מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:רטז

ובשם המפורש קטליה הק' המ"דל ויצו המלך את בנייהו וכו' ויפגע בו ולא תירץ. וי"ל דגם גבי משה כתיב ויך את המצרי וא"זל בשם המפורש המיתו כי כך קבלו. וה"נ לא שנא. ודייק מ"ש ויצו המלך וכו' מה שלא נאמר במיתת אדוניה ולא ביואב. משמע דשינוי הוה הכא דהוצרך לצווי. ובמצרי אמרו משם הרב שהרגו בשם תכ"ה שהוא אחורים דש"די ולכן כששמע דתן שאמר לו משה למה תכ"ה רעך א"ל הלהרגני אתה אומר זאת המלה כאשר הרגת את המצרי. ויובן ג"כ מ"ש רע"ק כל ימי הייתי מצפה מתי יבוא לידי מקרא זה ואקיימנו בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך. מאי קאמר מתי יבוא לידי וכי ברצונו היה והלא בע"כ היו מיסרים אותו במיתה קשה. וג"כ ידוייק מ"ש לו תלמידיו עד כאן רבינו שאין לו הבנה הו"לל עד זה הצער וכיוצא. אלא להיות שר"עק היה אומר פ' א' שמע ישראל וכו' ומאריך באחד. ואמר ואהבת ולא יותר והנה מסופי תיבות את יהו"ה אלהיך יוצא שם תכ"ה והיה מקובל אצלם שבשם זה הרג משה המצרי וכשראו התלמידים שהיו מיסרים אותו במיתה אכזרית אמרו לו עד כאן רבינו למה לא תגמור הפ' את יה"וה אלהיך ותכוין בס"ת שם תכ"ה להרג שנאיך ולהציל עצמך. והשיב להם כדבריכם כן הוא שבידי להמית שונאי ולהציל עצמי. אבל נמנעתי מלעשות כן כי כל ימי הייתי מצפה מתי יבוא לידי דיקא לידי כי ברצוני אני חפץ ליהרוג על קדוש ה' ולקיים ואהבת את ה' אלהיך בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך כי ידעתי נאמנה כי הוא ית' נוטל הנפש שלי ולא אמרו הם נוטלים את נפשך אלא הוא. כי עשרה הרוגי מלוכה אין כל בריה יכולה לעמוד במעלתם ועליהם נאמר ממתים ידך ה' חלקם בחיים:

זבח תודה לה' הק' המ"דל מפסוק זבח לאלהים תודה וכו' והניחו בצ"ע ולא על הסבא לבד קושיתו כי גם על רז"ל שאמרו כן בריש ת"כ על קרבן לה'. ועיין מ"ש הרמ"בן ז"ל בפי' על ריש פ' ויקרא בסוד הקרבנות. ובר מן דין יש לפרש דהאי תודה אינה קרבן אלא וידוי דברים ע"ד מר"זל בפ' זובח תודה על זביחת יצרו. ועי"ל דלא אמרן אלא בשעת נדבת הקרבן והקרבתו. אבל בדברים בעלמא דמשתעי גבר עם חבריה לית לן בה. עכ"ל הרמ"ז ז"ל: