מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:קפז

והרמ"ז כתב בראש הפ' וז"ל פתח ר"ש דתסדר קדמיהון אלין אינון סדורי דגלגולא כי שימה בפיהם תרגומא שויה בפומהון וכאן לא אמר תשוי אלא תסדר רומז לסדורי דגלגולא משפטי ה' הנעשים בנשמות בסדר הגלגולים ואין הכוונה לבד על הדינין הנוגעים לגוף אלא גם על דיני הנשמות דאתדנו כל חד וחד לקבל עונשהא. ויצדק לשון תסדר להיות הגלגול בסדר נכון לאיש ואיש כמעשהו. ונרמז עוד זה הסוד במלת ואלה כי נודע שכל שרשי הגלגולים הם ממלכי קדמאי דאתמר בהו ואלה המלכים להיותם סוד הקצוות הנק' אלה. גם ואלה גי' מ"ב שהם ז' שמות הנודעים שבהם נרמז סוד השבירה כמ"ש באוצ"ח על שמות אב"ג ית"ץ קר"ע שט"ן:

גם בסמוך אמר שאין הגלגול אלא בנשמות שהן מסטרא דההוא עבד ובכלל זה גם הנוקבא נק' אמה כמ"ש לקמן והיינו כנגד עולמות בי"ע שבהם יש בחינת טו"ר בעצם וה"ס ב' ט"ט דמט"ט וידוע שעולמות בי"ע נתהוו משבירת הכלים ולכן שייכא בהם העבודה לתקן עצמם משא"כ בשל האצילות שהוא מבחינת עצמו מבלי חסרון שהרי אורותיו הראשונים חזרו לתוכו ואתמר ביה איהו וחיוהי חד בהון כי לא הוצרך ענין עולם התהו אלא להתהוות ג' עולמות בי"ע התחתונים ולהיות מציאות לקליפות. ועיקר התיקון הוא לרפ"ח ניצוצין ולזה הוצרך ענין הגלגול לתקנם וזה דוקא עם גבר לאפוקי אשה שאין גלגול בנשים כמ"ש בס' הגלגולים. ולפ"ז מה שנמצא ענין גלגול בנשים כגון חוה באמותינו רחב בחנה תמר ברות וכיוצא. נלע"ד שהוא בסוד העיבור וחלוק עיבור לגלגול מבואר בספר הגלגולים:

ונבאר סוד הגלגול במ"ש בס' הגלגולים ובו יבואר מאמרנו כאן וז"ל סוד הגילגול הוא אותיות גלגל כי נשמות הזכרים הבאות מאות ו' שבשם הן מתגלגלות ואות ו' עם גלגל נעשה גלגול כי הגלגל מגלגל הו'. וענין הגלגל ה"ס יו"ד דשמא קדישא עגולה כמין גלגל והיא מתגלגלת עם אות ו' ונעשית גלגול כנזכר בפרשת פנחס ולסוד זו הו' נאמר בתורה שש שנים יעבוד והבן זה לתקן ו' קצוות אלו עכ"ל:

והדבר צריך ביאור ונלע"ד שסוד הי' הוא בחסד כנודע ששם יה"ו הוא בחג"ת וגם הוא בסוד הארת החכמה על החסד כי ע"כ נקרא החסד אל הנק' נהירו דחכמתא כנז' בפ' לך לך ומכח החסד בא הגלגול. וסוד יו"ד וי"ו עולה אלו"ה ששם זה מגין על הנשמה מן החיצונים כמ"ש כימי אלוה ישמרני ושם אלוה הוא הכלי הפנימי דחסד דזעיר שהוא המאיר ביצירה דתמן מט"ט שבו סוד הגלגול כאמור כאן. וידוע שהחסד נק' יומם דכליל כולהו יומי ואזיל עם כולהון. והיינו ענין גלגול היו"ד עם הוא"ו שהוא התפשטותו בכל השש קצוות הנתקנים בסוד גלגול כל א' וא' לפי הפגם שפגם בספי' א' מו"ק וז"ש שש שנים יעבוד שלא נאמר בשש שנים יעבוד ור"ל שיעבוד ויתקן בעצם את השש שנים ובתיקון ס"ט שרש סוד הגלגול ע"פ דבר צוה לאלף דור ע"ש. ועוד הגלגל המתגלגל ה"ס מט"ט דכליל ו' סטרין גם גלגל מלא גימ"ל למ"ד גי' מט"ט ועם כללות ו"ק הרי גלגול. ואפשר לומר שמה שנק' מט"ט גם ביו"ד מיטטרו"ן הוא בסוד היו"ד המאירה בו:

אבל אם נשמתא היא מסטרא דשכינתא יובן במ"ש שאין גלגול לנשים והן הבאות מסטרא דשכינתא וכן מוכח מס' הגלגולים שזכרתי שכתב אחרי הנז"ל וז"ל אמנם השביעית שהיא ה' דשמא קדישא שהן נשמות נקבות אין בהם עבודה וגלגול:

וזה מכוון למאמרנו שהרי אמר קודם שהגלגול הוא אל הזכרים ליתקן בסוד ו"ק בסוד שש שנים והוא מ"ש בכאן דאיהו כליל שית סטרין וכו' עד דאשלימת שית דרגין ופשוט דהיינו הך ואח"כ אמר שהנשים אין בהם עבודה וגלגול שהוא כמ"ש כאן כיון דלית ביה מלאכה לית ביה שעבוד אבל לא נתבאר אצלי מ"ש דצדיק ודאי לית ביה מלאכה. דק' מה ענין צדיק אצל גלגול. שאם הוא צדיק אין צריך לו ואם כוונתו לצדיק יסוד עולם והלא הוא נכלל בכללות ו' סטרין. וכ"ש שכל עצמו של מט"ט שבו סוד הגלגול הוא מהארת יסוד דזעיר. ועוד ק' לי דהכא משמע דהא דנשמתא דמסטרא דשכינתא לא מתגלגלא היינו משום חשיבותא כדמסיק לקמן דאיהי בת יחידא. ואלו בס' הגלגולים נותן בו טעם לפגם שכתב שלהיות הנשים מצד הגבורות והדינין לכן נכנסות לגיהנם למרק ולא תבאנה בגלגול:

ומצאתי כתוב בקונטריס אחד שהנשמות המושפעות בחול הן מבי"ע ושל שבת הן מאור אצילות עכ"ל אבל לא פירש מה ר"ל דצדיק ודאי לית ביה מלאכה. ועלה בדעתי לפרשו במ"ש בסוד השבת שעולה השכינה עד מקום או"א ואז הוא זווגה ביסוד האמיתי כמ"ש שם בסוד שם מוסף והיינו צדיק וגם הוא אז סוד צ' דשקוצי"ת ולכן שם המאיר בשבת הוא י"ה אדנ"י שהוא במילוי יודי"ן גי' שבת. והסוד שהשכינה שהיא אדנ"י עולה עד או"א אינון י"ה ד גם י"ה אדנ"י גי' יסו"ד שהוא מה שאנו מכוונים במוסף בזכר למעשה בראשית. ואמנם כל ימי החול מקור ההנהגה הוא מאימא ולכן עושים מלאכה העולה אל אדנ"י שהיא מאירה במ'. אבל בשבת שסודה באבא היא מאירה באל הוי"ה וזה דוקא בזווגה במוסף דאיהו יוסף יסוד האמיתי שבו שם יג"ל פז"ק גי' א"ל הוי"ה מליאים וגי' צדי"ק ה'. ואמנם בימי החול שיסוד זה הוא למטה ואין אז זווג אמיתי אז נאמר זעיר מקנן ביצירה סוד יוסף נער גימטריא מטטרו"ן בו' אותיותיו. והוא בן י"ז שנה גי' הוי"ה במ"ק ואז הוא עבד עברי גימט' מט"ט חול שאז מקבל מחול שבשפת הים העליון ה"ס יסוד אימא מהחזה דזעיר ולמטה ששם עץ הדעת טו"ר ושם רבוע דאהי"ה גי' חול. אבל בשבת אנו אומרים רצה והחליצנו בסוד החליצה שאנו מתפללים שלא ישלוט אז העבד עברי שכן נקרא יוסף בקטנותו בהיותו משועבד. אבל בשבת הוא עולה למקום דרור קודש הוא אבא ואז יצא לחפשי שאז מלכו"ת מולכת שהוא גי' חפש"י חנם ואז כבר האירו בה אותיות שקו"ץ של שמה גי' מלכו"ת המושל בשבת והגיעה עד צ' רמז לצדיק המשפיע בה אז נשמות חדשות ולא ממקום הבירור כנזכר בדרוש השביעית כי אז אין מלאכה. ולכן הנשמה הבאה משם אינה משתעבדת לגלגול. וסוד הענין שמי שיזכה לאותה נשמה אם יבא לידי עון מיד מסתלקת ובורחת אותה נשמה משם שלא תתלכלך בעון כי אינה באה אלא להשלים שאר בחינת נר"ן של בי"ע שכנגדם הם הקליפות ושם היא המלאכה וכמ"ש לקמן בע"ה:

מה תוספות לנשמתא וכו' ירצה למה נצטוינו להשבית העבדים ושפחות ובהמות שכולם מבחינת עולם המלאכה למה לא ישתנו ממנו כיון שאנו מבחינת המ' וכמ"ש לקמן את בתו אלו ישראל וכו'.

א"ל ר"ש ואת שאיל דא וכו' יובן במ"ש בס' הגלגולים כי יש בבחינת נר"ן בבי"ע א' מבחי' עצמו דבי"ע עצמם. שנית מסוד האצילות שמת לבש בבי"ע בפנימיותם. ונודע שיש ב' בחינות בעולמות. א' אל שד"י. אל הוי"ה. אל אדנ"י שהם סוד פנימיות בי"ע. שנית ס"ג מ"ה ב"ן שהם סוד בחי' אצילות שבתוכם. וז"ש לר"ש. ואת שאיל דא הלא אתה יודע החילוק שיש בין בחי' האצילות לשאר בחי'. דודאי האי וכו' ירצה כי ודאי באלו הבחי' דאצילות שבבי"ע שהם נשמתם של הצדיקים המעולים אין בהם שום דביקות צד רע כמו שיש באותם שהם מבחי' בי"ע עצמם וכמ"ש עליהם:

דאינון נשמתין דבני נשא שהן משל בי"ע עצמם אך בשל דאצילות שאין בהן עצירות הרע לא מבעיא שאינן צריכות יסורין. אלא אף לבחי' המעשה אינן צריכות כי די להם בלימוד התורה וסודותיה. וז"ס אותם שתורתם אומנותם ופטורים מכל מצות ולכן יש ד' בחינות פרד"ס לתקן אלו הנשמות בכל בחי' אבי"ע ובזה תבין טעם יפה למה הצדיקים הגדולים נק' בשם שבת שב"י וחביריו משום דכל בחי' אצילות ה"ס יום השבת אינו צריך מעשה ומלאכה שהוא מבחינת בי"ע. וז"ש בצדיק דאיהו יום השבת כי להיות נשמתו מסוד אצילות הוא יום השבת:

אבל סבא סבא נשמתא דאיהי בת וכו' כוונתו לתרץ קושיא א' והוא שא"כ שהצדיק הוא תמיד בסוד שבת א"כ למה בחול הותרה לו מלאכה ולזה השיב כי גדול כח השבת משל החול כי בחול ה"ס בחי' האצילות שבעולמות בי"ע אבל שבת ה"ס אצילות עצמו בתוקפו שבשאר ימי החול נעשה הכל ע"י ו"ק שכל א' משפיע בה ביומו. אבל בשבת היא יחידה שאז הוא זמן שליטתה בכח אור אבא קודש הוא המאיר בה לכן קראה בשם בת וידוע שיסוד אבא מתגלה מהחזה דזעיר ומתפשט עד יסוד דזעיר שהיא כנגד כל מקום קומתה שה"ס מילוי ס"ג העולה ל"ז והוא גי' יחידה. וז"ס שם שבת יה אדנ"י פירוש י"ה דאיהו חכמה המאיר באדנ"י. ועוד י"ה אדנ"י גי' יסוד י"ה כנגד יסוד. אדנ"י בסוד העטרה. וע"ד ואיהי בת זוגיה דצדיק וה"ס מ"ש בהקדמת התיקונים איהי רביעאה לכל תלת ושביעאה לשית והוא בסוד שם המרגלא אהי"ה יה"ו כי אה"י הוא בחג"ת יה"ו בנה"י ה' אחרונה דאהי"ה הוא בכתר רחל כנגד ת"ת דזעיר וידוע מסוד ז' שמות המרגלא כי ב' שמות אה"י יה"ו מתנוצצים זה בזה ויוצאים ו' שמות מהם ונשארה ה' אחרונה של אהי"ה וממנה יוצא שם י"ה אדנ"י גי' ת' ועם ב' השמות הוא בת. ולפי שנשארה ה' זו לבדה לכן נק' בת יחידה. וגם לפי שהיא מוקפת מב' שמות אה"י יה"ו העולים ל"ז כמנין יחידה. עוד נודע כי אחר חטא אד"הר שפרחו ממנו בחינת זיהרא עלאה נשארה בו נפש דאצילות שהנחילה לקין והבל ומשם הנשמות החשובות של הצדיקים כמ"ש בס"הכ ולפי שפרחו ממנו נר"נח דזיהרא עילאה וזו כשארה לבדה לכן נק' בת יחידה:

עוד ידוע מל"ת פ' כי תשא ע"פ את שבתותי תשמורו שהם ב' שבתות א' דמ' של ז' מלכים קדמאין והשני בחי' הדר שה"ס יוסף. ולפי דמלכות קדמאה בלי זווג ולא היתה בסוד אשה דהיינו בעולם התהו נק' בת ולא אשה ויחידה בלי בן זוגה והדר הוא צדיק בן זוגו והוא שבת. עוד רומז ענין גדול והוא כי מ' עולה במנחת שבת עד אבא ואז זעיר למעלה בדיקנא ונמצאת היא בת להיותה בבית אביה. ויחידה לפי שבן זוגה למעלה והיא לבדה שולטת בכל האצילות ואז בי"ע נכללים באצילות כנודע ולכן כל העולמות במנחה עבד ואמה ובעירן:

כד איתיליד יהבין ליה וכו' מלבד האמור בהקדמות אמתיים שזכרנו עוד נל"עד בעיקר מאמר זה בהקדים מ"ש בס' הגלגולים שיש ג' בחינות בנשמות. א' היא נר"ן מבחי' בי"ע ב' נר"ן מבחי' אצילות שבפנימיות בי"ע. ג' מסוד אצילות בעצמו ואמר שם שאדם קונה תחלה הבחי' הראשונה ואח"כ השנית. שהרי אצילות דפנימיות העשיי' הוא גדול מהבחי' היותר גדולה של הבריאה שמבחינת עצמה. דהיינו שהנשמות היותר תיכונה דבחינת בריאה הוא פחותה מנפש דבחי' אצילות שבתוך העשייה. ואחר שזכה לשני הבחי' דהיינו בי"ע דאצילות שבבי"ע אז זוכה לנפש דמ' דאצילות עצמו העליון ומסיק שם שכל אלו הג' בחי' נטלו קין והבל. והוא ממש מה שנזכר במאמרנו פה והוא עז"הד שתחלה מדבר והולך בבחי' הראשונה ואומר כשנולד בן אדם וכו':

וקודם נ"ל להסמיך מ"ש בגיליון ס' הגלגולים בישוב ב' העניונים הנראים סותרים זה את זה שבכאן תולה תוספות הנר"ן בזכות. ובדף צ"ח מייחסו אל השנים ואמר שכאן מיירי בנשמות של קין והבל. ובדף צ"ח מיירי בנשמות חדשות. וזה רומז כאן באומרו בר נש כד אתיליד דכו"לל כד אתיליד ב"ן אלא שרומז לאותו שכבר הוה בר נש קודם שנולד והוא משל קין והבל כי זהו אשר יתעלה בזשות דוקא ולא תלוי בשנים. ואמר שאז בהולדו נותנים לו נפש מסטרא דבעירא וכו'. ולפי הנז' במרכבת יחזקאל פ' י"ב יש ג' מדרגות בכללות העשייה א' הרקיעים. ב' קליפת נוגה. ג' בתורה הקדושה דבחי' העשייה. והנה מן הראשונה מושפעת נפש בהמות טמאות וטהורות וזה מן החיצון. ומן הפנים מושפעת נפש הבהמות של האדם. מפנים של הטהורות נפש הבהמית של ישראל. ומן הטמאות לא"וה. וז"ש מסטרא דבעירא. ועוד יש בתוכה נפש מקליפת נוגה וזו נק' סטרא דדכיו מפני שיש בה צד טוהר שהוא אותו הקרוב לקדושה. נקרא דכיו מפני שקרובה ליטהר. ובתוך זו של נוגה מתלבשת הפנים שהיא נפש האדם מצד אופני הקודש שבעשיה ושלשתם יחד הם הנפש. זכה יתיר וכו' זהו החילוק שיש בכאן לנז' בדף צ"ח שזה תלוי בזכות מפני שצריך תיקון עצמי עד שצריך להשלים לגמרי כל חלק וחלק. ר"ל בתחלה ישלים את הנפש עד שתוכל לעלות לשרשה. ואח"כ בכוונתו בעת השינה יעלה נפשו ויורד הרוח. ואחר השלימו הרוח ושיעלנו בכוונתו. יתנו לו הנשמה. ובהשלימו הנשמה ירדו רוחו ונפשו ויעמדו שלשתם יחד בגופו. והטעם שכיון שזכה לנשמה שוב אין פחד לנפש ורוח לחטא כמ"ש הרב במ"א:

ותלת אלין וכו' יחדם יחד להורות שבהשתלמם יעשו כסא של שלשה רגלים למלכות שמים וגם להורות שבחינתם היא מפנימיות בי"ע שהם לתשמישה ולבושה של השכינה האמה היותר קרובה בסוד הנערות הראיות לתת לה. ועבד הוא מט"ט שהיא יוצאת בו לחוץ. ושפחה היא העשייה שעושה תשמישיה הפחותים:

זכה יתיר וכו' אחרי שזכה לנ"רן מבחי' בי"ע זוכה לנפש דבחי' אצילות שבתוכיות העשייה כנ"זל שהוא גדולה מנשמה דבריא' ולכן אמר באורח אצילות שאינה אצילות גמור: מסטרא דבת יחידה היא נפש הזיהרא דקין והבל ונק' בת יחידה לטעמים הנז"ל. ואז נפש זו שזכה אליה נקרא בת מלך שהיא בתה של מלכות שהיא בסוד מדריגת זכר אל ג' עולמות. אח"כ זוכה לרוח מסוד אצילות שבפנימיות יצירה. ונק' בן לה' שהרי זעיר מקנן ביצירה ואז"ל על פסוק בנים אתם לה' לאפוקי המלאכים שאינם כ"כ חשובים:

בנים אתם לה' ולא המלאכים כי הם מהחציונית מב"ן דאלהים שנ' בני האלהים אח"כ זוכה לנשמה דבריאה מאצילות שבפנימיותה וידוע שיש בבריאה ב' בחי' דאצילות. א' היא מאימא דמקננא בבריאה והוא בחינת יום טוב. ב' מאור אבא המאיר בבריאה שהוא בחי' שבת.

הה"ד ויפח באפיו פירש שבזה מיושב אומרו נשמת חיים שנים שרומז לא"וא.

אשתלים ביה הוי"ה פירוש בבחינות אצילות שבתוך בי"ע.

זכה יתיר וכו' פירוש זו היא המדרגה העליונה של קין והבל שהיא נפש דאצילות ואל תתמה שמייחס לה שם מ"ה שהרי ה"ס אדם שעל הכסא והיא זכר לעומת בי"ע. ועי"ל שבהצטרף הוי"ה של נר"ן דבי"ע הנז' אל מילוי מ"ה שה"ס מלכות נעשה אדם והענין מאור זעיר שבתוך הנוקב' ולכן נק' נפש ככתוב אצלינו בנדב ואביהו. ולפי שבחינת זו הוא דאצילות ממש לכן אמר באורח אצילות דלעילא. ירצה שהאצילות המאיר בפנימיות בי"ע הוא מבחינת בקיעה שבוקעת במסך שבין כל ג' עולמות. אבל זו היא בדרך אצילות דלעילא שהוא דרך חלונות זו רחבה מזו כמ"ש. בדיוקנא דמאריה שכל דמות בחי' נוקבא:

ועליה אתמר וכו' פי' דגת הים בריאה עוף השמים יצירה. בכל חיה עשייה.

והם הג' שאמר אופנים וכו' ולהוראת האמת הוא מאי דמסקינן.

כד בר נש זכי וכו' הרי שלא עלה למעלה ממדריגת בת יחידה היא נפש הזיהרא שנק' יחידה מפני שנפרדו ממנה ר"ן דזיהרא ולכן לא ישיג יותר וכן אמר בס' הגלגולים. ודע שמ"ש שם שהנזכרות בדף צ"ח תלויות בשנים ר"ל שצריכות גם המשך השנים כי לא יזכה לחלק הרוח דיצירה עד היותו בן י"ג. ולחלק נשמה דבריאה עד שנת העשרים. אבל הנשמה שהיא מירושת קין והבל יכולה להשיג רוח קודם הי"ג שנים ונל"עד שגם זה סוד הינוקא הנז' בזוהר בפ' בלק וכו' והגם שכתבתי שם שהיו מסוד מגולגלת גם יוכלו להיות מירושת קין והבל. וא"ש שהתפלל עליו רש"בי שלא תראה אמו צער עליו והטעם הוא מפני שאותו ינוקא השיג כל מה שהיה אפשר לו. מפני שהבא מניצוצי קין והבל איפשר לו להשיג קודם י"ג שנה עד נפש דאצילות שה"ס מה שהוריש אדם לקין והבל כמ"ש בס' הגלגולים:

אבל תמיה לי טובא שבפי' כתוב שם שא"א להשיג בפעם א' יותר מנפש דאצילות ושם כתב דהא דקאמר הכא זכה יתיר וכו'. איירי בשל קין והבל והלא בכאן הולך ומתרבה עד יחידה דאצילות. וע"ק במאמרנו המיוסד על פ' וכי ימכור איש את בתו וכן מסיק כד ב"נ זכי בנפש מסטרא דב"ן. אהייא קאי אי על תחלתו של אדם הרי אמר שבתחלה יהבין ליה נפש מסטרא דבעירא שהיא מצד חלק הטוב שבעשייה ה"ס אופני הקדש והוא משם ב"ן הפנימי שבעשייה כמנין בה"מה טהורה והרי זו תחתונה ואינה בת יחידה שה"ס נפש דאצילות: ואי אסיפיה דאדם קאי הרי הוא מתעלה עד אדם באורח אצילות. שה"ס אריך דיצירה בסוד הפנימיות וה"ס הדר שם מ"ה ואיהו אדם ממש שאשתו ממנו בסוד חוה מילוי מ"ה אדם והוא תכלית זוהר האור והעצמות של האצילות דעילא לאפוקי פרצוף אדם דכלים שהוא מסוד ב"ן. וא"כ האי בת יחידה מאי שייכיה הכא: ונל"עד ליישב הכל כמ"ש בס' הגלגולים בחילוק בין גלגול לעיבור והוא שהגלגול הוא מאותה נשמה המגולגלת היא של אותו הגוף שנתגלגלה בו ומתחלת ליכנס בו בצאתו לעולם: אבל עיבור ה"ס איזו נפש או רוח או נשמה הנכנסת בו אחר הוולדו ואחרי הגיעו לשנת הי"ג ולא קודם. וביאתה בין להשתלם ובין להשלים אותה הנשמה המגולגלת. והנה הכא עסקינן ודאי בנשמה מירושת קין והבל כמ"ש הרב ז"ל ולפי שהיא נפש דאצילות נק' בת יחידה ועד אותה מדריגה יכול האדם לזכות אליה בפעם א' בדרך גלגול שתהיה הנשמה העצמית שלו. ואח"כ יוכל להשיג עד יחידה. אבל בסוד עבור לסיוע ולהוסיף חכמה עד להפליא: