מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:שפג

כספחת בבשר החי וכו' מובן במ"ש הרב בדרוש הצרעת שג' נגעים הם בסוד חסרון אור אבא מזעיר בכל ג' בחינות קו אמצעי שלו שהן דת"י: שאת כנגד החסרון המגיע ללאה שכנגד ד'. ספחת ובהרת כנגד ב' מקומות של אחיזת רחל ת"ת ויסוד. ספחת הוא בסוד אור הת"ת ששם יש שייכות ללאה ורחל בסוד עקב ענוה. והיינו ספחת שפעמים נספח ללאה ופעמים לרחל ועיין מ"ש בפ' תזריע. וידוע כי משם יוצאים אורות לחיצונים בסוד סחטה ענבים כמ"ש רז"ל והנה כל הגרים הם מסטרא דנוקבא ולהיות שאינם בקיאים בתורה כמ"ש ביבמות: לכן קשים לישראל שהם מחו"ג מא"וא כספחת שגורמים העלם אור אבא דמתמן התורה וח"ו אבא לא יסד ברתא. כ"ש אלין דלא הוו כדקא יאות שהיו מבחינת סיגי הדעת. בכי בלע זה בלעם שהי' יונק מהדעת. והיוקשים כמו שאת שהוא נגד לאה. ועיקר כוונתם היה להמשיך כחות דינים קשים מדיני לאה בסוד אלה אלהיך: כי ידוע שאחיזת מצרים בעורף ומלכם פרעה הערף לכן נקרא עם קשי ערף. ולהיות שלאה היא מ' תבונה ע"כ פרקו נזמי הזהב להמשיך הדין שה"ס זה"ב גי' מילוי אלה"ם שיש בו י"ג אותיות ע"ה זה"ב ולהיותו דמילוי הה"ין לזאת כתיב הזהב ה' זהב.

ויקח מידם ירצ' כל הפי' רומז לבחינות הדין ויקח מידם סתם יד היא שמאלית יד אותיות אל"הים ויצר סוד מילוי אלה"ים דהה"ין עם ה' אותיות גימטריא יצ"ר. חרט סוד אלהים מרובע העולה ר' ועם ט"ו אותיות י"רה ועם ב' כוללים של סך הרבוע והאותיות הרי חר"ט ועשאו תבנית שור. ש' סוד יצר ור' סוד חרט בסוד אלהי"ם מרובע וה' אותיותיה והכולל. תרי שלישי בידא דחד ושליש בידא דאחרא להבין סוד זה אקדים כמה הקדמות. אחד על מ"ש יש עולמות דתחות עלמא דאתי. פי' הרב ז"ל בריש שמואל על פ' מעשרה בנים שי"ש עולמות אלה הם בלאה גימטריא י"פ א"ל. הקדמה ב' על מ"ש הזוהר שאלו י"ש עולמות נחלקים לב' חלקים ב' שלישים לחלק אחד שסודם אור גי' ר"ז והם לצד ימין והחלק הב' שהוא ק"ג לשמאל. פי' הרב ז"ל שעיקרם בח"בד דזעיר אלא שנמשכים עד חג"ת דיליה שעד שם התפשטות לאה. וב' חלקים העולים אור ה"ס מילוי אחוריים דמ"ה שאם תקח ממנו השרש שהוא מ"ה נשאר פה. וממילויו קמ"ג תקח השרש שהוא כ"א ישאר קכ"ב פ"ה קכ"ב גימטריא או"ר. וק"ג נשארים בגבורה כמנין עג"ל:

אך לא מצאתי בשום מקום סוד ק"ג מהו ונל"עד שהם מסוד אחורי ס"ג דהיינו קס"ו הסר משם השרש שהוא ס"ג ישאר ק"ג ולפי שהם מס"ג הם בשמאל. הקדמה ג' מ"ש בל"ת בפ' וישלח כי ז"ס מנחה ששלח יעקב לעשו שאחיזתו מצד שמאל אבל עשו א"ל יש לי רב. רמז לו שבעונות ישראל ח"ו יש לו כח לינק גם מן האו"ר ויהיה לו כל הי"ש אלו דברי הרב ז"ל. ובמה שכתבנו תבין כוונת אותם הרשעים במה שחלקו הזהב לב' חלקים ביד האחד שכנגד הנצח היו ב' חלקים. וביד האחר שהוא נגד ההוד חלק השמאלי.

כגון דהכי איצטריך וכו': כי כוונתם להמשיך דיני לאה שבהכל הי"ש עולמו' וזה בפוגמם באנכי גימטריא כס"א וגם במ"ע דאנכי. ומל"ת דלא יהיה לך ששמעום מפי הגבורה הוא יסוד בינה לכן אחזו בב' הצדדים דחו"ג ולעומתכן עשו דכר ונוקבא שסתמם חו"ג ואז ערבו טוב של או"ר ברע של ק"ג ונעשה עגל מלא: עי"ן גי"מל למ"ד גימטריא טו"ב ר"ע. ובכח אותו הטוב הי' מדבר כעין צלם דנבוכד נצר. וזהו הטעם שהכריחו את אהרן להטפל בו כי כשמו כן הוא ברמז בעל ההארה. חסידא קדישא שהוא מבחינת שורש החסדים בסגולת כוונתו אהרן משיחא שמבחינת עצמו היה מצד אבא כמ"ש בסוד ע"ב קפ"ד והיינו דאלהא רבא ה"ס יסוד אבא שהוא רב וגדול ומתפשט בכל הזעיר. ולכן הי' משיחא בשמן שה"ס מוחין דאבא כמ"ש בפסוק שמן וקטרת ישמח לב.

בחסידותך נפלו וכו' כבר נזכר שבכח קבלת הע"ר מבחינת אור הימין עושה זעיר דקליפה שהוא שור ו' שר ג' אלפים שנפלו מעמא קדישא קדישא. לאפוקי הנגפים מהע"ר דכתיב ויגוף ה' את העם וזה שאמר

בחסידותך: פירוש מכח הארת חסידותך:

ואנת לא הוית ידע בא לתרץ קושיא גדולה והיא דק"יל שהחסדי' ממתקים הגבורות ונכנעים החיצונים וא"כ איך גבר הס"א בהעזרו מכח ימין. לזה תירץ ואנת לא הוית ידע ירצה שהיו מים גנובים שלא מדעתו שבזה יועיל לחיצונים וכמ"ש הרב בשתיית יין בפורים עד דלא ידע וכו'. דאלו אהרן הוה אסיק אדעתיה בודאי היה מבטל כחם בסגולת מדתו כי כל עצמו של כהן הוא לבטל הס"א וראיה מ"ש לקמן שאפילו אחר עשיית העגל איתחלש ס"א במה שבנה מזבח שאז כוון לתיקון ועלה בידו. אבל השתא מיהא לא ידע. כד מטו שית שעתין כמר"זל בושש באו ו'. והענין שעד חצות מאירים החסדים וכמ"ש לעיל כחום היום חולקא דאברהם. כחום היום הוא חצות כמ"ש בגמרא: ונראה שה"ס ו"ק של החסדים ומשם עד הלילה ו"ק של הגבורה ויומא הוה במתקלא. פי' שאז מסתלקים המוחין וזעיר הוא בסוד הרשימו אז הוא כעין שקול. כי אין החסדים מאירים וגם הגבורות עדין לא שולטות. ובכן נטלו ההוא דהבא התחילו בנטייה לצד שמאל וגם להקדים הכנה שיחולו עליהם אותם תתק"צה דרגין הנז"ל שהם כחות דינין תקיפין הנמשכים מדיני לאה מסיגי הדעת ושם אלה"ים דדינין העולה רצ"ה ובריבועו עולה אל"ף ובהסיר ממנו ה' אותיות השרש ישאר כך:

מ"ט בגין דמאן וכו' ירצה כיון שודאי לא הי' מעכב להוציא מחשבתם לפועל שיהי' הזהב דנזמי' דוקא אלא שלא יכלו להתמהמה וגם לא לחוס על הממון. כי עד שלא יבוא משה יוכלו להצלח:

ואיתפרקו מעול שמיא ותברו אודנייהו נתכוונו לב' דברים אחד למעלה לפגום באוזן העליונה ה"ס התבונה הנכנסת בזעיר שסודה ס"ג והוא הוא עול שמים שצוום משה והיינו ויתפרקו מעול ה' השני שעשו רושם ניכר בעצמם להורות שהם נפרדים ומובדלים מישראל ונתחרטו ממ"ש נעשה ונשמע:

מה עבדו פליגו תרווייהו וכו' אע"פי שכבר הזכיר זה למעלה חזר להסדיר כאן כל המעשה ואמנם כוונו לסוד י"ש עולמות שבהיותם בזעיר הם חלוקים לימין ושמאל. וחוזרת הארתם להתקבץ בלאה בסוד י"פ אל כנז"ל ואח"כ יורדת לנ"ה דידיה:

עבדו חרשייהו לנגד הנוקבא דלהון בחרשא דפומא נגד הדכורא וזה לעומת נעשה ונשמע וגם להמשיך כח הדיבור משרשם שהם באחורי הדעת דדעת גניז בפומא דמלכא ומשם כח בלעם שהיה כחו בפיו:

אדימו תרווייהו ידייהו מובן במ"ש באוצ"ח שסוד ידי זעיר בהיותם בשפלות שמגיעות עד יריכו אז יש אחיז' משם לחיצונים מבין הצפרנים. וכשהוא מגביהן אז יאיר לחו"ב דלאה וה"ס נשיאות כפים ולכן כוונו ב' הרשעים ההם להגביה ידיהם ע"י אהרן כדי להרים כחם שהוא מבחינת הרגלים דלאה שעד שם מגיעות ידי זעיר בהיותם משולשלות וכוונו להגביר כחם על כח אהרן להכפות החסדים לגבורות:

אלא מידם ר"ל יד אחד של ב' ולפי הנ"זל שזה נטל ב' שלישים בידא חדא דהיינו ימינא וזה נטיל שליש אחד בשמאל. א"ש ידם ע"ד הנזכר בפר' בשלח וישא אהרן את ידיו כתיב חסר משום דשמאלא אתכליל בימינא ושני ידות חשבינן חד והיינו ידם וה"ס ב' שמות דאלהים שסודם עק"ב שעליהם רמזו לנ"ו אלהי"ם גימטריא עק"ב ואלו ב' הרשעים היו בני בלעם שהיו מסיגי הדעת הכולל חו"ג שהם ב' ידות ימין ושמאל וידוע מכוונת פסח כי אחורי החו"ג הם י' דמים שהם מריבוע אהי"ה א' א"ה אה"י אהי"ה גי' ד"ם ועם י' אותיות הרי יד"ם ולפי שהם י' נרמזו במלת ידם י' ד"ם וי"פ ד"ם עם י' כוללים גימטריא יונו"ס יומ"ברוס הרי דתרווייהו רמיזי במלת ידם ולכן יצאה בת קול ואמרה יד ליד וכו'. פי' אע"פי שרצו להתחזק מטומאת הדמים ויצא מידם ליד אהרן שהיה זך ונקי. לא ינקה רע:

רזא דמלה אינון וכו' ידוע מ"ש הרב בסוד בלעם שהוא מבחינת הדינים הקשים היורדים מאחורי הדעת עד עקבי לאה המתבלעים בראש רחל ואמר שלבן נתגלגל בו ונל"עד שלבן הוא יותר גבוה מבלעם ושהוא מכנגד הדעת ששם הוא סוד ההוא חוורא דקודלא כמ"ש בא"ר והיינו לבן ובגימטריא ב"פ א"ס בסוד כ"ה דאימא ולכן יצאו ממנו לאה ורחל שהן נבנות מאימא. ואלו הב' רשעים היו שניהם בב' האורות היוצאות לחוץ כי בלעם הוא ממקום התבלעם. ולבן מן השורש העליון ואמנם עיקרם יותר מהארות אבא מקליפות הבל. ולכן רצו שיטפל אהרן עמהם כי היא שושבינא דמטרוניתא שמתקנה בחסדיו. והם חמו כוס של ברכה ה"ס ראש רחל ושם נבלעים ב' הארות של שרשם ורצו להמשיכם להם משם בתוקפם באור החסדים קודם הכנסם בכתר והוא ממש כחטאו של אד"הר כי חוה סחטה ענבים גימטריא עק"ב כנזכר בדברי הרב:

וצריך להקדים סוד התרפים ובו תבין ענין זה כי אליו כוונו אותם הרשעים בני בניו של לבן והובא באוצ"ח שסוד התרפים הוא שיסוד תבונה המתגלה בחזה זעיר ה"ס בית התורפה שר"ל גילוי ומשם יוצאת הארה לאחורי זעיר ששם כתר רחל שבתוכו נבלעים עקבי לאה ולפי שהם דינים תקיפים משם יש אחיזה לחיצונים ושם סוד בלק ובלעם. אבל כשיש זכות אז רחל גונבת את התרפים ונשאר לבן בלי דעת ותבונה. זהו תמצית הסוד הנזכר שם באורך. נמצא שתחלת אחיזת החיצונים הוא כנגד מקום גילוי החסדים. וע"כ רצו אותם הרשעים לשתף עמהם אהרן רישא דימינא ששם התחלת החסדים שרצו להמשיך להם אורם. וע"כ כיון דמטא ז' שעתין שהוא התחלת שליטת לאה והדינים. נתנו לאהרן הזהב: אי איהו הוה אמר לון שוו וכו'. סוד הענין הוא שרחל היא סוד קרקע עולם ולכן אלו ישליכו הזהב לארץ ה"ל כגניבת התרפים שתשלוט בהם רחל ולא תצא ההארה לחיצונים אבל אהרן לא נזהר ולקח מידם שה"ס לאה שעיקרה ביד שמאל דזעיר. ואז גבר כח הכשפים שהקדימו לעשות. מה שלא יצליח אם יושם בארץ כי יוחלש כחם ותתמעט הארתם ועוד רעה גדולה כי ויצר אותו: