מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:שפח

ומותיה הוה בס"א כדמשה דהוה שליט בה גרסי' ומותיה קאי ליהושע כמו למשה ובס"א ר"ל מיתתו של משה לא היתה כשאר בני אדם אלא באופן אחר כי גם שכל מיתה היא מצד המלכות היינו משום דאין מיתה בלא חטא ולכן יונק ממנה מלאך המות ומקבל כח להמית כ"א אבל משה הוה שליט בה ומונע כח החיצונים לקבל ממנה. וע"ד לא הוה בה רשו שכיון שנפגמ' בעון [מועד] לא יכלה לקיים את יהושע ולא לשום צדיק אחר כי לכן נקרא אהל מועד ע"ד בית מועד לכל חי. מועד גימטריא ק"ך צירופי אלהים עכ"ל הרמ"ז:

והר"מז כתב ריש פרשת ויקהל וז"ל

וקב"ה בכולהו קרבין וכו' ירצה למה הכניס הקב"ה עצמו לתגר זה לומר פקדתי ומייחד הדבר לעצמו הו"לל כדרך שאר מצות התורה זכור את וכו' ולא לומר פקדתי. ועוד מה שלא עשה כן לשום אומה מצרינו לחזור ולהזהיר על המעשה בקיום המצוה ותירץ אלא ודאי קרבא וכו' ואציע תחלה מגמת עמלק ומחשבתו כי נשתנה מיתר גויים אויבי ישראל שכולם היו רוצים בקיומם של ישראל. אבל השתדלו לשעבדם ולהכניעם תחתיהם להגדיל ממשלתם בשעבוד הבירורים ביניה' ולא מלאם לבם לחשוב מחשבות להרוס בנין הקדושה העל יונה רק הצר הגדול עמלק הוא היושב במארב לעשות קרבא:

בכל סטרין עילא ותתא דע ששורש עמלק היה מראשית עולמות הטומאה המתחילי' מכנגד אחורי היכל החיצון דבריאה כמ"ש בספר א"י. וטעם הדבר כי שם היה המקום הראשון שנפלו בו מלכין קדמאין כי כלי דעת דאצילות שם היתה נפילתו ולכן שם התחיל כח לתחלת השתלשלות העולמות דקליפה וגם ידעת שאח"כ ירד הדעת עד סוף הבריאה ששם היכל לבנת הספיר שהוא יסוד דבריאה וכו' בסוד העטרה: עוד נודע מ"ש בזוהר דעמלק מחובר בבלעם ובלק דהיינו עם מבלעם לק מבלק שהם מסיגי הבל וקין. מן ימין ושמאל כמ"ש שור וחמור כלבא בישא נפיק מתרוייהו שה"ס ו' מ"ו מתוך שור וחמור העולה כל"ב. וקראו כלבא בישא מפני שבלעם ובלק שהיו מסיגי הדעת היה בהם קצת לחלוחית ניצוצי טוב אבל עמלק הוא חלק הרע הגמור שלהם כמ"ש הרב ז"ל בפ' בלק וז"ש ראשית גוים עמלק. כי אמת הוא שעמלק הוא ראשית גוים שכן שורשו מראש עולם הקליפות. אבל אין בו שום חלק טוב כי אחריתו פירוש הוא שמו שיוצא מאחרית בלעם ובלק עדי אובד. ואם תמלא ו"ו מ"ם יעלה בל"ע הוא המלך הראשון מהקדמונים. ועוד אם תכה ו"פ מ' גי' עמ"לק וכן מפ"ו עמ"לק והוא כנגד עילא ותתא דהיינו היכל הרצון ולבנת הספיר והיכל הרצון כולל ששה היכלות וכן לבנת הספיר. בסוד ו' רבתי ו' זעירא. וז"ש בכל סטרין דהיינו ו"ק וזה לעילא ותתא: ואמנם מ' שבין הוו"ין הוא כנגד ד' היכלות שמהיכל הרצון ללבנת הספיר שהם אהבה זכות נוגה עצם השמים: הרי שהיה רוצה לסתור כל בנין הקדושה ולהסיר השפע לצד הטומאה:

והנה נותן טעם לאיזו סיבה נתעורר אותו רשע ואמר דהא בההוא זמנא אתתקף ירצה מרז"ל שרפו ידיהם מן התורה שה"ס יסוד דאבא שהוא הבריח התיכון היותר פנימי המבריח מן הקצה דלעילא בדעת עד הקצה דלתתא יסוד ומ'. שזה עצם תיקונם של ז"ון שהרי הוא במוח חוט השדרה שמעמיד כל בנין האדם ואם יפגם בעונות אז שדרתו נהפכת לנחש ולכן כשישראל רפו ידיהם מן התורה איתתקף חיויא בישא לעילא מכנגד הדעת. וקראו בישא מפני שיש נחשים שאינם כ"כ רעים שהרי גם קליפת נוגה נק' נחש ויש בה טו"ר אבל עמלק כולו רע כנז"ל. ויש לדקדק דלעיל קורא אותו כלב וכאן קורא אותו נחש. ויובן במה שידוע שיש ב' בחינת בדעת עליון ותחתון. וכן לעומת זה בס"א יש דעת למט' שה"ס חשך גמור חמור שור כלב ועל בחינ' זו נדרש לעיל פ' משלחי רגל השור והחמור שהוא חלק תחתון שלהם ע"ם מבלעם ל"ק מבלק כאמור. ויש עוד בחי' עליונה שהיא כוללת כל שני הצדדים והוא הנק' מלך ערד שכולל בלעם בלק והוא ערוד הוא נח"ש ר"ת "נחש "חמור "שור הרי נחש למעלה וכנגד זה אמר בכאן אתתקף שנתחזק ונתמלא כח להתפשט כנגד כל קו אמצעי דמות נחש ארוך ואחז בפיו למעלה ובזנבו למטה וע"ז נאמר ויזנב בך כל הנחשלים:

כמין על פרשת דרכים כדרכו של הנחש מחמת האיבה הגדולה שיש לו עם בני אדם וכן עמלק עברתו שמרה נצח הקדושה ועמד לו בשני היכלות העליון והתחתון ששם מעבר לעיקריות השפע שהרי הוא עומד באמצע העולמות וממנו מעבר לכל הקצוות. וגם במ"של שיש בכל אחד מאלו השני היכלות סוד ו"ק ואין לך פרשת דרכים גדולה מזו וז"ש אשר שם לו בדרך שידוע כי דרך הוא יסוד אימא שמושבו בקו האמצעי שדרך בו עובר השפע. קס"א ס"ג גי' דר"ך: