בבת עינו של זעיר. ב' היא הסגולה ששולח ניצוצי אורו שיש בהם עצמיות גמור כמ"ש הרב ממשל בת היענה בסוד י' הניקודי' ולעומת כן אמר ואשגחותא דיליה תדיר עלייהו הוא אור ה' החופף עליהם.

אבל אינון דלסטר שמאלא וכו' שגורמים סתימת עיני ה'. אז נמשכת יכולת מהשתלשלות העינים לפקוח ב"מ עין העור איש רע עין. ושולט על אשר לו בשני הסגולות הנ"זל ובאתר דשלטא ההיא אשגחותא וכו' כי האור הגדול של הקדושה מסמא עיניו ק"ו מאור השמש: ולא יקרב לגביה כי הוא אור פנימי ויש עליו א"מ שהוא שומרו שלא יקרב שם ליהנות ממנו: ולא יכיל לדחייא שבכלל עלילות אז קטרוגים שיעשה לא יוכל לדחות אותה קדושה שהיא קבוע' שם ע"ד והיו עיני ולבי שם כל הימים. וע"כ עיני ה' אל צדיקים כלומר שאור עיניו ית' נתונים אל הצדיקים וזוכים בהם תמיד:

ת"ח ישראל איהו קדש וכו' להורות סו' נחמד וזה שיש להקשות התינח אם ישראל לא היו מושרשים כי אם ברחל שלכן לא יהיה כח בבחי' קדש שלה לדחות החיצונים. אבל כיון ששרשם הראשון ביסוד אבא בעצמו למה הוצרכו לכופר ולמה לא יגין עליהם בחי' קדש העליון וימנו לגלגלתם כי הלא נתינת הכופר נראה ח"ו כמחליש כח הקדושה של מעלה. לז"א כי ישראל הם בחי' קדש שאין בו חשבון בעצמו כי אין באבא בחי' מספר וחשבון יען כל חשבון הוא בחי' אחורים כמ"ש בדרוש רפ"ח. וא"כ אם ימנו לגלגלתם יפגום בשרשם שאין שם חשבון ולכן יתנו פורקן בחי' קדש דאיתגלייא. ואותו פורקן הוא הנמנה ולא הם ובזה מתוקן הכל כי במה שלא נמנו לגלגלתם נתקיים בהם כח שרשם העליון ובחינת כפרם נתקנה בחינת אחיזתם בקדש תחתון. ונתנו איש כפר נפשו נפשו דייקא מ"ט:

בגין דקדש איהו רזא וכו' נותן טעם למ"ש והכוונה שישראל הם דוגמא לשל מעלה כי קודש הוא יסוד אבא והוא רזא עילאה כי כל רזא הוא ביסוד והוא עליון כמ"ש מכוונים בתהלות לאל עליון. כי אבא היא עליון שבאצילו'. ואע"פי שהוא עליון וסליק על כולא מ"מ אית ליה לבר קדש אחרא היא רחל הנק' חכמה תתאה ואמר דקיימא תחותיה ירמוז לשרשה האחרון שביסוד זעיר ששם מסתיים יסוד אבא. וכנגדו הוא הדעת שלה ששם נכללות ה"ג בכח הארת יסוד אבא כמ"ש באו"צח בדרוש תיקון רחל. ולהיות גבורות ממותקו' עומדות בחשבון אוף הכי ישראל שהם מושרשים בחכמה קדש ישראל לה' ראשית דייקא:

ואינון יהבי וכו' הוא כופר נפש שלהם מצד אחיזתם ברחל כאמור לעיל:

ורזא דא ירצה כי יסוד דאבא שהוא הרזא הנז' יש בו ב' בחינות כנז"ל הא' עץ החיים שהוא אילנא לגו שכן הוא במקום הסתום ועליו נאמר ועץ החיים בתוך הגן מגין שלא יתאחזו בע"הד יותר מדאי והנה אז"ל שנתקשה משה וכו' וטעם קשויו הוא דאם ישראל מושרשים בחכמה ואינון קדש וכמ"ש ר' אבא. איך יעלו למנין. ואיך ישלוט בהם נגף אם ימנו לגלגלתם. וה' הראה לו מטבע של אש מתחת כסא הכבוד היא רחל היוצאת תחת יסוד אימא שהיא כסא הכבוד. ומטבע שבה טבועים ומצויירים כל האורות העליונים והיא של אש שנבנית מן הגבורות וא"ל זה יתנו כלומר אין הכוונה על שרשם הצפון בעץ החיים אלא על הנגלה שהוא נק' זה. ולפי שהי' קדש תחתון ע"ש אבא המאיר בה לכן אמר זה לשון זכר. וסוד השקל ה"ס ד' יוד"ין דע"ב כל א' כלולה ממאה הם ת' ועם כ"ו דהוי"ה וד' אותיות. הרי שק"ל כמ"ש בשער אריך. והנה עד החזה דזעיר חצי יסוד אבא ה"ס יו"ד ה"י. ומשם ולמטה וי"ו ה"י הרי ב' יוד"ין בכל מחצה שסודם ר' ונשארו בשנים הראשונים ו"ד ה' עם ר' גי' רט"ו שהוא חצי מספר שק"ל עם שני הכרעות הכרעות הקלבון לשני חצאים. דף רכ"ו שורה כ"ג ואת קדמאה וכו' מזל"ן שהיא אות ב' דבראשית. ואיתפלג היינו לג' וו"ין ו"ו וידוע שיש ג' מלויים לאות ו' וי"ו וא"ו ו"ו העולים מ"ו כמנין הוי"ה אהי"ה ע"ה דהיינו הייחוד הרמוז בבראשית. והנה וי"ו פ' וי"ו גי' תפ"ד וא"ו פ' וא"ו גי' קס"ט ו"ו פ' ו"ו קמ"ד ושלשתם עולים תש"צו הסר האות שהיא ב' וכללותה מעשר הם ב' ישאר תש"עה: