מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:שפז

שוו לס"א לפניו וסטר קדושה וכו' ר"ל שנתאחזו החיצונים באורות המתגלים בזעיר מן החזה ולמטה ששם עץ הדעת טו"ר והיינו לפני ה' שרצו לתקן את הנוקבא ולהכינה לפניו בהיות כח לחיצונים להתאחז שם והיינו אש זרה. אבל אהרן תקן מעוות שגגתו כי שוי לי' לההוא מזבח לפניו שלהיותו מסוד אבא הגין על השכינה והבריח החיצונים ונמצא שמעשה האב עשו הבנים לכתחילה כי הוא עשה מבלי דעת להשתתף עם מחשבת הזרים להמשיך דינים קשים לנוקבא. וכוונתו היתה לש"ש כי לא מבעיא שלא כוון לכך אלא אדרבה תשב להפריד הרע מן הטוב. ובניו עשו מדעת במחשבה טובה שחשבו שיהי' די בכחם לבנות הנוקבא:

חג לה' ולא לעגל פי' שלכן פרט את ה' כדי להכניע את כח העגל שכחו משם אלדים וכנז"ל כי משה במצרים שמא דאלהים לא אדכר אלא שם המיוחד שאין בו שום אחיזה לחיצונים משא"כ שם אלהים שהרי ממנו השתלשלות עד שמגיע כח לחיצונים ועיין לקמן דף ר"ו סוד פ' ויראת מאלהיך ומה שפי' הרב במ"ם דמאלהיך: ולסטר קדושה עבד כמו שבעגל נצטרפו דיבור ומעשה כן רצה אהרן לתקן המעוות בדיבור ומעשה: ועכ"ד לא שכיך כי כבר נפגמה המ' וחזרו רגליה לרדת מות:

תרין בנך יפלון פשוטו הוא שיפלו בטעות וגם ר"ל יפלו למטה שיוכלו החיצונים להאחז בנפשם:

ועל חובא דא וכו' שחטאם היה מעין שגגת אהרן כנ"זל לכן איתפסו בחובא דא כי כך היא המד' פוקד עון אבות על בנים אם הבנים חוזרים ומעוררים העון עצמו של אב. כי אז שולח אש קדוש ממרום על המזבח ואז התקוטטה אש זרה. והשכילה דעת נדב ואביהוא כי ניעור האש שהושלך בו העגל ורצתה הנוקבא להנקות מאותו פגם וזה בהמסר בני אהרן ביד החיצונים כי בזה משכן ה' ואם תעמיק בענין תמצא שתקנת הקדושה נמשכה מאותו קלקול שעשו במחשבתם: אהרן חשב דבין כך ייתי משה: מתרץ קושיא אחד שנראה שגם בתיקון שעשה אהרן בבנין המזבח היה פגם כעין של בניו. שהם חטאו במה שעשו לבדם ולא שתפו עמהם משה ואהרן כמ"ש הרב ז"ל וא"כ מה תיקון יוכל אהרן לעשות לבדו לזה השיב שאהרן נשתתף עם משה במחשבתו ונתייחד עמו בדעתו ומתרוייהו תסתיים מלתא לתקן המ'. כמה דחושבין שעשה כן לפייסם וגם לפי' רש"י שבצה מזבח לדחותם. מ"מ הרואים חשבו שנעשה לשם העגל. והכלי של תקרובת ע"ז חמור מע"ז עצמה וא"כ הו"ל למשה לנותצו קודם כל דבר ולא עשה כן דלא כתיב ויתוץ וכו'. פי' לא בתחילה ולא בסוף מפני שנעש' לש"ש ת"ח ויקרא זו ראיה על צדקו של אהרן ששרתה עליו רה"ק שסודו במ' כידוע שה"ס מזבח שבנה ובמצותה עשה דבר זה. לכן מביא ענין יונה שקריאתו היתה להתראת הדין במצות ה'. וג' דינין הוו על הסדר לפי מדריגתם כי דין אחד עשאו ה'. דין ב' עשאו משה בצווי ה'. דין ג' מדעתו של משה. החמור תחלת שהנהרגים ע"י בני לוי חטאו בעדים והתראה. ועל ידי ה' בעדים בלא התראה. וע"י משה בלא עדים ובלא התראה: