מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:קצג

פרישו דלבישו דמלכא דפריש עלה אלוה כתוב בשער הנבואה פ"ג ששם זה הוא האמצעי של חסד דזעיר כמ"ש בדרוש השמות. ולפי שהוא סוד חסד יש כח בידו להגין על הנשמה שמתלבשת בו וה"ס יומם יצוה ה' חסדו כמ"ש בס' א"י. ושם נאמר שיש לנשמה ב' מלבושים א' מן האב וא' מן האם. דהיינו בסוד חו"ג שמחיבורם נתהוית הנשמה. ולפי הנראה לא נתבאר כאן כי אם של האב דהיינו מן החסדים. ואפשר שאע"פי ששם זה עיקרו של חסד מ"מ גם לבוש הגבורות נכלל עמו אלא ששל חסד גובר ועיקר וכן מוכח ממ"ש בפ' לך לך וז"ל מ"ט וא"ו ה"א אזלינן כחדא אלא חד דכר וחד נוקבא אישתתפו כחדא ואיקרו חד שמא כדין חסד עילאה שרייא עלייהו באן אתר שרייא בסטרא דדוכרא. ומאן חסד חסד אל דאתי ונפק מחכמה עילאה דאיתעטר דכורא ובג"כ איתבסמת נוקבא. תו תנינן אלוה הכי הוא אל נהירו דחכמתא ו' דכר ה' נוקבא אשתכחו כחדא אלוה איקרי. ונשמתא קדישא מהאי אתר אתאחדת עכ"ל נמצא שסוד שם זה ה"ס חסד המחבר זו"ן והיינו אל ו"ה ואמר ששם היא אחיזת הנשמה שהיא מחיבור חו"ג וא"כ יפה נאמר ששם זה הוא לבוש החו"ג ועליו נאמר ויסך אלוה בעדו והוא נרמז בס"ת לא ימשול למוכרה בבגדו. ור"ת אלו גי' חס"ד שהוא עיקר הלבוש:

טנרא הוא רשב"י שסודו בדעת דזעיר ששם יסוד אימא שסודו סלע:

אזדרעו פולין פי' הרב ז"ל שפע' א' נתעסקו רשב"י וסבא דידן בסודות הקטנות שהם סודות אלהים פשוט ומלא ומלא דמלא שעולה נ"ב והסימן גדליה בן אחיקם עכ"ל ר"ל שבשם גדליה יש צירוף כל ג' חלוקות דהיינו ה' דגדליה ה' אותיות אלהים ג"י י"ג אותיות המלוי ד"ל אותיות מלוי המילוי וזהו גדליה ב"ן ואיתא בס"הכ סודות ימים נוראים שג' בתשרי סודו בבינה שמשם הגבורות ולכן שלטו אז הדינין ונהרג גדליה ואיפשר כי ז"ס יומא דתלגא דאיתא בזוהר ע"פ הכה את הארי ביום השלג ביומא דגרמו חובין ודינא אתדן לעילא מעם בי דינא עלאה. והמשילו לפולין שהם גרעינין שהם גולמי החומר שבה כמוסה הצורה המצמחת וכך הם מוחין דקטנות שהם חומר למוחי הגדלו'. שממוחי הקטנות נעשים קרומות. וכו' ומפני שיש סכנה בהתעסק בסודי הקטנות לא רצה לעסוק בהם. אבל אמר להם שילכו אצל רש"בי דרב חיליה:

והדר אקרינן פ' ואם לבנו יעדנה וירמוז לשם ב"ן כמ"ש לקמן בס"ד והם לא הבינו ענין הנ"ב פולין ושאלו ממנו שיפרש להם הסוד. והוא השיבם שראוי להחכימם ברמזי חכמה אבל אין בדעתו עכשיו להאריך באותם דרושים וכשיבואו לפני רש"בי ויזכירו לו סי' נ"ב פולין הוא ישלים להם הדרוש. אבל השתא צריך לדעת מי הוא הנקרא ב"ן לקב"ה לאפוקי בן אחר שהוא ב"ן דאלהים וכדמפרש:

ת"ח כל ההוא וכו' תחלה צריך לדעת הנ"זל וכי ימכור וכו' לתרץ הא דהתם נראה כסותר הך דהכא. דהתם איירי בנשמות דקין והבל והכא בנשמות חדשות ובסדר ביאתם והוא כי מזמן היציאה לעולם נכנסת נפש דגבור' מלובשת במוחין דקטנות. שה"ס י"ג אותיות דאלהים מלא. ולכן כל י"ג שנה הוא בסכנה להענישו בחטא אביו ואמו. כי הוא אחוז בדינים בכל י"ג שנים וכן אחוז בסטרא דנוק' דהיינו ט' אותיות שם ב"ן בסוד ט' מדותיה וד' אותיות יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה בסוד תנ"הי דזעיר המאירים בה ובהכנסו בשנת י"ד אז איקרי בן לכ"י דהיינו שנכנס באות' הבחינ' הפנימית שבת"ת דזעיר הנקראת כ"י כמ"ש בסוד כלת משה. ובשרש רחל שבתוך זעיר בבחי' הלב ואז יש לאדם ב' לבבות דחו"ג ששם מושרשים ואז הוא חייב במ"ע ומל"ת שהם חו"ג וה"ס מצוה מב' אורות י"ה דאו"א שהם שם בלב ומאירים לרחל: וכל מאן דאיהו מבן עשרים שאז מגיע לכתר זעיר כי עשר"ים גי' כת"ר ואז זוכה לנשמה דמצד אימא ובחי' ב"ן זה ה"ס הוי"ה ביושר ובהיפוך סוד זו"ן חו"ג. ולעומת כן נאמר אספרה אל חק שה"ס יסוד אימא הנחקק בתוך הת"ת:

ה' אמר פי' ולא בחי' אלהים שה"ס ער"לה ש' אלהים דיודי"ן ה' חמש תיבות המילוי היום ודאי ששם בחינת מדת יום: אני ולא ס"א שאין שם אחיזה לחיצונים. אני בלחודאי כי עד י"ג היתה מאיר' דרך הנוגה דהיינו הערלה ועכשיו היא לבדה:

לאבי ממש ודאי פי' ולא לאמי שהיא כנסת ישראל אלא לאבי הוא זעיר וידוע שזעיר מושרש בחכמה כ"ח מ"ה והוא בסוד מילוי מ"ו דהיינו מ"ה עם הכולל. וז"ש לאבי אבי ממש. ותמצית כל האור זה הוא בהיותו בר מצוה אז זוכה לנפש דחסדים דגדלות משרש כתר רחל שבתוך זעיר ואז נקרא איש כי יש בו בחינת זכר קטן. ואח"כ נכנס בו הרוח שהוא מזעיר שהוא מת"ת שלו עד כתרו שהוא עיקרו של זעיר. ובהיותו בן עשרים אז זוכה לאור או"א שבתוך זעיר סוד הנשמה כמ"ש כל הנשמה תהלל יה ואם לבנו יעדנה זה פרט למה שכלל בדף שקודם זה על פ' זה שפירשו על הנשמה כשיוצאת מן העולם הזה זכה ונקיה שהקב"ה משתבח בה ואומר של פלוני בנו ושאליו היא ראויה להתיעד מקודם. ועכשיו מפרש הזמן שבו התחילה להיות ראויה לו שהוא קודם היותו בר מצוה. שאף שאינו מצווה עושה הרבה לשבר כח הערלה שהוא עדין ברשותה. לכן הקב"ה מקדים להשפיע זוהר בנשמה היעודה לו:

לאידרא דיליה הם היכלות הנוקבא: לחופה ה"ס זווגה אחר שנת י"ג שאז נכנסים בה החסדים שמהם יצה"ט כמ"ש בס' א"י וז"ש בפ' וישלח דאיזדווג בתרוייהו ע"ש. וסוד החופה הוא היסוד דאימא שאז נכנסת ממקום כתר רחל ומעלה והבן. ונמצא כי פ' כמשפט הבנות הוא רמז למה שייטב לנשמה קודם הכנס' לגוף וגם מה שייטב לה אחר צאתה מן העולם הנזכר: