מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:שפד

בחרט וכו' וטמריה מעינא בישא באתר ביש. נלע"ד שה"ס יסוד לאה שהוא כנגד יסוד תבונה וה"ס תרפים שנים. והעיקר שהוא בכתר רחל כי הרב ז"ל. פירוש שאע"פ שעקבי לאה הם שנים מ"מ נקרא בשם עקב אחד להיותם נכנסים בכתר רחל ושם מתייחדים כאחד ואז הוא שמור. אבל נקרא מקום רע מפני ששם עיקר אחיזת בלעם כנ"זל. ועוד צא"ל שיש סוד עקב בבחינה אחרת ופירשה הרב ז"ל בפסוק עקב אשר שמע אברהם בקולי. וה"ס ב' בחינות דין היורדים מנ"ה דחכמה למוחי זעיר והם סוד ב' דמעות של עיני זעיר בעת הדין וידעת שלאה כתיב בה ועיני לאה רכות מכח בכייתה ולכן כשאלו הב' דינין יורדים לנ"ה דידה אז יש שם כח עין הרע וז"ש וטמרוה מעינא בישא שהוא ודם הבלעתם בכתר רחל ומשם נבלע באתר ביש הנזכר כי כל כוונתם לפגום ברחל ולהשלים בכתרה דינים קשים וכבלעם דבעא לאעקרא להאי כח כמובא בזוהר לעוקרה משורש החסדים בהשלים שם אלהי"ם שעם ה' אותיותיו עולה צ"א וידוע שכתר רחל הוא אדנ"י בריבועו העולה קכ"ו ועם צ"א שהוא אלה"ים עולה חר"ט ע"ה:

כדין סליק כולא לעובדא ויעשהו עגל ומסכה דכר ונוקבא דכר מצד לאה דאיהו מלכות דתבונה הנקרא עלמא דדכורא ונוקבא מצד רח"ל. עגל מסוד אחורי ס"ג כנזכר לעיל. מסכה ע"ה קכ"ו סוד כתר רחל:

ברא יחידאה הוא עם ישראל ששרשם מחו"ג מיוחדים בדעת שי"ר א"ל והם רמוזים בשם ב"ן בסוד העיקר והמילוי שהם חו"ג כנזכר בא"י ששם ב"ן זה לוקחו זעיר מיסוד אימא. רישא חוורא הוא זעיר הנקרא בן בסוד לבנונית ראשו באור כתרו מת"ת דאימא כמובא בספר א"י. מבשר דחמרי הם המצריים שהם מסיגי אחורי הדעת בסוד מצר הגרון. חמור עם ארבע אותיות גי' ג' אלהים שבגרון שהם ג' הורידין וג' שרי פרעה וגם סודו ג' אלהים כידוע. והנה אלה יטעון ליה בההוא וכו' שיטעו אותו ע"י אהרן שהוא המכניס מרגליות החסדים בזגם דדהבא שהן הגבורות. בלא דעתא דילי' כנ"זל שאין כח בהם לעמוד נגד הדעת הקדוש ולכן היה בלא דעתו:

קולמוסא דאנוש בסדר כתיבת התפלין כתב הרב ז"ל שקולמוס ה"ס אימא גם ידוע שענין הכתיבה הוא בסוד חג"ת שהם בסוד הידים הכותבות כמ"ש בכוונת ר"ה ולפ"ז נבין שיסוד התבונ' המתגלה שם הוא הקולמוס והוא נעש' מקנה שה"ס שם קנ"א אשר שם עם ד' אותיותיו א"נ מנוצה של כנ"ף קנ"א ע"ה וכתב הרב ז"ל ששם קולמוס הוא ארי"אל העולה קול"מו"ס: ואריה ע"ה גימטריא חר"ט. ואולם אנוש הוא מיסוד זה בו נתגלגל הבל והוא רצה להוציא הארת יסוד אימא לחוץ ובסוד התרפים כנז"ל. הוה רשים רשימין דכל דיוקנין שכן בינה ה"ס יוצר בראשית בשם אלהים דהה"ין שנקרא צור עולמים והוא ביסוד הבינה ואם תסיר ממנו העיקר שהוא פ"ו נשארו אותיות המילוי ל"ף מ"ד יו"דם עולים ר"ט ועם ח' אותיות גי' חר"ט וזהו ויצר אותו בחרט נקוד פת"ח בחרט הידוע והוא ההוא:

דאשתמורע פשוטו דקאי אחרט אנוש שהיה כבר נודע להם ועוד ירמוז מה שנודע שכל מקום שיסוד אימא מכוסה בזעיר נקרא עץ החיים כי אין משם שום אחיזה לחיצונים משא"כ במקום גילויו והודעתו דהיינו מהחז' ולמטה ששם עץ הדעת וזהו ההוא דאשתמודע. ודא הוא ברירו הם דברי רש"בי כלומר סוד מובחר וברור אבל וכולא הוה ודאי. הענין הוא מ"ש בסוד התרפים שהוא בחינת האורות היוצאים לחיצונים שתורף של תבונ' לעקבי לאה המובלעים בכתר רחל שה"ס הכיס ובסוד בלעם כאמור. באופן שבמלת חרט הודיע הכל שכל אותו מין כשוף נעשה בהמשך הארה מחרט דהיינו יסוד בינה. אל חרט דהיינו הכללות האור בעקב א' המתייחד בתוך כתר רחל וז"ש ודא הוא עובדא וכו'. עד טמירא וכסויא שכן עיקרו הוא אחר שנתגלה אור יסוד אימא ויטמן בעקבי לאה והיינו טמירו. ואח"כ שיכוסה בכיס הוא כתר רחל והוא כסוייא בקדמיתא דיתכסי מעינא וכו'. מפני שאין לחיצונים כח ליהנות מאורות יסוד אימא כשהם בתוך זעיר מגולים אלא שיתכסו מן העין בתוך רחל עולימתא שפירתא דלית לה עיינין.

ובתר יפוק אומנא פי' שיצא האור אח"כ מאחורי רחל אל החיצונים העומדים שם והיינו ובתר ומלה דאיצטריך:

כסויא לבתר חזר ושנה זה ליישב מאי דקשה והוא שכיון שכל עיקרם היה להמשיך אור לאה אליהם למה לא יעשו כן מלאה מבלי השתמשם בשני הבחינות שנרמוז בחרט לזה אמר כי כל דבר שצריך להתכסות אח"כ לשיוכלו החיצוני' לההנות ממנו איצטריך לגלאה בקדמיתא שם בחזה כדי שמשם יצא לחוץ דרך אחורי רחל שהיא נקרא פתח עינים משא"כ לאה מצד עצמה שהיא עלמא דאתכסיא שמכוסה בההוא חוורא דקודלא סוד נה"י דאימא החדשים ובזה נמתקי' דיניה ואין אחיזה לחיצונים בה בעצמה וכמ"ש בספר א"י ולכן משיח בן דוד בא ממנה ועתיד לעשות נקמה בגוים כי למ"ד אל"ף ה"ה גי' נקמ"ה ואומר ועלו מושיעים "לשפוט "את "הר ר"ת לא"ה:

השתא בני רחמאי קרא אותם כן מפני שהם מסוד החסדים כנזכר בריש א"ר אנן בחביבותא וכו' ולפי שרש"בי ה"ס היסוד שבהם לכן קראם בניו שהוא היה בסוד הדעת הכולל אותם וגם קראם:

רחימין דנפשא כי אלו הם רבי יוסי ורבי חייא כנ"זל והם בסוד ת"ת ויסוד והם בקו האמצעי מקבילים לדעת שה"ס רש"בי גם שעיקר הייחוד והארת המלכות שהיא סוד הנפש היא מהם. וגילה להם הסוד שעיקר אחיזת אותם הרשעים בעצם היתה בבי"ע ששם מתפשטים הכלים לזו"ן להיות נשמה לבי"ע אבל בנשמות של ישראל שהם מפנימיות דאצילות אין להם אחיזה. ואפילו בבי"ע עיקר אחיזתם והוא בחיצוניות וז"ש בסטר קדושה ההוא אלהים דקשוט וכו':

בדרך אחר י"ל שכוונתו על מ"ש באוצ"ח בדרוש השמות דבריאה כי ק"ך צירופי אלהים מתפשטים בב"יע ומתחילים מזו"ן דבריאה בסוד י' כלים החיצונים שלהם י' לזעיר וי' לנוקביה. וביצירה יש נ' צירופים באחורי כלי כל החמשה פרצופים. וכן בעשיה ומשם ולמטה הם אלהים אחרים. וז"ס מס"כה דהיינו שהמשיכו מכל הק"ך צירופים הקדושים בבבי"ע עם ה' אותיו' דאלהים אחרים והיו זכר ונקבה שכן בתחלה התפשטותם מזו"ן דבריא' שבהם נכנסים נה"י דתבונ' שהיא אלהים דקשוט ואינון מתערין מסטרהא ועל כן נשתמשו בשם יל"י כמ"ש הרב על פסוק "ישראל "ל"א "ידע וניקודו אל"ה עם יל"י. העולה מ"י הכל אלהי'. וז"ס הנמרץ. שכתבתי בקול הרמ"ז שלי ששם לילית יש בתוכו שם יל"י וכן בשם אלילים שרומז לזכר ושם זה במילוי יו"ד למ"ד יו"ד קי"ד וב"פ קי"ד גימטריא עג"ל מס"כה והשם כפשוטו עולה נ' וב"פ נ' עם ג' אותיות הרי עג"ל. ק' זה כנגד ק' אותיות שבעשרים אלהים שבזו"ן דבריאה והם כנגד ק' שמות אלהי"ם שביצירה ועשיה: נ"ל זה בפשט המאמר אבל ממה שהפליא רש"בי בהעירו את ר"י ור"ח השתא בני רחימאי וכו' נראה שה"ס כמוס ונסתר אשר לכן נל"עד שיורה לדבר א' יותר נעלם והוא הסוד שגילה באידרא רבא וביארה הרב ז"ל בדרוש ג' עלמין ואציג' לפניך תמציתו בקיצור: דע שמהתקון א' שה"ס פאה שעולה אלהי"ם ואית ביה א"ל קוצי משם יוצאים ג' עולמות של דינים תקיפים ונמשכים באחורי בינה ת"ת מלכות. ואח"כ יורדים לבי"ע ושם מתחזקים בדיניהם בג' היכלי זכות שהם הגבורה שבכל עולם ועולם ומהם נתהוו ג' נהרות דנור ואמנם ג' עולמות אלו הם קדושים אבל הם דינים חזקים ולזאת יש באחוריים אחיזה לחיצונים. וז"ש בסטר קדושה ההוא אלהים דקשוט וכו' ירמוז לכמה בחינות של שם אלהים אחד סוד חכמה סתימאה שבו שרש בוצינא דקרדינותא שנתקנה מכח גבורה דעתיק. ב' כי כל כללות הדיקנא הוא סוד אלה"ים א"ל בתיקון א'. י"ה בתיקון ו'. ם' בתיקון י"ב. ג' שבתיקון א' בפרטות הוא פאה גימטריא אלה"ים וכנגד בחינה זו שהיא העיקרית שממנה ג' עולמות אמר מלך על עלמא מפני שאותו תיקון הא' ה"ס מלכות של חכמה סתימאה כנודע בסוד י"ג מדות והיינו מלך וגם מפני שמקומה הוא העליון שבכל התיקונים וטעמו מבואר במקומו:

בתלת אלין אתתקף בבי"ע כי דוקא בהם מתגלה תוקף הדינים:

והא איתמר רזא וכו' היינו סוד ג' עלמין שגילה סוד כל אחד ואחד באידרא רבא. והנה אותם הרשעים רצו להמשיך כח מכל שרשי דינים אלה: אכן להבין מ"ש מלה דלא הוה שהם דברים בלתי מובנים אביא הקדמה מדרוש ג' עלמין והיא שג' עולמות אלו הם סוד ג' מלכין קדמאין. בלע יובב חושם. בלע סוד הדעת חושם יובב סוד ח"ג ועוד אמר שבלע נמשך עד הבריאה וכולל בתוכו שני' אחרי'. ואח"כ נתפשט יובב ביצירה וחושם בעשיה וידוע שבלעם הוא משורש בלע בן בעור וב' בניו הם משורש יובב וחושם וקראם לעיל בשם תרין חכימין לרמוז למ"ש שיובב וחושם שאמרנו שה"ס חו"ג הם בסוד חו"ב מפני שראש הקטנות הם חו"ג והרי שהם חו"ג והם חו"ב ולכן קראם בשם חכימין. והנה אמרנו לעיל שהמשיכו נפש לבן כנזכר בספר הגלגולים וכוונו להעלותו מבחינת צומח לבחינת בעל חי שור אוכל עשב. והנה לבן דהיינו בלעם מושרש מבלע שהוא בבריאה. ולכן קודם שעשו כשפיה' לא היה כח רוח באותו זהב אבל אח"כ כשלקחו מידם נתקנה קליפות בלעם וז"ש לקבל בריאה ויקח מידם. פי' הוא הכח שקיבל הזהב מלקיחתו אותם מידם ואז ניתוספה בו מלה מה דלא הוה ביה עד כען. כלומר נתחזק כח בלע שסודו בבריאה. וכן ויקח מידם גימנוריא בר"יאה:

ועוד ירמוז למ"ש שבלע כולל כולם באופן שגבורה זו של בריאה שם יש גם ב' גבורות דיצירה ועשיה והיינו מידם יד א' של כולם שהיא יד השמאלי' של כולם הנכללות ביד אחד. ואח"כ נשתלשל בשני עולמות תחתונים כדמסיק ויצר ויעשהו.

ולכן אמר מאן חמא חרשין וכו' פי' שהיה צלם כולל כל ג' עלמין שה"ס אותיות הו"ה שבהם מתגלים הדינים כאמור הפ"ה ופ"ו הפ"ה הרי אלהים. ודע כי איתא בדרו' ג' עלמין שבאלו הג' עולמות יש ג' אלהים דההי"ן כל אחד ואחד עם ה' אותיות עולה ש' ועם הכולל יעלה א"ש וגם הוא בסוד ג' שמות א"ל שאף הוא בסוד אש מפני שעיקרו מג' יוד"ין ואל"ף משם ס"ג וכל אחד מהיוד"ין יפ"י הם ק' הרי ש' ועם האל"ף הרי א"ש. והשתא דאתית להכי הבן כי יו"ד יו"ד אל"ף יו"ד גימטריא קע"א דהיינו ענן ע"ה. ומכאן היו רוצים להמשיך ב' עמודים שילכו לפניהם כנ"זל:

יהא לן מאן דיהך קמנא והם ממש זכר ונקבה כנזכר במאמר הפסיעות גם אל מלא גימטריא הק"ף שרצו גם הם להיות מוקפים כישראל. ולכן אמרו לאהרן שסודו ח"פ א"ל עם ח' הכוללים. קום עשה לנו אלהים כי ידוע שהתיקון האחד שהוא א"ל הוא כפול מב' הפאות. עשה גימטריא ב"פ א"ל מלא עם האותיות. לנו אלהים ב"פ פ"אה. אשר ילכו לפנינו כי הפנים גימטריא קפ"ה. ונתנו טעמם כי זה משה וכו' שמשה בקדושה סודו נגד בלע ועולה א"ל שד"י שהיא עולם האחד דבריאה. ולהיותו כולל גם השנים האחרים קראוהו איש שהוא ר"ת "אדנ"י "יהו"ד "שד"י שהם ג' עולמות. ובמה שנזכר תבין סוד תתקצ"ה דרגין הנז"ל שהם נמשכים מג' עולמות אל מאחוריהם כי ג' אלהי"ם דיו"דין תת"ק וג' א"ל צ"ג ועם ב' כוללים בסוד התכללותם בבלע הרי תתק"צה וכעין מספר זה כתוב בדרוש ג' עלמין לענין אחר ע"ש ולכן אמר לעיל שאלו תתק"צה דרגין היו משוטטים על כל אינון חרשין בחרשייהו שהרי משם מוצאם:

והנה על כל הסוד הזה נאמר ואשליכהו באש כי כל ההמשכות היו מיסוד נהר דינור שסודו שני שמות הנז"ל א"ל ואלהי"ם סוד כל אחד מהם הוא א"ש כאמור וב"פ א"ש גימטריא בת"ר דה"ס ההוא נחש דסיים בפירודא ובגי' ז"פ אלה"ים. וכן עולים עג"ל מס"כה מלאים כזה עי"ן גימ"ל למ"ד. מ"ם סמ"ך כ"ף ה"י שה"ס דכר ונוקבא והוא הוא ז"פ אלה"ים שהם זו"ן ז' מלכי אדום שנכללו בבי"ע ובגימטריא אל"ה אלהי"ך. וע"ה הוא עגל שהוא בן הפרה היא בינה שעליה כתיב ושם עירו דנהבה גימטרי' בי"נה שממנה יוצאות הדיני' וירדו לבי"ע ולכן התחילו מבריאה כנ"זל ולכן אמר מחילא דתרין אלין איתעביד והוא בכח המשכם מבריאה ויצירה אז ויעשהו בעשיה גימטריא שכינ"ה כי בה היה הפגם בעצם כי כפרו באנכי שהוא כתר רחל כנודע:

אמאי בתרין אלין כיון שכוונתם לזכר ונקבה למה בחרו בשני מינים שוני' ולא בזכר ונקבה ממין אחד וזוהי תכלית השאלה. אבל בתחלה שואל למה דוקא שור וחמור. ולזה התחיל לתרץ אלא שור הא אתמר הוא משרז"ל שגנבו פני שור במרכבה. א"נ מ"ש לעיל שהמלבוש הא' שמתלבש אותו המזיק הגדול הוא לבוש תבנית שור. ואח"כ חזר למ"ש שהוא תכלית הבעיא:

חמור אמאי פי' למה לא בחרו בפרה שהיא נקבת השור או אפשר ששואל שידוע שח"גת דקליפה הם שור כלב חמור סימן חש"ך והכלב הוא חשוב מהחמור שהוא באמצע. והפי' האחד עיקר. ותירץ שהטעם הוא מפני שהמצריים הם מצד החמור שהוא שמאל דקליפה הקליפה היותר תחתונה שלכן היו טמאים בכל התועבות. והא דלא בחרו באתון נראה שהיא לילית הרשעה אלא כשהיא מתגברת נהפכת לזכר כמ"ש בזוהר בפרשת ויצא בס"ת ואיתהדרת גבר תקיף. גם מצינו בלשון משנה חמור שבכרה כי שם חמור נאמר גם על הנקבה:

וע"ד כל אינון דישראל וכו' הטעם הוא מפני שאותם הג' אלפים שמתו היו מע"ר בני בנו' שמעון כשר"זל וע"כ מצא מין את מינו וניעור במחשבתו להדבק שם:

ובגין דהוו תרין וכו' האי דלא מייתי מאשר ילכו לפנינו שהם לשון רבים ג"כ משום דאיכא למימר שהם כוונו לכך ולא עלתה בידם. לכך מייתי מגופא דעובדא שאמרו אלה אלהיך ולא כתיב זה. אבל ממלת העלוך אין ראיה שכן מצינו שם אלהים מתייחס לו שם רבים כמ"ש אשר הלכו אלהים לפדות לו. אלהים קדושים הוא. אבל מדאמרו אלין תרין הוו כחדא היינו שני דיוקנין דשור וחמור מושכים עד שיכון להורות באצבע ולומר אלה. ומסוד מלת אלה מייתי דהוו כחדא כי סודה זו"ן כמ"ש מי ברא אלה ונעשה העגל גוף אחד ס"מ דכלילא ביה נוקביה העלוך גימטריא סמ"אל. והטס שנשתמשו בו שהיה כתובי בו עלה שור גימטריא סמא"ל לילי"ת:

דאהרן לא אמר מדי פי' לפי סברתו דאהרן דסבר טב איהו לאפרשא ע"ר מישראל כנ"זל הו"לל הא לכם מה שבחרתם וכיוצא. אלא הם דוקא שדבר מיד בצאת העגל אמרו אלה וכו'. והא דלא כתיב ויאמרו העם מפני שהם היו העיקר בעשיית העגל כמ"שה אשר עשו את העגל. אלא שלהיות שבאהרן ע"ה לא היתה שום אופן כוונה אלא שטחיות הפעולה לבדה. ובע"ר היתה הכוונה להמשיך מה שחפצו לכן הוו ע"ר ואהרן ח"ו כאדם אחד שפועל איזו פעולה שהגוף עושה הפעולה והנשמה משתתפת בכוונ' והכל נחשב כאחד. לכן בתחלה כתיב ויעשהו לרמוז לשיתוף המחשבה שלהם אל פעולת היחיד. ואח"כ כתיב ויאמרו להורות שע"ר נתפרדו עתה ממה שהשתתפו באהרן ויאמרו אלה וכו':

קכ"ה כבר אמרנו שהוא בסוד ק"ך צירופי אלהים ושם אלהים ה' אותיות התפשטות לחיצונים. ועי"ל שנתכוונו להמשיך כח מה"ג כל אחד כלולה מה' היינו כ"ה ה"פ כ"ה גי' מס"כה. ולפי שלא היה אפשר להם לקבל הכל בידם. נטלי מלי ידיהו נתכוונו לשרש הגבורות שהוא ה' אצבעות גם ה"ס ה' אותיות אלה"ים וכוונתם להורידם עד העשייה ששם מספר קטן:

ואז ההוא זעיר איסתלק וכו' ובחרו זהב העולה י"ד וכן אלהים במספר קטן י"ד ואז היה יד ליד לא ינקה רע כנ"זל כי הורידוהו עד מקום הטומאה והשליטו אותה הטומאה בכל אחיזתם בג' עולמות וז"ש באותו המעט איסתלק על כולא. ולא חשיב כן אהרן שהרי ב' הדברים שהם ויקח מידם ויצר אותו הרומזים לבריאה ויצירה היו חוץ מדעתו כנ"זל. אבל ויעשהו הי' מדעתו כי רצה להאחיז' בעשי' מקום הראוי להם וכיון שניתן להם אותו הנהירו דקיק המחיה אותם. לכן לקח אותו המעט מידם. והיינו דקאמרינן לעיל אחד לקח בידו ב' שלישים היינו סוד בריאה ויצירה ואחד שליש אחד כנגד עשייה. ואי איהו הוה אמר שוו לי' בארעא אז לא יתאחזו כי אם בעשיי' שהיא הארץ. אבל כיון דלא אסיק אדעתי' זה כי לא חשב שיהי' להם כח או ויעשהו קרי ביה ויעש ה' ו' דהיינו העולה ה' שהיא עשיה על ו' שהיא יצירה וז"ש דההוא זעיר איסתלק על כולא ונתפשט הרע בכל ג' עולמות כי ה"ו פ' ה"ו גי' קכ"א כחשבון אלי"לים א' יותר על ק"ך שהוא במדריגת הטומאה:

ת"ח מה כתיב ראיה למ"ש דלאו אדעתי' דאהרן איסתלק ההוא זעיר כמש"ה וירא אהרן כדמסיק מאי וירא אהרן ר"ל כיון שהוא רצה לעשותו להם להפרידם מתוך ישראל וכנ"זל א"כ מה נתחדש לו עתה שאמר וירא אהרן. ואמר חמא דס"א אתתקף מה שלא עלו על לבו שיתחזק כך. ולכן נתן נפשו וכל דעתו לתקן ולהגן על העולם ויבן מזבח לפניו נתחזק לתקן את המ' שנפלו אורות גבורותיה לצד האחוריים והוא נתאמץ ובנה אות' לפניו דאהרן שהחזיר' לצד הפני' והאיר לה מאור אבא שהוא שורשו ע"ב פק"ד גימטריא אה"רן כמספר נו"ר. ונתקנו קצת ג' עולמות כי לסוד בריא' שאמרנו לעיל שהתחילו מזעיר דבריאה איתא בס' א"י שסוד זעיר זה נמשך ממ' דאצילות והוא הבן שלה ובסוד הוי"ה דב"ן שה' אחרונ' היא בציור ד"ו וא"כ יו"ד ה"ה ו"ו הד"ו גימטריא מזב"ח. ולנגד יצירה ידוע ששה מאיר אל הוי"ה גימטריא מזב"ח ולעומת העשי' הוא סוד שם יו"ד ה"י ו"ו ה"ה. שה"ס שם הגבורה כנודע לנו בסוד נ"ו הנזכר בתפלת ר"ה הרי שבמזבח זה נתכוון לתקן ולייחד כל הבחינות שנפגמו באותו מעשה ובזה הי' קיום למלכות שה"ס העולם שאלמלא כן חס ושלום עלמא אתהדר לחורבנא. איתהדר דייקא שהי' חוזר לשבירת הכלים וחוזר העולם לתוהו ובוהו: